קטגוריה:שמות כא לז
כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּ/טְבָח֖/וֹ א֣וֹ מְכָר֑/וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַ/שּׁ֔וֹר וְ/אַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַ/שֶּֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | אֲרֵי יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִמַּר וְיִכְּסִנֵּיהּ אוֹ יְזַבְּנִנֵּיהּ חַמְשָׁא תוֹרִין יְשַׁלֵּים חֲלָף תּוֹרָא וְאַרְבַּע עָנָא חֲלָף אִמְּרָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִימַר וְיִכְסִינֵיהּ אוֹ זַבִּינֵיהּ חַמְשָׁא תּוֹרָא יְשַׁלֵם חוֹלַף תּוֹר חַד מִן בִּגְלַל דְּבַטְלֵי מִן רַדְיֵיה וְאַרְבַּע עָנָא חוֹלַף אִימַר חַד מִן בִּגְלַל דְּאַקְטֵיהּ בִּגְנֵבוּתֵיהּ וְלֵית בָּהּ עִיבִידְתָּא: |
רש"י (כל הפרק)
(שמות כא לז): "חמשה בקר..." - אמר ר' יוחנן בן זכאי: חס המקום על כבודן של בריות: שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו - משלם חמישה, שה שנשאו על כתפו - משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו.
אמר ר' מאיר: בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שבטלו ממלאכתו, חמישה; שה, שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.
"תחת השור.. תחת השה.." - שנאן הכתוב, כלומר שאין מדת תשלומי ארבעה וחמישה נוהגת אלא בשור ושה בלבד.רשב"ם (כל הפרק)
העמק דבר (כל הפרק)
(שמות כא לז): "וטבחו או מכרו" - ולא נצרך הכתוב כאן לפרש דדווקא בהגיע הגניבה לרשותו, כמו שפירש הכתוב להלן גבי כפל (שמות כב ג): "ונמצא בידו", היינו משום דכתיב "ומכרו", והרי אי אפשר למכור אלא אם כן הגיע לרשותו, והוא הדין טביחה.
אבל כפל, סלקא דעתך דאף-על-גב שעדיין לא הגיע לרשותו חייב כפל; משום הכי פירש הכתוב "ונמצא בידו".
"חמישה בקר... וארבע צאן..." - שם "בקר" ו"צאן" אינו חל על שור ושה אחד, משום הכי כתיב תחילה "שור או שה"; וע' בראשית לד כח.תולדות אהרן (כל הפרק)
(שמות כא לז): "כי יגנוב איש שור או שה" -
- (בבא קמא פרק ז הלכה א): "מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו..."
- (בבא קמא סז:): "משנה (בדף סב): מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד... גמרא: ואמאי? נילף שור שור משבת, מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן!
- אמר רבא: אמר קרא שור ושה שור ושה שני פעמים - שור ושה אין, מידי אחרינא לא.
- אמרי: הי מייתר?
- אילימא שור ושה דסיפא מייתר, דניכתוב רחמנא "כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד! וכי תימא הא כתיב "תחתיו" "תחתיו", חד תחתיו מייתר - ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין? תלמוד לומר "תחתיו" "תחתיו".
- אלא שור ושה דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא "כי יגנב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו. וטבחו כתיב, לחד! - ואימא עד דגניב תרוייהו ומזבין להו. ומכרו כתיב, לחד! ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד. או מכרו כתיב! ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר חד או מזבין חד ומשייר חד.
- אלא שור דסיפא ושה דרישא, מייתר דניכתוב רחמנא "כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה", שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה: שור ושה אין, מידי אחרינא לא."
- אמרי: הי מייתר?
"וטבחו או מכרו" -
- (בבא קמא סח:): "וטבחו או מכרו - מה טביחה שאינה חוזרת, אף מכירה שאינה חוזרת. אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא לאחר יאוש. ואי סלקא דעתך קנייה, אמאי משלם ארבעה וחמישה? שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר!
