ביאור:שמות כא כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




שור נגח שהמית אדם[עריכה]

(שמות כא כט): "ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת"

ואם שור נגח הוא מתמול שלשום : כאשר השור שהזיק כבר היה ידוע לבעליו כשור מזיק, העונש גדול יותר - ראו שיטת הניקוד לעברייני תנועה .

והועד בבעליו : " "מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו" " ( מכילתא סימן קה ); " "לשון התראה ואזהרה, כגון (בראשית מג ג) "העד העיד בנו האיש", (שמות יט כא) "רד העד בעם"" " ( שד"ל ) ;

ולא ישמרנו : מכאן למדו חכמי ישראל על החובה לשמור על בעלי חיים מזיקים - ראו ולא ישמרנו בעליו .

וגם בעליו יומת : " "בידי שמים... אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, הא אין נותנים פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון למומתים בידי שמים" " ( מכילתא סימן קח ); " "לפי הפשט יומת בבית דין, אלא שהתירה התורה לקחת כפרו הואיל ולא הרג בידיים והניחה ביד השופטים לשפוט לפי ענין האיש ולפי ענין המאורע, אם ראוי הוא למיתה, ואם ראוי להינצל בכופר, ומה יהיה שיעור הכופר..." " ( שד"ל ) ; וע"פ ר' אברהם קורמן, בכל מקום שכתוב " מות יומת " זהו ציווי על בית דין להמית אותו, כלומר הכוונה למיתה בידי אדם; ובכל מקום שכתוב רק " יומת " זה רק תיאור של מה שיקרה בעתיד, כלומר הכוונה למיתה בידי שמיים.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-25.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שור נגח שהמית אדם

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-21-29