קטגוריה:שמות כא יא

מלבי"ם - התורה והמצוה

נא. ואם שלש אלה לא יעשה לה . היינו יעוד לו או לבנו או והפדה . והנה לרבי יונתן, שמפרש מה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, קאי על בת ישראל שלקח, אי אפשר לפרש ששלש אלה היינו שאר כסות ועונה. דהא זה דבר בבת ישראלי. אבל לרבי יאשיה שפירש שמה שאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, מדבר בעבריה, הלא יותר טוב לפרש ששלש אלה היינו שאר כסות ועונה. כי על יעוד ופדיון היה לו לומר ואם אחת משלש אלה. וזהו שאמרו, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה, אמרת אין דבור אמור אלא בעבריה. רצונם לומר הלא אתה אמרת ששאר כסות ועונה אמור בעבריה [וכוון על רבי יאשיה שאמר כן] ואם כן טוב יותר לפרט ששלש אלה היינו שאר כסותה ועונתה. ועל זה משיב, תלמוד לומר ויצאה חנם (כצריך לומר). ורוצה לומר שאם הכונה על שאר כסות ועונה, ומדבר אחר יעוד שכבר יעדה שהיא אשתו ומונע ממנה שארה כסותה ועונתה, מה שייך ויצאה חנם. הלא אז היא אשתו ואיכה יוצאה עוד בסימנים ובבגרות. שמרמז על זה בויצאה חנם רק בגט, ויציאת חנם לא משכחת רק קודם יעוד שאז יצויר שתצא בכסף על ידי פדיון, ומלמד שבסימנים יוצאה חנם בלא כסף.

ומקשה עוד שומעני חנם מן הגט. וזה יובן על פי מה שאמר בקדושין (דף יח ) יש בעברי מה שאין בעבריה שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון משאין כן בעבריה. ומקשה ורמינהו יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנים, אמר רב ששת כגון שיעדה [רוצה לומר שאז לא נפקא בהני אלא בגט]. ומקשה יעדה פשיטא גיטא בעיא , ומשיב מהו דתימא לא לבטלה הלכתא מינה קא משמע לן. פרש רש"י הלכתא , הלכות אמה העבריה . ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט תצא.

וזהו שאמרו במכלתא שומעני חנם מן הגט, שנאמר שאם שלש אלה דהינו שאר כסות ועונה, לא יעשה לה תצא חנם בלא גט. ומה שאמר וכתב לה ספר כריתות הוא רק בישראלית לא בעבריה. כי גם אחר יעוד לא לבטלה הלכתא מינה, ויוצאה בלא גט. על זה משיב שלכן אמר ויצאה חנם אין כסף, לפרש שאין פירוש חנם מן הגט רק פירושו חנם בלא כסף. ומה שאמר או בעבריה צריך למחוק.

נב. ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות. כן הוא בברייתא מובא בקדושין (דף ד'). וכבר בארתי בספר התורה והמצווה ( אמור צו ) שאין כסף, הוא שלילה כללית שאף בימי נערות שיכול אביה לקדשה, וכסף שנתן האדון היה לקדושין , והוי אמינא שיחזיר לו כסף זה שהיא ביד אביה, קא משמע לן שאין כסף כלל. ומזה עצמו הוכיח רב יהודא אמר רב (שם) שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר שהוא האב. שאם אין כסף קדושין להאב מה צורך להודיע שלא יחזיר לו האב כסף קדושין עי"ש באורך דברי חכמה ודעת.

ובגמרא שם מקשה, ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות, אמר רבה בא זה ללמד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר, אמר ליה אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו אבל הכא חד גופא כי נפקא לה לנערות בגרות מאי בעי גביה, אלא לא נצרכא אלא לשגר דאילונית עי"ש . ובזה תראה, שמה שאמר במכלתא ואלו לא נאמר אלא אחת הייתי אומר הן הן ימי בגרות, הוא כתירוץ רבה שסבירא ליה דאפילו בחד גופא אמרינן בא זה ולמד על זה. ורבי יונתן סבירה ליה כשיטת אביי שבחד גופא לא אמרינן בא זה ולמד על זה. וסובר שלא נצרכה אלא לבגר אילונית .

ועל זה אמר, רבי יונתן אומר ויצאה חנם בבגר הינו באילונית , שהיא בוגרת תמיד שלא נמצאת בה נערות, אין כסף בנעורים, הינו בנשים שאינן אילוניות ונמצא בם נערות [מה שאין כן בדברי התנא קמא צריך לגרוס ויצאה חנם בימי בגר וכן בימי נעורים, שזה כשיטת רבה]. ורבי אלעזר סבירא ליה כרבי יוסי ברבי יהודה שסבירא ליה ( קדושין דף ט"ז ונדה דף מו ) דמבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שהביא סימנים ועודם בו, הם סימנים. לכן אמר אין כסף בסימנים, רצונו לומר שאין צריך ימי נערות שהוא י"ב שנים, רק שדי בסימנים לבדם, אף שהיא קטנה בת ט' שנים ויום אחד.

ורבי נתן בא לבאר, שהלא יש לפרש שאם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם, הינו שתצא תיכף אף קודם שהביאה סימנים. על זה אמר שאם תאמר כן, יהיה סתירה בין הכתובים. שהרי אמר אם רעה בעיני אדוניה והפדה הרי שאם לא יעדה לו ולבנו צריך כסף פדיונה, הרי אמרה תורה תן כסף. ואיך אמרה אין כסף. ועל כן יש גבול ביניהם וקודם שהביאה סימנים צריך והפדה , ואחר שהביאה סימנים אין כסף