מפרשי רש"י על שמות כא לז
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"א • פסוק ל"ז |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
רש"י
(שמות כא לז): "חמשה בקר..." - אמר ר' יוחנן בן זכאי: חס המקום על כבודן של בריות: שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו - משלם חמישה, שה שנשאו על כתפו - משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו.
אמר ר' מאיר: בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שבטלו ממלאכתו, חמישה; שה, שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.
"תחת השור.. תחת השה.." - שנאן הכתוב, כלומר שאין מדת תשלומי ארבעה וחמישה נוהגת אלא בשור ושה בלבד.
רש"י מנוקד ומעוצב
חֲמִשָּׁה בָקָר... – אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת. שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וְלֹא נִתְבַּזָּה בוֹ הַגַּנָּב לְנוֹשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁנּוֹשְֹאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בוֹ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְדוֹלָה כֹּחָהּ שֶׁל מְלָאכָה! שׁוֹר שֶׁבִּטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁלֹּא בִּטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – אַרְבָּעָה (בבא קמא ע"ט ע"ב).
תַּחַת הַשּׁוֹר, תַּחַת הַשֶּׂה – שְׁנָאָן הַכָּתוּב, לוֹמַר שֶׁאֵין מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וְשֶׂה בִּלְבַד (בבא קמא ס"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[פה] שנאן הכתוב וכו'. דאי לא שנאן הוי ילפינן "שור שור" משבת, דהכל בכלל, כדאיתא בפרק מרובה (בבא קמא דף סז:). ומה שאמר 'שנאן', אין פירושו דלא הוי למכתב בסיפא דקרא "תחת השור ותחת השה", דזה לא יתכן, כדאיתא בפרק מרובה (שם), דאי כתב 'כי יגנוב שור או שה חמשה בקר ישלם וארבע צאן', הווה אמינא דתחת כל חד וחד ישלם חמשה בקר וארבע צאן, אלא "שה" דרישא ו"שור" דסיפא לא לכתוב, דלכתוב 'כי יגנוב שור וטבחו חמשה בקר ישלם וארבע [צאן] תחת השה', "שה" דרישא ו"שור" דסיפא למה לי, אלא שאינו נוהג רק באלו שנים (בבא קמא דף סז:):