התורה והמצוה על דברים טו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק ט"ו • פסוק ט"ז | >>
א • ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים ט"ו, ט"ז:

וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו טז:

קנב.

והיה כי יאמר . כבר פי' בפ' משפטים שצ"ל שני פעמים, דשם כתיב ואם אמר יאמר כמ"ש במכלתא משפטים כה .

ושם אמר אם אמר יאמר העבד - שיאמר בעודו עבד. ופה אמר לא אצא, וכן שם לא אצא חפשי שמשמע שיאמר בשעת יציאה. ומבואר שיאמר ב"פ, בתחלת פרוטה אחרונה ובסוף פרוטה אחרונה, כמ"ש בקדושין כב. ועיין ברמב"ם (הל' עבדים פ"ג ה"י) ובלח"מ שם.

קנג.

כי אהבך . וכן צריך שיהיה רבו אוהבו, דכתיב כי טוב לו עמך , ושלא יהיה חולה מטעם זה. ועמ"ש בפ' משפטים ל .





קיצור דרך: mlbim-dm-15-16