ביאור:שמות כא ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
שמות כא ב: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי
[עריכה]ניתן להשוות את חוקי העבד העברי לסיפור יעקב אצל לבן. יעקב היה זקוק לכסף כדי לרכוש את רחל, והציע ללבן לקנות אותו "לעבודה" של שבע שנים. לאחר שיעקב עבד 14 שנים עבור רחל ולאה, הוא היה חופשי אבל היה חסר כסף. יעקב הציע להמשיך לעבוד כרצונו של לבן, כדי לרכוש רכוש, ולבן הסכים.
חוקי עבד עברי:
כִּי תִקְנֶה
[עריכה]אדם יכול לרכוש עבד בקניה או בחטיפה במלחמה.
- מותר לקנות איש עברי שנחטף לעבדות על ידי עם אחר. במשך השנים התפתח מנהג שעבדים עבריים כאלה נקנו על ידי משפחתם או הקהילה ושוחררו מיד. לפי חוקי חמורבי מספר 280 אזרח שנכבש לעבדות ושב לארצו, יוצא לחופשי מיד ללא תשלום.
- אדם יכול למכור את עצמו לעבדות תמורת חוב. גודל החוב יקבע את משך זמן העבדות, אבל העבדות לא יכולה להיות יותר מאשר שש שנים, והחוב משולם במלואו.
- לפי חוקי חמורבי 123 כל עיסקה חייבת להעשות בנוכחות עדים או בחתימה על שטר מכירה ובעלות. סביר שגם כאן היה שטר מכירה שקבע את התנאים כדי למנוע וויכוחים ומריבות. יעקב עשה הסכם עם לבן, אבל נכשל לכתוב את התנאים ולא הביא עדים, וכך לבן היה יכול לרמות אותו ולשנות את התנאים.
עֶבֶד עִבְרִי
[עריכה]החוק הזה מטפל בעבד עברי בלבד. עבד זר לא זכה לזכויות האלה.
שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד
[עריכה]לא חשוב מה היה גודל החוב, ויכולת העבודה של העבד, אחרי שש שנים הוא יוצא לחופשי. לפי חוקי חמורבי מספר 117, העבד יצא לחופשי אחרי שלוש שנים ויהיה פטור מחובו.
העבד נמצא כפקדון בידי בעליו. העבד יעבוד כמיטב יכולתו במקצועו, או במקצוע שאדונו ילמד אותו. אסור להתעלל בו או להעמיס עליו עבודה כבדה, אחרת בעל העבד מסתכן שהעבד ימות ובשנה השביעית הוא לא יוכל לשחרר אותו.
לפי חוקי חמורבי מספר 117 עבד שמכר את עצמו לעבדות בגלל חוב, מותר להעסיק אותו רק בביתו של האדון אבל לא בשדה. נראה שכך היה גורלו של יוסף בבית פוטיפר.
ספירת השנים מתחילה מתחילת העבדות המקורית. אדם לא יכול למכור את עבדו לפני סוף שש שנות עבודה, והעבד יתחיל שש שנים אצל האדון החדש.
וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם
[עריכה]בהתחלת השנה השביעית העבד יצא לחופשי. העבד יוצא "לַחָפְשִׁי חִנָּם":
- העבד לא חייב לשלם עבור שחרורו.
- העבד לא נשאר חייב כסף על חובו, אפילו אם בעל העבד טוען שהוא לא קיבל מספיק כסף.
- העבד לא יקבל תשלום עבור עבודתו.
- העבד לא ישלם עבור מקצוע, נסיון וקשרים חברתיים שהוא רכש.
לא יעשו חישובים של הכנסות והוצאות.
העבדות על-פי הראי"ה קוק
[עריכה]ראי"ה קוק (אגרות הראי"ה/פט, אגרת לרב משה זיידל) מסביר מדוע התורה התירה את העבדות:
- "העבדות, כמו כל דרכי ד' הישרים, שצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, לא הביאה מצד עצמה לעולם שום תקלה, כי עצם חוק העבדות הוא חק טבעי בבני אדם, ואין שום הבדל בין העבדות החוקית להעבדות הטבעית, ואדרבא העבדות החקית שהיא על פי רשותה של תורה באה לתקן כמה תקלות, שהעבדות הטבעית היא צפויה אליהם."
