התורה והמצוה על דברים טו ב
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק ט"ו • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו ב:
קכו.
וזה דבר השמטה . כבר בארתי בהתו"ה אחרי פח , שחז"ל ידרשו תמיד מלת " דבר " שמורה (שענינה) כמלת ענין, מענין דבור ממש עיי"ש הטעם.
וע"כ פי' גם כאן מענין דבור, שצריך לדבר (אם רוצה לשלם לו חובו), יאמרו לו שמוט כל בעל משה ידו, ומ"ש פ"י דשביעית משנה ח'.
קכז.
וזה דבר השמטה . כבר התבאר בפ' צו כג , שכ"מ שבא כנוי הרומז "זה" “זאת", בא למעט איזה דבר.
ומ"ש פה זה דבר השמטה , ממעט שאינו דבר היובל.
ומש"ש בשנת היובל הזאת , בא למעט שמטה, שאין שלוח עבדים נוהג בה. וכן דרש בספרא בהר כז .
קכח.
שמוט כל בעל משה ידו . ר"ל שמוט ידי כל בעל משה, כמו "תשמט ידיך", ר"ל שלא תכריחו לשלם לך.
ושם " משה " בא רק על ההלואה, לא על מעות שנגזל ממנו או שהפקיד ביד אחרים. הוסיף אשר ישה, לבאר אף דבר שלא היה בדרך הלואה, כמו שכר שכיר והקפת החנות, אם זקפה עליו אח"כ במלוה. שעז"א אשר ישה - בעתיד ג"כ שביעית משמטתו, כמ"ש במשנה דשביעית ובח"מ (סימן סז סעיף יד).
וכן בספרי תצא על פסוק כי תשה ברעך משאת מאומה ( תצא קמב ) מרבה ממלת " משאת " שכר שכיר והקפת חנות.
קכט.
לא יגוש . כבר בארתי (ישעיה ג) ההבדל בין "נושה" ובין "נוגש". שהנושה תובע דבר המגיע לו, והנוגש דוחקו לתת לו דבר שלא לקח ממנו כמו מס וכדומה.
ואחר שפה אמר שמוט כל בעל משה ידו א"כ אין מגיע לו עוד ממנו. וכשתבעו נקרא נגישה, כי מבקש דבר שאין מגיע לו, ועובר בלא תעשה.
ומתנה דוקא את רעהו ואת אחיו , פרט לאחרים וגר תושב.
ומ"ש כי קרא שמטה , פי' הרשב"ם כלומר כי הגיע זמן שמטה. כמו מקראי קודש , קרא עלי מועד , קראו צום כולם לשון זמן. ומזה הוציאו חז"ל שאינו תלוי במקום (=שמיטת כספים) , שאף אם הוא בחוץ לארץ, כיון שהוא זמן שמטה (כנ"ל ראה קכה ).
<< · התורה והמצוה על דברים · טו · ב · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-15-02