לדלג לתוכן

מכילתא על שמות כא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

י. ואלה המשפטים. ר' ישמעאל אומר, אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. - רבי עקיבא אומר, ואלה המשפטים למה נאמר, לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אין לי אלא פעם אחת, מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו, תלמוד לומר (דברים לא יט) ולמדה את בני ישראל, יכול למדין ולא שונין, תלמוד לומר שימה בפיהם; יכול שונין ולא יודעין, תלמוד לומר ואלה המשפטים וגו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך, כענין שנאמר (דברים ד לה) אתה הראית לדעת. יא. רבי יהודה אומר ואלה המשפטים, במרה, שנ' (שמות טו כה) שם שם לו חק ומשפט. - רבי אלעזר בן עזריה או', הרי הגוים שדנו כדיני ישראל, שומע אני יהו דיניהם קיימים, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אתה דן את שלהם והם אינן דנין את שלך; מכאן אמרו, גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול; אבל גוים חובטין אותו ואומרין לו, עשה מה שישראל אומר לך, כשר. - רבי שמעון בן יוחי אומר, מה ראו דינין לקדום לכל מצות שבתורה, שכשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נתפסק להם הדין נעשה שלום ביניהם; וכן יתרו אומר למשה (שמות יח כג) אם את הדבר הזה תעשה וגו'.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יב. כי תקנה עבד עברי. בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן. או אינו מדבר אלא במוכר עצמו, כשהוא אומר (ויקרא כה לט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, הרי מוכר עצמו אמור, הא מה תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי, בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן.

יג. כי תקנה עבד עברי, בבן ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבדו של עברי, ומה אני מקיים (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו', בנלקח מן הגוי, אבל בנלקח מישראל שומע אני שיהא עובד שש ויצא בשביעית, תלמוד לומר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו', שאין תלמוד לומר העברי שהרי כבר נאמר אחיך, ומה תלמוד לומר העברי, מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה, נאמר כאן עברי ונאמר להלן עברי, מה עברי האמור להלן, בבן ישראל הכתוב מדבר, אף עבד עברי האמור כאן, בבן ישראל הכתוב מדבר, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (שמות ה ג) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו, ואומר (בראשית יד יג) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. יד. עבד, יכול תקראנו עבד לשום בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי, התורה קראתו עבד בעל כרחה.

טו. כי תקנה עבד עברי, למה נאמר, להביא את הגר, דברי רבי ישמעאל, רבי אליעזר אומר, אינו צריך, אם ישראל עובד, הגר לא יעבוד, אם ישראל עובד שש שנים, הגר יעבוד שתים עשרה, אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ישראל עובד שש אף הגר יעבוד שש. - לפי שהוא אומר (שמות כב ב) אם אין לו ונמכר בגניבתו, שומע אני לעולם,

טז. תלמוד לומר שש שנים יעבוד מגיד הכתוב שהוא עובד שש ויוצא בשביעית.

יז. שש שנים יעבוד. שומע אני כל עבודה במשמע, תלמוד לומר (ויקרא כה לט) לא תעבוד בו עבודת עבד, מכאן אמרו, לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו, כיון שעולה במעלה, ולא יטלנו לא בפוריון ולא בכסא ולא בלקטקא, כדרך שעבדים עושין. - תלמוד לומר(ויקרא כה מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו, אבל בבנו ובתלמידו רשאי.

שש שנים יעבוד, שומע אני, בין עבודה שיש בה בזיון, בין עבודה שאין בה בזיון, ת"ל (ויקרא כה מ) כשכיר כתושב, מה שכיר אי את רשאי לשנותו מאומנתו, אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו; מכאן אמרו, לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים, כגון חייט בלן ספר טבח נחתום; רבי יוסי אומר, אם היתה מלאכתו מיוחדת לכך יעשה, אבל רבו לא ישנה עליו. - כשכיר כתושב. מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה, אף עבד עברי עובד ביום ואינו עובד בלילה; ר' יוסי אומר, הכל לפי אומנותו.

יח. שש שנים יעבוד להביא את (החולה משמע מביא את החולה (בריא) [בורח] מנין -תלמוד לומר שש שנים יעבוד). אמרת, במי הענין מדבר במי שראוי לעבוד.

יט. ובשביעית. שביעית למכירה. אתה אומר שביעית למכירה, או אינו אלא שביעית לשנים, ת"ל שש שנים יעבוד, שביעית למכירה ולא שביעית לשנים.

כ. יצא לחפשי, למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים טו יג) וכי תשלחנו חפשי וגו', שומע אני שיכתוב לו גט שחרור, ת"ל יצא לחפשי; או יתן לו מעות ויצא, תלמוד לומר יצא לחפשי חנם.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כא. אם בגפו, למה נאמר, לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה, רשות, אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל אם בגפו יבא בגפו יצא, רשות ולא חובה, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר, אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בראשי איברים נכנס, בראשי איברים יצא. לפי שהוא אומר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, לא תצא בראשי איברים, כדרך שהכנענים יוצאים; אתה אומר לא תצא כצאת העבדים, לא תצא בראשי איברים, כדרך שהכנענים יוצאים, או לא תצא בשנים וביובל, כדרך שהעבדים יוצאים, ת"ל (דברים טו/ יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מגיד שהיא יוצאה בשש, ביובל מנין, ת"ל (ויקרא כה מב) כי עבדי הם, מכל מקום, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, לא תצא כצאת העבדי', לא תצא בראשי איברים, כדרך שהכנענים יוצאים. אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי איברים, עברי מנין, ת"ל העברי או העבריה, הקיש עברי לעבריה, מה עבריה אינה יוצאה בראשי איברים, אף עברי אינו יוצא בראשי איברים; ועוד ק"ו ומה עבריה שהיא יוצאה בסימנין, אינה יוצאה בראשי איברים, עברי שאינו יוצא בסימנין, דין הוא שלא יצא בראשי איברים; לא, אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על הגנבה, לפיכך אינה יוצאה בראשי איברים, תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו, לפיכך יצא בראשי איברים, ת"ל העברי או העבריה, הקיש עברי לעבריה, מה היא אינה יוצאה בראשי איברים, אף הוא אינו יוצא בראשי איברים.

כב. אם בעל אשה הוא. בבת ישראל הכתוב מדבר; אתה אומר בבת ישראל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכנענית, כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה, הרי כנענית אמורה, הא מה ת"ל אם בעל אשה הוא, בבת ישראל הכתוב מדבר.

כג. ויצאה אשתו עמו. רבי יצחק אומר, מי הביאה שהכתוב מוציאה, מה ת"ל ויצאה אשתו עמו, מגיד שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו, שנא' (ויקרא כה מא) ויצא מעמך הוא ובניו עמו, מכלל יציאה אתה למד על הכניסה; יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם, ת"ל אשתו, להוציא שומרת יבם שאינה אשתו, עמו, להוציא ארוסה שאינה עמו.

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כד. אם אדוניו יתן לו אשה, המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר. אם אדוניו יתן לו אשה רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה. כשהוא אומר, אם בגפו יבא בגפו יצא, רשות ולא חובה, דברי רבי ישמעאל. (רבי עקיבא אומר) אם אדוניו יתן לו אשה. בכנענית הכתוב מדבר [אתה אומר בכנענית הכתוב מדבר], או אינו מדבר אלא בעברית, כשהוא אומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הא בכנענית הכתוב מדבר.

כה. וילדה לו בנים. אין לי אלא בנים ובנות, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה, מכל מקום; רבי נתן אומר, אין ת"ל וילדה לו, אלא להביא את הרב שבא על שפחתו שולדיה עבדים.

כו. האשה וילדיה, מה ת"ל, מגיד שולדיה כמוה, אין לי אלא שפחה שולדיה כמוה, נכרית מנין, היה רבי ישמעאל אומר, מה שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, אף כל שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, ואי זה זה, זה ולד שפחה נכרית.

כז. והוא יצא בגפו. מגיד, שאינה צריכה ממנו גט; אין לי אלא אמה שאינה צריכה גט מן בן ישראל, בת ישראל שאינה צריכה גט מן העבד מנין, ת"ל (ויקרא כה מד) מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה ואמה לעבד, מה אמה אינה צריכה מבן ישראל גט, אף בת ישראל אינה צריכה מן העבד גט.

ד"א והוא יצא בגפו למה נאמר, לפי שהוא אומר שש שנים יעבוד, אין לי אלא עובד שש, שנוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע מנין ת"ל והוא יצא בגפו, להביא את הנרצע; ר' יצחק אומר, אינו צריך, ומה העובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שינהוג בו מנהג האמור בפרשה.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כח. ואם אמור יאמר העבד. מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה.

כט. אהבתי את אדוני. אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים, אין לרבו אשה ובנים מנין, ת"ל (דברים טו טז) והיה כי יאמר אליך וגו'. מכאן אמרו, לעולם אינו נרצע, אלא אם כן יש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים.

ל. אהבתי את אדוני וגו'. הוא אוהב את רבו ורבו אוהבו, שנתברכו נכסים על ידו, לכך נאמר והיה כי יאמר אליך וגו' - כי טוב לו עמך, שתהא טובתו שוה לך; מכאן אמרו לא ישנה רבו עליו מאכלו ומשקהו והסבו משלו, לכך נאמר כי טוב לו עמך. - ד"א כי טוב לו עמך, אם היה חגר או סומא אינו נרצע.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לא. והגישו אדוניו אל האלהים. אצל הדיינין, שימלך במוכריו; רבי אומר בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר, אבל כאן אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו.

לב. והגישו אל הדלת או אל המזוזה וגו'. מקיש דלת למזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד. אתה אומר לכך בא, או ירצענו במזוזה, והדין נותן, מה הדלת שאינו כשר למצוה כשר לרציעה, מזוזה שהיא כשרה למצוה, אינו דין שתכשר לרציעה, ת"ל (דברים טו יז) ונתת באזנו ובדלת, בדלת אתה נותן, אבל אי אתה נותן במזוזה; או יעבור באזנו ובדלת, ת"ל ורצע אדוניו את אזנו במרצע, באזנו אתה מעביר ואי אתה מעביר בדלת; הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, הקיש דלת למזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד.

לג. ורצע אדוניו את אזנו. למה נאמר, לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו.

אזנו. בשל ימין הכתוב מדבר; אתה אומר בשל ימין הכתוב מדבר, או אינו אלא בשל שמאל; הרי אתה דן, נאמר כאן אזנו ונאמר להלן אזנו, מה להלן בימין אף כאן בימין.

לד. אזנו, מן המלת, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אף מן הסחוס; שהיה ר' מאיר אומר, אין כהן נרצע, והן אומרים נרצע, אין כהן נמכר, והן אומרים נמכר. - ומה ראתה אוזן שתרצע מכל איברי', היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר: אזן ששמעה לא תגנוב, והלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו.

לה. במרצע, בכל דבר; התורה אמרה ורצע אדוניו את אזנו במרצע והלכה אמרה בכל דבר; רבי אומר, אומר אני במין מתכת בלבד.

לו. ועבדו לעולם, עד היובל; שהיה בדין, ומה אם הכסף שיפה כחו וקונה הכל, אינו קונה אלא שש, רציעה שאינה קונה אלא עבדים, אינו דין שלא תקנה אלא שש, הא מה ת"ל ועבדו לעולם, עד היובל; או ועבדו לעולם כמשמעו, ת"ל (ויקרא כה י) ושבתם איש אל אחוזתו. - רבי או', בא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה, שנא' ועבדו לעולם (ויקרא כה מ) עד היובל; הא כיצד, הגיע היובל יצא, מת האדון יצא.

לז. ועבדו, אותו הוא עובד, ואינו עובד הבן; שהיה בדין, מה אם העובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא עובדו ועובד הבן, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שיהא עובדו ועובד הבן, ת"ל ועבדו, אותו הוא עובד ואינו עובד הבן; מכאן אמרו, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, נרצע והעבריה לא את הבן ולא את הבת.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לח. וכי ימכור איש את בתו בקטנה הכתוב מדבר. אתה אומר בקטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא בגדולה. אמרת, הואיל ורשאי בהפרת נדריה ורשאי במכירתה, מה הפרת נדריה קטנה ולא גדולה, אף מכירתה קטנה ולא גדולה. ממקום שבאת, מה להלן כשהיא נערה אף כאן כשהיא נערה. אמרת, הואיל ומוציאין אותה הסימנים (מרשות אביה שהוא רשאי בקידושיה כשהיא נערה) קל וחומר עד שלא נמכרה.

וכי ימכור איש את בתו האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה. שהיה בדין, ומה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי היא מוכר את בתו, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכור את בתה. תלמוד לומר וכי ימכור איש, איש מוכר את בתו ואין אשה מוכרת את בתה.

וכי ימכור איש (האיש) [את בתו] את בתו מוכר ואינו מוכר את בנו. שהיה בדין, מה אם הבת שאינה נמכרת על הגנבה אביה רשאי למכרה, הבן שהוא נמבר על הגנבה אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו. תלמוד לומר וכי ימכור איש את בתו, (האיש) מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו.

וכי ימכור (איש. האיש מוכר את (עצמו) [בתו], ואין האשה ) מוכרת את עצמה. שהיה בדין, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, מוכר את עצמו, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכור את עצמה. לא, אם אמרת בבן שהוא נמכר בגנבתו לכך הוא מוכר את עצמו, הבת שאינה נמכרת בגנבתה, לפיכך לא תמכור את עצמה. ותמכר על גנבתה, והדין נותן, ומה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא נמכר על גנבתו, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכר על גנבתה. לא, אם אמרת בבן שהוא נרצע, לכך הוא נמכר בגנבתו. תאמר בבת שאינה נרצעת לפיכך לא תמכר על גנבתה. ותרצע, והדין נותן, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא נרצע, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתרצע. תלמוד לומר (כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו'. אמרת) אם מוציאה הכתוב מיד מכר החמור, קל וחומר מיד רציעה הקלה.

לט. וכי ימכור איש למדנו שהוא רשאי במכירתה. ומנין שהוא רשאי בקדושיה. אמרת, אם מוציאה הוא מידי קדושיה לידי אמהות, קל וחומר לידי קידושיה.

מ. ומנין שתהא נקנית בכסף. היה רבי ישמעאל אומר, קל וחומר. ומה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בבעילה, נקנית בכסף. בת ישראל שהיא נקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף. ומנין אף בשטר, תלמוד לומר והלכה והיתה מקיש הויה להליכה. מה הליכתה בשטר, אף הויתה בשטר. ר' עקיבא אומר, הרי הוא אומר אם אחרת יקח לו, מקיש תחתונה לעליונה, מה עליונה בכסף אף תחתונה בכסף.

מא. לאמה לאמה הוא מוכרה, ואינו מוכרה לשתי אמהות. רבי יוסי הגלילי אומר, נמצינו למדין שמקדשה קידוש אחר קידוש, וקידוש אחר אמהות, אבל לא אמהות אחר (קידוש,) ואין צריך לומר אמהות אחר (אמהות).

לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אתה אומר לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים, או אינו אלא לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעבדים יוצאים. תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי וגו' ( דבריס טז ). מגיד שהיא יוצאה בשנים וביובל. אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי אברים וכו ', (ועוד) קל וחומר ומה אם עבריה שיוצאה בסימנין וכו '. לא, אם אמרת עבריה שאינה נמכרת בגנבתה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים וכו ' .

אם רעה בעיני אדוניה אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מב. (אשר לא יעדה והפדה מכאן אמרו (בכורות פ"א מ"ו) מצות יעוד קודמת למצות פדיה . (דבר אחר) אשר לא יעדה, אם לא יעדה אדון (זה) יפדה אב) לא ייעד לשנים כאחת.

מג. לא ימכור על מנת [שלא] ליעד דברי ר' יוסי. רבי עקיבא אומר, מוכר הוא אם רצה ליעד מיעד.

מד. לעם נכרי הרי זה אזהרה (לבית דין) שלא ימכרנה לנכרי

מה. בבגדו בה מאחר שבגד בה, (נהג) בה מנהג בזיון, ולא נהג בה כמשפט הבנות. אף הוא אינו רשאי (לקיימה,) דברי ר' יונתן בן אבטולמוס (אומר, אין) ([ואין] בגידה אלא שקירה שנאמר בגדה יהודה (מלאכי ב) ואומר כי בגוד בגדו בית ישראל (ירמיה ה)). רבי ישמעאל אומר, באדון הכתוב מדבר, אשר לקחה על מנת לייעד ולא ייעד. אף הוא אינו רשאי לקיימה (רבי עקיבא אומר, בבגדו בה מאחר שפירש בגדו עליה).

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מו. ואם לבנו ייעדנה לבנו ייעדנה ולא לאחיו. שהיה בדין, ומה הבן שאינו נכנס תחתיו ליבום, הרי הוא מיעד, אחיו שהוא בא תחתיו ליבום דין הוא שייעד. לא, אם אמרת בבן שהוא נכנס תחתיו לאחוזה, תאמר באחיו שאינו נכנס תחתיו לאחוזה, לפיכך לא ייעד. תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה, לבנו ייעד ולא לאחיו. מז. כמשפט הבנות וכי מה למדנו על משפט הבנות. אלא, הרי הוא בא ללמד, ונמצא למד. מה זה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אף בת ישראל שארה כסותה ועוונתה לא יגרע, דברי ר' יאשיה . רבי יונתן אומר, בעבריה (הכתוב מדבר.) אתה אומר כן, או אינו אלא בבת ישראל. כשהוא אומר אם אחרת יקח לו, הרי בת ישראל אמור, ומה תלמוד לומר כמשפט הבנות, בעבריה הכתוב מדבר

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מח. אם אחרת יקח לו מכאן אמרו, חייב אדם להשיא את בנו קטן. במקום אחר מהו אומר והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד) אימתי אתה זכאי לראות את בני בניך, בזמן שאתה משיא בניך קטנים

מט. שארה אלו מזונותיה. וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג). וכתיב וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח).

כסותה כמשמעה.

ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לה) דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר, שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה. אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה לא יתן לה של ילדה. ועונתה שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים, ולא של ימות הגשמים בימות החמה. אלא נותן כל אחד ואחד בעונתה. מזונה מנין- אמרת קל וחומר, ומה דברים שאינן קיום נפש אי אתה רשאי למנוע הימנה, דברים שהם קיום נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין -אמרת קל וחומר, ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה אינו רשאי למנוע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחלה דין הוא שלא יהא רשאי למנוע הימנה.

ר' אומר שארה זו דרך ארץ, שנאמר אל כל שאר בשרו (ויקרא יח). וכתיב שאר אביך שאר אמך. כסותה כמשמעו. עונתה אלו מזונות שנאמר ויענך וירעיבך (דברים ד).

נ. לא יגרע רבי יאשיה אומר, למה נאמר. לפי שנאמר אם אחרת יקח לו. שומע אני, בבת ישראל הכתוב מדבר. תלמוד לומר לא יגרע, ממי גורעים מי שנתנו לו כבר. ר' (נתן) אומר, בבת ישראל הכתוב מדבר. אתה אומר בבת ישראל, או אינו אלא בעבריה. כשהוא אומר כמשפט הבנות יעשה לה, הרי עבריה אמורה. הא, מה ת"ל אם אחרת יקח, לו בבת ישראל הכתוב מדבר.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נא. ואם שלש אלה לא יעשה לה ייעד לך או לבנך או פדה. אתה אומר ייעד לך או לבנך או פדה, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה. (אמרת, אין הדבר אמור אלא בעבריה.)

ואם שלש אלה וגו', שומעני חנם מן הגט, ומה אני מקיים וכתב לה ספר כריתות- בשאר הנשים חוץ מעבריה. או בעבריה, תלמוד לומר ואם שלש אלה וגו' חנם מהכסף ולא חנם מהגט.

נב. ויצאה חנם בבגר אין כסף בנעורים. (שהיה בדין, הואיל ותצא) בימי הנעורים, לא תצא בימי בגרות. שאלו לא נאמר אלא אחת, הייתי אומר הן הן ימי בגרות. והדין נותן, הואיל ויוצאה מרשות אב ויוצאה מרשות אדון, מה יוצאה מרשות אב שנשתנית ממה שהיתה , אף יוצאה מרשות אדון, שנשתנית ממה שהיתה . ואימתי נשתנית ממה שהיתה , בשעה שהיתה נערה ובגרה. לכך נאמר שניהם שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק.

