מפרשי רש"י על שמות כא יא
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"א • פסוק י"א | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֨ם־שְׁלׇשׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃
רש"י
"ואם שלש אלה לא יעשה לה" - אם אחת משלש אלה לא יעשה לה ומה הן השלש ייעדנה לו או לבנו או יגרע מפדיונה ותצא וזה לא יעדה לא לו ולא לבנו והיא לא היתה בידה לפדות את עצמה
"ויצאה חנם" - ריבה לה יציאה לזו יותר ממה שריבה לעבדים ומה היא היציאה ללמדך שתצא בסימנין ותשהה עמו עוד עד שתביא סימנין ואם הגיעו שש שנים קודם סימנין כבר למדנו שתצא שנא' (דברים טו) העברי או העבריה ועבדך שש שנים ומהו האמור כאן ויצאה חנם שאם קדמו סימנים לשש שנים תצא בהן (קידושין ד' מכילתא) או אינו אומר שתצא אלא בבגרות ת"ל אין כסף לרבות יציאת בגרות ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות לכך נאמרו שניהם שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ – אִם אַחַת מִשְּׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ. וּמָה הֵן הַשָּׁלוֹשׁ? יִיעָדֶנָּה לוֹ, אוֹ לִבְנוֹ, אוֹ יְגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא. וְזֶה לֹא יְעָדָהּ, לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ, וְהִיא לֹא הָיָה בְיָדָהּ לִפְדּוֹת אֶת עַצְמָהּ.
וְיָצְאָה חִנָּם – רִבָּה לָהּ יְצִיאָה לָזוֹ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרִבָּה לַעֲבָדִים. וּמַה הִיא הַיְצִיאָה? לִמֶּדְךָ שֶׁתֵּצֵא בְסִמָּנִין וְתִשְׁהֶה עִמּוֹ עוֹד עַד שֶׁתָּבִיא סִמָּנִין. וְאִם הִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קוֹדֶם סִמָּנִין, כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁתֵּצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו,יב): "הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים". וּמַהוּ הָאָמוּר כַּאן "וְיָצְאָה חִנָּם"? שֶׁאִם קָדְמוּ סִמָּנִים לְשֵׁשׁ שָׁנִים תֵּצֵא בָהֶן. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁתֵּצֵא אֶלָּא בְּבַגְרוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֵין כָּסֶף", לְרַבּוֹת יְצִיאַת בַּגְּרוּת. וְאִם לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: "וְיָצְאָה חִנָּם" זוֹ בַּגְרוּת. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלוֹק (קידושין ד' ע"א).
מפרשי רש"י
[לז] אם אחת משלש אלה וכו'. אבל אין לפרש שלא יעשה לה כל אלה שלשה, דאי אפשר שיקח אותה לו ולבנו, לפיכך פירושו אחת משלש אלה. ומה שלא פירש על אחת משלשה הסמוכים, דהיינו שאר כסות ועונה, מפני שלא יתכן לפרש "ויצאה חנם אין כסף", דהיה משמע שתצא בלא גט בשביל שלא עשה לה שלשה דברים, וזה לא יתכן, דהא גיטא בעי אחר שייעדה (כ"ה ברא"ם):
[לח] תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות. אבל במכילתא ובפרק קמא דקידושין (דף ד.) שנוי בהפך; "ויצאה חינם" אלו ימי בגרות, "אין כסף" אלו ימי נערות. והפך רש"י הדבר, דסבירא ליה כי לעולם קרא השני אתא לגילויי אקרא קמא, דודאי עיקר היציאה נזכר בקרא קמא, והוא עיקר, אלא שלא תאמר דקרא קמא הוא יציאת בגרות - כתב לך בקרא בתרא יציאת בגרות, לומר לך כי הכתוב הראשון יציאת נערות. והא דקאמר במכילתא ובגמרא "ויצאה חינם" 'אלו ימי בגרות' "אין כסף 'אלו ימי נערות', הכי פרושו, אם לא נאמר רק "ויצאה חינם" בלבד הייתי אומר "ויצאה חינם" אלו ימי בגרות, עכשיו דכתיב "אין