- - כדאמר רב נחמן: פרט לשהקנה לשלשים יום; הכא נמי: פרט לשהקנה לשלשים יום."
- (כתובות לג:): "תניא: גנב וטבח בשבת... משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דברי רבי מאיר... בטובח על ידי אחר.
- וכי זה חוטא וזה מתחייב?!
- - אמר רבא: אמר רחמנא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- - דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- - דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח.
- מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא מיחייב ועביד שליח ומחייב?!
- - איהו, לאו משום דלא מיחייב, אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה..."
- (קידושין מג.): "אמר קרא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- - דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- - דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח."
- (בבא קמא סז:): "אמר ר' עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא... אמר רבא: מפני ששנה בחטא"
"חמישה בקר... וארבע צאן..." -
- (בבא קמא עט:): "אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור שביטלו ממלאכתו חמשה, שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה.
- אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה."
"חמישה בקר" -
- (בבא קמא עא:): "בעא מיניה רבא מרב נחמן: גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן - מהו? חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר?
- - אמר לו: חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר."
"וארבע צאן" -
- (חולין קלז.): "וכמה הוא מרובה? ... תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: ארבע, שנאמר וארבע צאן תחת השה...."
מדרש מכילתא (כל הפרק)
קכז. כי יגנוב איש וגו' אף הטובח והמוכר היו בכלל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו לשלם תשלומי ד' וה'. לכך נאמרה פרשה זו.
שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
קכח. וטבחו אין לי אלא טובח, מוכר מנין- תלמוד לומר או מכרו (עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הטובח חייב, מוכר לא יהא חיב. אם אמרת כן, ענשת מן הדין לכך נאמר או מכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין)
ד"א הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח. מה מכירה חוץ לרשותו, אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה. מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה מותרת בהנאה.מה טביחה שאינה יכולה לחזור, אף מכירה שאינה יכולה לחזור. מה טביחה כולה אף מכירה כולה.
קכט. דבר אחר כי יגנב איש . אף מוקדשין היו בכלל שאם גנבן ושחטן בחוץ משלם תשלומי ארבעה וחמשה. (והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהם לזוקקן להכרת. יכול שיהו חייבין בתשלומין הקלים). והדין נותן, אם חיבין על כרת החמור, לא יהו חייבין בתשלומין הקלים. תלמוד לומר זה הדבר אשר צוה ה '(ויקרא ח) (מכלל כרת) [לכרת] יצאו ולא יצאו מכלל (תשלומין) [לתשלומין].
קל. חמשה בקר ישלם. ארבעה והוא. וארבע צאן שלשה והוא. אמר רבי מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם. שור שיש לו מלאכה משלם חמשה, שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה. רבן יוחנן בן זכאי אומר הקב"ה חס על כבודה של בריות. שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה
קלא. רבי עקיבא אומר , תחת השור תחת השה להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל והבהמה חייב בתשלומין, והחיה חייב בתשלומין. אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קרבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והרי בעלת מום תוכיח, שאינה קרבה וחייבין עליה תשלומין. והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קרבה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבעלת מום (שמין) במינה קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין (מין) במינה קרב על גבי המזבח. (הא מה) תלמוד לומר תחת שור תחת שה, להוציא חיה.מלבי"ם - התורה והמצוה
קכז. כי יגנוב איש שור או שה. לפי הסדר היה ראוי להקדים דין הגנב שמשלם כפל, ואחריו יאמר שאם טבחו או מכרו ישלם ד' וה'. על זה משיב במכלתא שבא לכלול, שגם בטוען טענת גנב וטבח ומכר, ישלם ד' וה', כר' חיא בר אבא (דף סב סג). לכן הקדים זה דרך כלל שבכל מין גנבה שמשלם כפל, שכולל גם טוען טענת גנב שדינו מבואר בפ' שאחרי זה, במה שאמרו אם ימצא הגנב, גם כן ישלם ד' וה'. ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו וכו' התבאר למעלה כמה פעמים.