ויצאה חנם בבגר אין כסף בנעורים. רבי יונתן אומר, ויצאה חנם ( בבגר אין כסף) בנעורים. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר ויצאה חנם ( בבגר ) אין כסף בסימנין . מגיד שהיא יוצאה בגרעון כסף (רבי נתן אומר) הואיל ואמרה תורה תן כסף ובל תתן כסף. (מה) תן כסף עד שלא באו הסימנין , (אף) בל תתן כסף משיבואו בה סימנין .

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נג. מכה איש ומת מות יומת למה נאמר. לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כד) שומעני אפילו סטרו סטירה. תלמוד לומר מכה איש ומת, מגיד שאינו חייב עד שתצא נפשו.

נד. מכה איש אין לי אלא שהכה את איש, הכה את האשה ואת הקטן מנין- תלמוד לומר ואיש כי יכה כל נפש אדם, להביא את שהכה את האשה ואת הקטן. אין לי אלא איש או אשה שהרגו את האיש, והאיש שהרג את האשה ואת הקטן, האשה שהרגה את הקטן ואת חברתה מנין- תלמוד לומר רוצח הוא. לתלמודו בא. (מכה איש שומעני להוציא את הקטן. תלמוד לומר ואיש כי יכה כל נפש אדם, להביא את הקטן. שומע אני אף בן שמונה במשמע- תלמוד לומר מכה איש מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן קיימא). מכה איש אף הקטן במשמע, תלמוד לומר איש כי יכה כל נפש אדם, להוציא את הקטן. שומעני אף בן שמונה במשמע- תלמוד לומר מכה איש, מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן קיימא.

נה. מות יומת בהתראת עדים. אתה אומר בהתראת עדים, או אינו אלא שלא בהתראת עדים. תלמוד לומר על פי שנים עדים (דברים טו ). הא מה תלמוד לומר מות יומת, בהתראת עדים.

מות יומת בבית דין. אתה אומר בבית דין, או אינו אלא שלא בבית דין. תלמוד לומר (יומת הרוצח) הא מה תלמוד לומר מות יומת -בב"ד.

מות יומת בסייף. אתה אומר בסייף, או אינו אלא בחנק. הרי אתה דן, נאמר כאן מות יומת ונאמר להלן בנואף מות יומת (ויקרא ב), מה להלן (בסייף) [בחנק] אף כאן (בסייף) [בחנק]. (אתה מקישו למנאף, ואני) מקישו למגדף. נאמר כאן מות יומת, ונאמר להלן מות יומת. מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. (אתה מקישו למנאף, ואני מקישו למגדף) תלמוד לומר שופך דם האדם וגו' (בראשית ט).עדין אנו אומרים יקיז לו דם משני אברים וימות, תלמוד לומר וערפו שם את העגלה בנחל ואתה תבער, הקיש שופכי דמים לעגלה ערופה. מה עגלה ערופה בהתזת ראש, אף כל שופכי דמים בהתזת הראש. עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תרצח.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נו. ואשר לא צדה וגו' אחד שהרג נפש בשוגג ואחד שהרג נפש במזיד, בא מזיד ונפל ביד שוגג . הא כיצד, היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, (הרי זה גולה. אבל היה מושך במעגלת ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה) בא מזיד ונפל ביד שוגג וכן הוא אומר, כאשר יאמר משל הקדמוני וגו' והיכן אמור, ואשר לא צדה והאלהים - אנה וגו'. נז. [ושמתי לך מקום ] (אבל) לא שמענו היכן אתה דן. הרי נאמר מנוס לשעה, ונאמר מנוס לדורות. מה מנום האמור לדורות ערי הלוים קולטות, אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות. איסי בן עקיבא אומר, ושמתי לך מקום למה נאמר. לפי שהוא אומר, שבו איש תחתיו וגו' (שמות יז ), אלו אלפים אמה. אתה אומר אלו אלפים אמה, או אינו אלא ד' אמות. הרי אתה דן, נאמר כאן מקום, ונאמר להלן מקום, מה מקום האמור (להלן) אלפים אמה, אף מקום האמור (כאן) אלפים אמה (ושמתי לך מקום וגו').

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נח. וכי יזיד איש למה נאמר פרשה זו. לפי שהוא אומר ואיש כי יכה.כל נפש אדם וגו' יכול (אף) [בין] המזיד והשוגג (ואחרים), והמרפא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו במשמע. תלמוד לומר וכי יזיד ([להוציא את השוגג ]).