כסף" על כרחך צריך לרבות גם כן ימי נערות, דהא קרא יתירה, והשתא מוקמינן קרא קמא לימי נערות, וקרא ד"אין כסף" לרבות יציאת בגרות (כה ברא"ם). וכן מוכח בהדיא בפרק קמא דקידושין (דף ד.), דתניא "תושב ושכיר לא יאכל בו", "תושב" 'זה הקנוי קנין עולם', "שכיר" 'זה הקנוי קנין שנים'. ולכתוב רחמנא קנוי קנין עולם דלא יאכל, ומכל שכן קנוי קנין שנים, אילו כך הייתי אומר "תושב" זה הקנוי קנין שנים הוא דלא יאכל, אבל קנוי קנין עולם יאכל, בא זה ולימד על זה. משמע דקרא אחרון מלמד על הראשון. כך הוא שיטת רש"י ז"ל:
והתוספות (שם ד"ה ויצאה) הקשו דלמה לא מוקי קרא "ויצאה חנם" לימי נערות, ותרצו שם כמו שמבואר שם. ואין להאריך בתרוץ תוספות, שהוא תולה בסוגיא דגמרא. אבל דעת רש"י כמו שאמרנו למעלה. ולדעת התוספות דסבירי להו כי "ויצאה חנם" אתא לימי בגרות, יראה דלא קשה מתושב ושכיר, דקרא בתרא מלמד אקרא קמא, דלא אמרינן שהאחרון מלמד על הראשון רק היכי דכל אחד הוי מילתא בפני עצמו, ואין האחד תוספות על השני, אלא "תושב" בפני עצמו ו"שכיר" בפני עצמו. אבל "ויצאה חנם אין כסף", ש"אין כסף" הוא תוספות על "ויצאה חנם", ומפני שהוא תוספות מוקמינן ליה לתוספות 'אלו ימי נערות', וזה נראה נכון. ואמנם דעת רש"י כמו שאמרנו:
ואף על גב דהתם מקשה אביי על הך תירוצא - כיון דנפקא בנערות מאי בעי בבגרות גביה, אין זה קשיא לפי המסקנא, דמתרץ אביי 'לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית', כלומר שיש בגרות שאין בהן ימי נערות, דהיינו ימי בגרות דאיילונית כדאמר שם, ולפי הך תירוצא יש לתרץ נמי דלא קשיא 'כיון דנפקא בנערות מאי בעי בבגרות גביה', דהא דקאמר "אין כסף" 'אלו ימי בגרות' היינו ימי בגרות דאיילונית. והא דקאמר 'לכתוב נערות ולא בעי בגרות', רוצה לומר דיש ללמוד קל וחומר, דמה נערות שאינו מוציא מרשות אב מוציא מרשות אדון, בגרות שמוציא מרשות אב אינו דין שמןציא מרשות אדון, ובשביל זה צריך לומר ד'בא זה ולימד על זה':
והא דלא קאמר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' (קידושין דף ד.), ולמה צריך לומר ד'בא זה ולימד על זה', דלא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אלא במקום שאנו צריכים לומר, אבל במקום שאין אנו צריכים לומר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אין לומר כך, כדאמר שם, וכאן נוכל לומר דהוי מוקמינן קרא דוקא אבגרות ולא בנערות. ולפיכך קאמר גם כן דבא "שכיר" ולימד על "תושב", ולא אמרינן 'מליתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא', אלא דלא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אלא אם לא נוכל לתרץ בענין אחר כדמוכח שם, אבל כשנוכל לתרץ יש לנו לתרץ, דלא צריכן לומר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא':
והא דפריך שם לאביי 'ולאו קל וחומר הוא, ומה נערות שאין מוציא מרשות האב מוציא מרשות האדון, בגרות שמוציא מרשות האב אינו דין דמוציא מרשות האדון', ולא תירץ שם ד'בא זה ולימד על זה', דהווה אמינא דהא דכתיב "ויצאה חנם" הוא ימי בגרות, דזה אין קשיא, דמשמע דאביי לא רצה בתירוצא דרבה דאמר 'בא זה ולימד על זה', דהא קאמר 'אלא אמר אביי', משמע דלא קאי תירוצא דרבה לגמרי, משום דלא סבירא ליה לומר 'בא זה ולמד על זה'. אבל תרוצא דרבה לא קשיא, לפי מה דמוקי ליה אביי בבגר דאיילונית, דגם לרבה נוכל לומר כך. והשתא פירש רש"י אליבא דרבה. וכבר נתבאר לך הטעם שרש"י פירש "ויצאה חנם" 'אלו ימי נערות', "אין כסף" אלו ימי בגרות. כך יש לפרש שיטת רש"י, ואין כאן מקום זה להאריך: