קטגוריה:שמות כא ז

לח. וכי ימכור איש את בתו . חז"ל הערו פה ד' דברים, א] שמה שאמר שמוכר את בתו היינו דוקא קטנה, כי הבוגרת ידעינן שאיכה ברשותו מהפרת נדרים, [שהגם שבכתובות (דף מ"ו) ובקדושין (דף ד) אמר ממונא מאיסורא לא ילפינן , היינו לענין שתהיה ברשותו לענין ממון שממון קל מאיסור, אבל פה למדינן שהבוגרת איכה ברשותו מכל שכן ממה שאיכה ברשותו לענין איסור]. וכיון שהבוגרת איכה ברשותו לענין מכירה ידעינן שגם הנערה איכה ברשותו, דהא כשמביאה סימנים יוצאה מרשותו לענין מכירה, הגם שהיא עדיין ברשותו לענין קדושין . כי מוכר לאישות אחר שפחות, ואינו מוכר לשפחות אחר שפחות [וזהו שאמר הואיל שמוציאין אותה הסימנים מרשות אביה, שהוא רשאי בקדושיה כשהיא נערה] וזה כמו שנאמר בנדרים (דף עו ) ובערכין (דף כט ע"ב) מכורה כבר יוצאה עכשיו שאיכה מכורה אינו דין שלא תמכר .

ב] ממה שאמר וכי ימכור איש , ממעט אשה כמבואר אצלנו בכללי הלשון, שכל שלא נמצא איזה רבוי אמרינן איש דוקא . שמן הסברא הייתי אומר כמו שהיא נמכרת על ידי אביה, כן נתנה התורה גם לה רשות על בתה.

ג] מדייק שרק את בתו יכול למכור לא את בנו, הגם שהבן נמכר בקל יותר מן הבת, שנמכר על הגנבה.

ד] ממה שכתב הדין באם האיש מכר את בתו ולא כתב הדין שמכרה את עצמה, והיה לו לומר כי תקנה אמה כמו שאמר כי תקנה עבד. מבואר שלא יצוייר בה מכירה רק על ידי האב. כי מן הסברא יש לומר שתמכר את עצמה ושתמכר בגנבתה ותרצע כמו האיש. וצריך לומר, שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי או העכריה , רוצה לומר ובזה יבואו הפסוקים דפרשת ראה כפשוטם, שגם העבריה נמכרת בגנבתה כמו העברי. ובזה נפרש מה שאמר ואף לאמתך תעשה כן , כפשוטו שמוסב גם על הרציעה.

ומשיב על זה אם מוציאה הכתוב מידי מכר החמור, קל וחומר מידי רציעה הקלה. רצונו לומר אחר שאמר הכתוב, ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם, שתצא בסימני נערות מידי מכירת האב שהוא מכר חמור, כל שכן שתצא בסימני נערות מידי רציעה הקלה, ולא משכחת בה ועבדו לעולם עד היובל, כי יוצאת בסימנים. וכיון שאיכה נרצעת נסתר הקל וחומר מן הבן, ואמרינן שרק איש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את עצמה.

לט. וכי ימכור איש . למד מזה שרשאי למסרה לידי קדושין , דהא מן המכירה בא לקדושי יעוד שהם קדושין אחר המכירה. וכל שכן שזוכה בקדושיה כשלא מכרה. ויש לומר גם כן שלמד בזה קידוש אחר קידוש. וצריך לומר אם מוציאה הוא לידי קדושין מידי אמהות, קל וחומר לידי קדושיה

מ. ולמד שנקנית בכסף קל וחומר משפחה כנענית. ובקדושין (דף ה') למד מאמה העבריה. ויש לומר שהגמ' לא רצה ללמוד משפחה כנענית, דסבירא ליה דיש איסור בשפחה כנענית, ואם כן אין לומר, מה שפחה כנענית שאיכה נקנית בביאה. דשאני שפחה כנענית דאסור לבא עליה. וכל מקום דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני . ורבי ישמעאל לשטתיה דסבירא ליה שאין איסור בשפחה כנענית. דלדידיה לאו דלא יהיה קדש, קאי על נרבע דזכר (כנ"ל סימן כ"א), שפיר למד משפחה כנענית שאין נקנית בביאה.

וכן יש לומר שלא רצה ללמוד מאמה העבריה . דיש לומר כמו שאמרו בגמרא, מה לעבריה שכן יוצאה בכסף כמו שאמר רב אשי שם. אבל בשפחה כנענית יסבור כדעת ר"ש בשם רבי עקיבא, שסבירא ליה שאין הכסף גומר ביציאתה, כמה שנאמר בספרא קדושים ( קדושים נה ) ובגיטין (דף לט ). ושנקנית בשטר למד מן ויצאה זהיתה כמו שאמרו בקדושין (דף ה).

ורבי עקיבא אזיל לשיטתיה , דסבירא ליה דלאו דלא יהיה קדש קאי על שפחה (כנ"ל סימן כ"א). ולדידיה אי אפשר ללמוד קל וחומר משפחה כנענית. וכן אי אפשר ללמוד מאמה העבריה , דהא הוא סבירא ליה שאין הכסף גומר בשפחה כנענית. ויש לומר מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף כנ"ל. ולמד קדושי כסף בהיקש מאמה העבריה , דנקיש אחרת אל האמה ואין משיבים על ההיקש. וזה שלא כדברי תוס ' קדושין (דף ד' ע"ב ד"ה מעיקרא).

מא. וכי ימכור וגו' לאמה , מלת לאמה מיותר דסתם מכירה הוא לאמה ובמה מקומות אמר סתם ונמכר לך. וכבר דרשו בגמרא לדעת רבי מאיר שמלמד שיוכל למכרה לאמה לבד, והיינו אם מתנה שלא ליעד. ולדעת רבנן מרבה שמוכרה לפסולים שאין יכולים ליעד. ולדעת ר"א מרבה שמוכרה לקרובים, כמה שאמרו בקדושין (דף י"ט ע"ב).

ותנא דידן [שנראה שהוא ר"ע, כי המאמר שאחריו לא תצא כצאת העבדים נזכר למעלה סימן כ"א בשם רבי עקיבא], סבירא ליה כדעת חכמים שהמתנה על מנת שלא ליעד תנאו בטל. בשגם לגירסת הגר"א ( משפטים מג ) סבירא ליה לר"ע כן בפירוש. וכן סבירא ליה דאין מוכרה לפסולים ולקרובים. (כנ"ל סי' מה) ולכן פירש מה שאמרו לאמה, שלא ימכרנה רק לאמה אחת לא אמהות אחר אמהות.

ומזה למד רבי יוסי הגלילי, שאין מוכרה אמהות אחר אמהות ולא אמהות אחר קידוש, כשטת רבי עקיבא. דסבירא ליה בבגדו בה, כיון שפירש טליתו עליה, שוב אינו רשאי למכרה.

ובמה שאמר ואין צריך לומר אמהות אחר אמהות, הגיה הגר"א אבל לא אמהות אחר אמהות ואין צריך לומר אמהות אחר קידוש. וכן משמע בירושלמי פרק קמא דקדושין , תני רבי שמעון בר יוחאי כשם שאין אדם מוכר לשפחות אחר אישות, אף לא לשפחות אחר שפחות. ומה שאמר לא תצא וכו ' כתוב ומפורש למעלה ( משפטים כא ).