קכח. וטבחו או מכרו. מה שנאמר או מכרו מיותר, דהוא כל שכן מטובח שלא הוציאו לרשות אחר. רק מפני שאין עונשין מן הדין. אולם חוק מוסד אצלנו ששדרך הכתוב שדבר שיש בו חדוש יותר כתוב תמיד באחרונה בדרך לא זו אף זו. והיה לו לומר ומכרו או וטבחו. רק כבר בארתי (באילת השחר כלל ר ) שכל מקום שבאו שני דברים שהאחד נשמ מכלל חברו, רק שבא ללמד על חברו. יכתוב המלמד תמיד באחרונה אף שהלמד יש בו חדוש יותר. ומזה מבואר שמכרו בא ללמד על טבחו, שצריך שיהיה חוץ לרשותו (כמה שאמרו בדף עט). ושיהיה מותר באכילה ובהנאה. לאפוקי שוחט ונמצא טרפה כר”ש (בדף ע'), ושחט לע"א וכיוצא. ואחר שידעינן שמכרו שכתוב לבסוף בא ללמד על וטבחו, ממילא ה"ה דמקשינן מכירה לטביחה שאינה יכולה לחזור. לאפוקי אם מכר לזמן (כמו שאמר ר”ג בדף סח) שמכרו כולו (כמה שאמרו בדף עח ע"ב). וכיוצא בזה דריש למעלה ( משפטים קטז ) עיי"ש.
ומכל מקום צ"ל שעקר בא להקיש טביחה למכירה. כי הלמוד להקיש מכירה לטביחה אינו נחוץ כל כך שגם מן הסברא נדע שצריך שתהיה מכירה טובה, לא מכירה לזמן ולא מכירה חציה. ובזה אין סתירה מפה למה שאמרו למעלה על באבן או באגרוף עיי"ש.
קכט. כי יגנוב איש . העתקתי פה גרסת הגר”א. ומבואר שהיה מפרש על פי מה שאמרו בכתובות (דף לד) דתשלומי ד' וה', כיון דחדוש הוא, אף על גב דמיקטל משלם. ועל כן מוחק סיום הבריתא ולא יצאו מכלל תשלומין. ולא נודע איך למד מן זה הדבר. ולי נראה שאמר בניחותא. שבאם גנב קדשים ושחטן בחוץ, חיב בתשלומי ד' וה'. וזה יצויר אף למ"ד דחייבי כריתות פטורים מן התשלומין, אם הבעלים נשאלו על ההקדש. כמו שאמר ביו”ד (סי' שכ”ג ברמ"א) שאם נתערבה החלה בעיסה ישאל לחכם ויתיר הנדר. ואם כן בשחוטי חוץ מצוה שהבעלים יתירו הנדר כדי שיפקע האיסור ובוה חזר החיוב של תשלומי ארבעה וחמשה.
וזהו שאמרו והדין נותן אם חייבים על כרת וכו'. רוצה לומר, הלא מצד הדין יש לו ליפטר מתשלומים הקלים אחר שחייבים על כרת החמור. אם כן קם לי בדרבה מיניה. על זה משיב ת"ל זה הדבר. והוא עפ"י בבא בתרא (דף קך) ונדרים (דף עח) שלמד זה הדבר שנאמר גבי שחוטי חוץ, מזה הדבר שאמר בפ' נדרים לענין שיש מעילה בהקדש. ופרשתי זה בס' התורה והמצוה אחרי ( אחרי פז ) שלמד שמי שעבר ושחט בחוץ ונתחייב כרת, יתיר נדרו ופקע ההקדש למפרע עיי”ש. וזהו שאמרו ת"ל זה הדבר מכלל כרת יצאו. רוצה לומר שעל ידי התרת הנדר שנלמד מזה הדבר יצאו מכלל כרת, וממילא לא יצאו מכלל תשלומין.
קל. חמשה בקר ישלם . שחוץ מהשור הגנוב יוסיף ארבעה, וכמה שאמרו ונמצא ישלם שבעתים (משלי ו). רוצה לומר ד' וג' חוץ מהקרן. ור"מ נתן הטעם מפני שהיזק השור גדול יותר שהוא עושה מלאכה בשדה. וריב"ז נתן הטעם מפני שהשה נושאו על כתפו וזה מצטרף להעונש כי היה לו בזיון. ומובא בבבא קמא (דף עט ע”ב) ובתוספתא (פ"ז).
קלא. חמשה בקר ישלם תחת השור . מכפל והארכת הלשון למדו שהגם שתשלומי כפל נוהג בכל דבר, תשלומי ד' וה' אין נוהג אלא בשור ושה לבד. ואין ללמדו מסיני כמו שלמדו יתר הדברים בבבא קמא (דף נה). ובגמרא (דף סז) פי' איך יש פה יתור לשון, עי"ש.
תשלומי ארבעה וחמישה
דינו של גנב שגונב בהמה תלוי במעשיו לאחר הגניבה:
(שמות כא לז): "כי יגנב איש שור או שה, וטבחו או מכרו - חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה"
מי שגונב בהמה ביתית ואז מוציא אותה מרשותו, למשל בכך שהוא שוחט אותה או מוכר אותה לאחרים (וכן נותן אותה במתנה, מקדיש אותה למקדש וכו') - צריך לשלם קנס גבוה במיוחד - פי 5 או פי 4 מערך הבהמה שגנב (גבוה מהתשלום הרגיל שהוא פי ב ).
הפסוק במסגרת דיני גניבה
דיני גניבה נמצאים בשלושה מקומות שונים בפרשת משפטים, והם מסודרים מהחמור אל הקל:
- גונב נפשות (חטיפת אנשים ומכירתם לעבדות) - דינו מוות;
- גונב בהמות - במקרים מסויימים משלם פי 5 או פי 4 מערך הגניבה - כאן נמצא הפסוק שלנו;
- גונב רכוש דומם - משלם פי 2 מערך הגניבה.
הסיבה לפיזור היא, שפרשת משפטים מסודרת לפי סוג החפץ הנפגע - החלק הראשון מדבר על נזקים לאדם, החלק השני על נזקים לבהמה, והחלק השלישי על נזקים לדומם (ראו פרשת משפטים - מגילת זכויות האדם / הרב אלחנן סמט ) .
גם החלק השני, המדבר על גניבת בהמות, מפוצל בין שני פרקים - מתחיל בפסוק שלנו שנמצא בסוף פרק כא, וממשיך בשלושת הפסוקים הראשונים של פרק כב - אבל זה רק ב"אשמת" מסדר הפרקים הנוצרי, שכנראה התבלבל והחליט לסיים את פרק כא באמצע הנושא.
שור ושה
בפסוקים אחרים המתייחסים לבהמות מסויימות כמו שור, חמור או שה, הבהמות הנזכרות בפסוק הן רק דוגמאות , והדין מתייחס גם לבהמות אחרות;
אך בפסוק שלנו ישנן כמה ראיות לכך שהדין מתייחס רק לשור ולשה ממש:
- המילים "שור" ו"שה" חוזרות פעמיים; אילו הכוונה היתה לדוגמאות בלבד, היה מספיק לכתוב "כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו, חמישה בקר ישלם תחתיו; וארבע צאן תחת השה" (רבא, תלמוד בבלי סז:) .
- דינו של גונב שור שונה מדינו של גונב שה, כך שאין אפשרות להכליל לשאר הבהמות - איננו יודעים האם להכליל את דינו של השור (תשלום פי 5) או את דינו של השה (תשלום פי 4).
אדם שגנב בהמה אחרת משלם רק פי 2; גם אדם שגנב שור או שה אבל לא שחט ולא מכר אותם אלא השאיר אותם ברשותו משלם רק פי 2 (ראו בהמשך הקטע ).
וטבחו או מכרו
המושג טבח מציין גם הריגה כלשהי, כמו למשל בפסוק:
- (ישעיהו סה יב): "ומניתי אתכם לחרב, וכלכם לטבח תכרעו..."
למרות זאת, חז"ל פירשו שהקנס המיוחד חל רק במקרה שהגנב שחט את הבהמה באופן שמתיר אותה לאכילה, כלומר ב"שחיטה כשרה", אבל " "השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר, והמעקר - משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה" " ( משנה בבא קמא ז ה ) . ולא זכיתי להבין מדוע.
חז"ל הסיקו מההשוואה בין טביחה לבין מכירה, שהעונש על טביחה חל גם כאשר הגנב טבח את הבהמה ע"י שליח - ""מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר" " (תלמוד בבלי, כתובות לג:, קידושין מג.) ;
מצד שני הסיקו, שהעונש על מכירה חל רק כאשר המכירה היא מוחלטת כמו טביחה, ולא כאשר המכירה היא לזמן קצוב - " "מה טביחה שאינה חוזרת, אף מכירה שאינה חוזרת... פרט לשהקנה לשלשים יום" " (תלמוד בבלי, בבא קמא סח:) .
טעמים
מדוע השור והשה מקבלים יחס מיוחד? ומדוע העונש על שור היא פי 5 והעונש על שה הוא רק פי 4? ומדוע דווקא כשהגנב טבח או מכר?
מדברי המפרשים נראה, שגודל העונש מושפע מכמה גורמים:
1. קלות הביצוע של העבירה: שור ושה נוהגים לרעות בשדה, וקל יחסית לגנוב אותם; כמו כן, השוורים נוהגים לרעות לבדם במפוזר, וקל יותר לגנוב אותם מאשר לגנוב שה: " "דע שככל שמינהּ של הפשיעה מצוי יותר וקל יותר לביצוע, חייב העונש עליו להיות חמוּר יותר כדי למונעו. ואילו דבר שקורה לעתים נדירות עונשו קל יותר. לכן הקנס על הגונב צאן הוא כפל הקנס (על גניבת) שאר המטלטלין - כוונתי לתשלומי ארבעה - וזאת בתנאי שיצאו מידו במֶכֶר או בטביחה. כי גניבת הצאן היא המרובה ביותר תמיד בשל היותם בשׂדות, במקום שאי-אפשר לשמור עליהם כמו ששומרים על דברים שבתוך הערים. לכן נוהגים הגנבים למהר ולמוכרם, כדי שלא יוכרו בידיהם או לטובחם כדי שגופם ייעלם. לכן היה עונשו של הדבר המרובה ביותר גדול יותר. לקנס על גניבת בקר נוספה עוד יחידה, מפני שיותר קל לגנוב אותם, שהצאן רועים מכונסים, כך שאפשר לרועה להשגיח עליהם, ולרוב ניתן לגנוב אותם רק בלילה, ואילו הבקר רועים מפוזרים מאוד - דבר זה הוזכר בחקלאות - ואי-אפשר לרועה להשגיח עליהם. לכן מרבים לגנוב אותם" " (רמב"ם, מורה נבוכים ג מא) .
הבדל נוסף בין שור לשה הוא, שהשור בדרך-כלל הולך ברגליו ואת השה בדרך-כלל צריך לסחוב על הכתפיים, שזה יותר קשה וגם יותר מבזה: " "חס המקום על כבודן של בריות: שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו - משלם חמישה, שה שנשאו על כתפו - משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו" " (ר' יוחנן בן זכאי, בבא קמא עט:, הובא ברש"י) .
- סיבה זו לבדה אינה מספיקה, כי לפי סיבה זו היה ראוי לחייב תשלומי ארבעה וחמישה גם על גניבה לבדה, ללא טביחה או מכירה.
2. הנזק שנגרם לנגנב: שור ושה הם בהמות ביתיות, שמתרגלות לבעליהן ובעליהן מתרגלים אליהן; כל עוד הגנב מחזיק אותן ברשותו, הוא יכול להחזיר אותן לבעליהן, אבל כאשר הגנב טבח או מכר אותן, אין להן תחליף, כל השנים שהבעלים השקיעו באילוף הבהמה ובהתרגלות אליה ירדו לטמיון (מלבד הצער שנגרם לבעלים). מעבר לכך, השור עוסק במלאכה, ולכן ערכו הכלכלי והרוחני גדול יותר, ומי שגונב אותו ראוי לעונש גדול יותר: " "בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שבטלו ממלאכתו, חמישה; שה, שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה" " (ר' מאיר, הובא ברש"י) .
