ספרי על דברים טו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. (קדושין כב) יכול פעם אחת? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד (אהבתי את אדוני), עד שיאמר וישנה.

(אם) אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר לא אצא חפשי, עד שיאמר בשעת יציאה.

אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר ואם אמר יאמר העבד, עד שיאמר כשהוא עבד.

כי אהבך. מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני, מכאן אתה אומר, היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - הרי זה אינו נרצע, [שנאמר כי טוב לו עמך], עד שיהיה הוא אוהב לרבו, ורבו אוהבו.

היה הוא אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו, הרי זה [אינו] נרצע, שנאמר כי אהבך.

לו אשה ובנים, [ו]לרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר כי אהבך ואת ביתך.

(הא אם) חלה הוא או רבו - אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך.


ראו גם: התורה והמצוה על דברים טו טז - פירוש מלבי"ם על הספרי.

<< · ספרי על דברים · טו · טז · >>



קיצור דרך: mdrjhlka-dm-15-16