- "למשל, הרי המציאות של עניים ועשירים חלשים וגיבורים דבר מוכרח ונהוג הוא, אם כן אותם שקנו להם נכסים מרובים, שהם משתמשים בכוח המשפט לשכור עובדים עניים לעבודתם, הרי השכירים הללו גם להם עבדים בטבע, מצד ההכרח החברותי, והנה למשל העובדים במכרה-הפחמים, שהם נשכרים מרצונם, הרי הם עבדים לאדוניהם, ובודאי חלק האנשים שהם צריכים להיות שפלים במצב, לולא הרשעה ששלטה כל כך בלבות בני אדם, עד כדי רמיסת משפט, הנה אם היו עבדים קנויים קניין כסף אז היה מצבם יותר טוב. למשל עכשיו אנחנו צריכים להערות מוסריות לדאוג בעד חיי העובדים, החומרי והמוסרי, והעשיר שלבו אטום לועג לכל צדק ומוסר, ויותר נוח לו שבמנהרה יחסר אור ואויר, אף על פי שעל ידי זה יתקצרו חייהם של עשיריות אלפים אנשים, וייעשו חולים אנושים, רק שלא יוציא מכיסו עשיריות אלפים שקלים לכונן את המנהרה במצב יותר טוב, ואם לפעמים תפול מכרה, ויקברו חיים עובדיה, לא ישים על לב, כי ימצא עבדים אחרים נשכרים. מה שאין כן אם היו העבודות הללו נעשות על פי חוק עבדות חוקית, שהעבדים המה קנין כספו של אדוניהם, אז הדאגה לחייהם ואשרם תהיה שווה לדאגתו על הונו, "כי כספו הוא", אז היו באמת העובדים הדלים הללו יותר מאושרים וצפויים לעתיד יותר טוב. על כן תורתנו הקדושה היא הולכת בדרכה לרומם את לב האדם, לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ברוך הוא, וממילא כל זמן שהעבדות הטבעית תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", תהיה העבדות החוקית מבסמתה ומחזירתה לטובה."
- "אמנם כל אלה ההשפעות היו הולכות בדרך ישרה, לולא גרמו חטאינו ועוונות אבותינו להפסיק על משך זמן ארוך את פעולתנו על ידי אור תורתנו על עצמנו ועל העולם כולו. אבל מיום שחרב בית המקדש ונתפזרנו בין העמים אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וחשכת ימי הבינים דווקא אז הרימה ראש, ותעוות את יושר התעודה של אורחות חיים, ותעשה העבדות למפלצת, ותאבד את תעודתה, שהיא לשמור את הכושלים שבבני אדם מתגרת יד אנשים רעים ותקיפים, על ידי מה שתביאם לאותו מצב של בטחון הרכוש, עד שכפי המצב ההווה היה נשקף שיוצא שכרה בהפסדה, ותגמור האנושיות אומר לבטל את חוק העבדות החוקית, אף על פי שלא תעצור כוח לבטל את העבדות הטבעית, גם אין בכוחה להגן על המגרעות, שביטול העבדות החוקית מביא על החלק העבדותי שבבני אדם. זה צריך להיות גנוז בתורה עד תקופת האורה שמציון תצא תורה, "ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א-לקים עמכם".
הרב קוק מבחין בין "עבדות טבעית" לבין "עבדות חוקית". עבדות טבעית היא עבדות הנוצרת באופן טבעי כתוצאה מחוקי הכלכלה - גם אם לא קוראים לה בשם זה. בפרט, העובדים בעבודות פיסיות קשות, כגון כורי-הפחם, הם למעשה "עבדים" לבעלי המכרות. וכיום הם עובדים בתנאים גרועים, המסכנים את בריאותם ואת חייהם. לעומת זאת, עבדות חוקית היא עבדות המתנהלת על-פי חוקי העבדות שבתורה. מצבם של העבדים הנמצאים ב"עבדות חוקית" טוב הרבה יותר משל העובדים השכירים: כיוון שהאדון שילם כסף רב כדי לקנות אותם, יש לו תמריץ להשקיע בהם ולהגן על חייהם ועל בריאותם. אמנם, לאחר החורבן, התעוותה העבדות החוקית, והאדונים התעללו בעבדיהם, עד שהאנושות החליטה לבטל לחלוטין את העבדות החוקית. אמנם, העבדות הטבעית עדיין קיימת, על כל חסרונותיה. ואנו מקוים שבעתיד יחזור אור התורה להאיר, ונחדש את העבדות החוקית כפי כוונתה המקורית, המגנה על העובדים העניים.