- סיבה זו לבדה אינה מספיקה, כי לפי סיבה זו היה ראוי לחייב קנס מיוחד גם על גניבת חמור או פרד, שהיו גם הם בהמות עבודה חשובות מאד. וכן היא אינה מתאימה לדברי חז"ל שהובאו למעלה, שהמילה " וטבחו " מציינת דווקא שחיטה כשרה, ולא כל הריגה.
3. מידת היסודיות של החוטא: אדם שגנב מתוך התגברות חד-פעמית של יצר ראוי לעונש, אבל אדם שגנב מתוך תכנון יסודי ראוי לעונש גדול יותר: " "מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא... מפני ששנה בחטא" " (ר' עקיבא, רבא; בבא קמא סז:) . גנב השוחט את הבהמה באופן שמתיר את בשרה לאכילה גרוע יותר מגנב רגיל, כי הוא גם עושה מהגניבה שלו ארוחה; גנב המוכר את הבהמה גרוע יותר מגנב רגיל, כי הוא גם עושה מהגניבה שלו מסחר.
- סיבה זו לבדה אינה מספיקה, כי לפי סיבה זו היה ראוי לחייב קנס מיוחד על גניבה ומכירה של כל חפץ שהוא.
4. מידת ההעלמה של ראיות - מאותה סיבה שאדם הגונב בסתר משלם כפליים מאדם הגוזל בגלוי (ראו תשלומי כפל ), חייבה התורה קנס מיוחד לאדם שגם מתאמץ להעלים את הראיות על-ידי טביחה או מכירה: " "בעקבות שימת הדגש על התעלומה האופפת את עצם הגנבה, ניתן להצביע על החומרה המיוחדת שבטביחה ובמכירה אשר נועדו להעלים ראיות ולטשטש עקבות. אכן דבר זה נכון גם בחפצים דוממים המפורקים לחלקים, ולא בכדי משגשגת לה תעשיית "המשחטות" של המכוניות הגנובות (שימו לב לדמיון בין ה"שחיטה" לבין הטביחה והמכירה) אך אם במכוניות ניתן עדיין לאתר לעיתים את החלקים הרי משור ושה הנאכלים בכל פה לא נותר דבר, ונפשו המושחתת של הגנב מחייכת לעצמה: " אכלה ומחתה פיה ואמרה: לא פעלתי און! " (משלי ל כ). ולפיכך ראוי להחמיר בעונשה כפל כפליים ולהחמירו ככל שה"משחטה" משוכללת יותר וכוחה יפה לטפל גם ב"סמי-טריילרים" וב"שוורים גדולים"." " ( הרב חנן פורת, "מעט מן האור" משפטים ה'תשס"ב ) .
- סיבה זו לבדה אינה מספיקה לפי דברי חז"ל, שאמרו שהמילה " וטבחו " מציינת דווקא שחיטה כשרה. וכן, לפי סיבה זו היה ראוי לחייב קנס מיוחד על גניבה ומכירה של כל חפץ שהוא, לא רק שור ושה.
שור, שה, בקר, צאן
" שור " הוא אחד, ו" בקר " הם רבים, ולכן " חמישה בקר ישלם תחת השור ";
" שה " הוא אחד, ו" צאן " הם רבים, ולכן " וארבע צאן תחת השה " (העמק דבר) .
תשלומי ארבעה בדברי דוד
לאחר חטא בת-שבע, בא נתן הנביא אל דוד וסיפר לו על איש עשיר שלקח את כבשת שכנו העני ושחט אותה כדי להכין סעודה לאורח. הוא שאל את דוד מה דינו, ודוד פסק לפי התורה: (שמואל ב יב ו): "ואת הכבשה ישלם ארבעתים , עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל": ארבעתיים = פי 4, "וארבע צאן תחת השה".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-02-24.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות כא לז"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.