איש להוציא את הקטן. איש להביא את האחרים. רעהו להביא את הקטן. רעהו להוציא את אחרים.

איסי בן עקיבא אומר, קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים, לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו. באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינן מסיר לשמים.

(להרגו בערמה) להוציא חרש שוטה. (וקטן שאינן מערימין ).

להרגו בערמה להוציא מרפא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו. ואף על פי שהן מזידין אינן מערימין

נט. מעם מזבחי וגו ' (מגיד שמבטלים העבודה מידו ויוצא ליהרג .

ס. מעם מזבחי תקחנו ) בא הכתוב ללמדך על רציחה שתדחה את העבודה. שהיה בדין, ומה אם שבת שעבודה דוחתה , אין רציחה דוחתה . עבודה שהיא דוחה את השבת, אינו דין שלא תהא רציחה דוחתה . תלמוד לומר מעם מזבחי תקחנו למות, בא הכתוב ללמד על רציחה שתדחה את העבודה ((אינו [ותהא רציחה]) דוחה את השבת. שהיה בדין, ומה אם עבודה שהיא דוחה את השבת הרי רציחה דוחתה , שבת שעבודה דוחתה , דין הוא שתהא רציחה דוחתה . לא, אם אמרת בעבודה שקבורת מת מצוה דוחתה , לפיכך רציחה דוחתה . תאמר בשבת שאין קבורת מת מצוה דוחתה , לפיכך לא תהא רציחה דוחתה .

אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל, הרי הוא אומר לא תבערו אש וגו' (שם לה) שרפה היתה בכלל ויצאת ללמד. מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בבית דין אינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת. (ותהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת. והדין נותן, ומה אם עבודה שהיא דוחה שבת קבורת מצוה דוחתה , שבת שעבודה דוחתה דין הוא שתהא קבורת מצוה דוחתה ). לא, אם אמרת בעבודה שרציחה דוחתה לפיכך קבורת מצוה דוחתה , תאמר בשבת שאין רציחה דוחתה לפיכך לא תהא קבורת מצוה דוחתה . (לכך נאמר) לא תלין נבלתו על העץ וגו' (דברים כא ) בו ביום שנהרג בו ביום יקבר. רציחה דוחה את העבודה (ואין פקוח) נפש דוחה את העבודה. (שהיה בדין,) [ודין הוא] ומה אם שבת שאין רציחה דוחתה פקוח נפש דוחתה , עבודה שרציחה דוחתה אינו דין שיהא פקוח נפש דוחה את העבודה. (ר' שמעון בן מנסיא אומר, ויהא פקוח נפש דוחה את השבת. והדין נותן, אם רציחה דוחה את העבודה שהיא דוחה את השבת [ וכו ']).

מעם מזבחי תקחנו למות למות ולא לדון ולא ללקות ולא לגלות.

מעם מזבחי תקחנו למות נמצינו למדין שסנהדרין בצד המזבח (אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח (מלכים א') וגו').

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

סא. ומכה אביו ואמו מות יומת למה נאמר. לפי שהוא אומר עין תחת עין וגו' (ויקרא כב ) והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא במיתה לכך נאמר פרשה זו.

ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מנין. הרי אתה דן, הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו. לא, אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך אינו חייב אביו ואמו אלא ( [ומכה אדם יומת] אפי' אחד מהן על כל אחד ואחד בפני עצמי (שאין) תלמוד לומר) ומכה, דברי רבי יאשיה . רבי יונתן אומר, משמע שניהם כאחת, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב (אחד) [יחדו]. רבי יצחק אומר, וכי לא באת אמו אלא להחמיר או להקל עליו, לא מפני שהוחמר בו הוקל בו. תלמוד לומר ומכה אביו ואמו.

ומכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה. אתה אומר מכה שיש בה חבורה, או אינו אלא מכה שאין עליה חבורה. אמרת, ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה, מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בהם חבורה. הא מה תלמוד לומר ומכה אביו ואמו, מכה שיש בה חבורה.

מות יומת בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל המיתות האמורות בתורה. אמרת זו (מדה) [מיתה] בתורה (כל) [וכל] מיתה האמורה [בתורה] אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל, דברי ר' יאשיה . ר' יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמרה סתם. וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק. ר' אומר, (במיתה שנאמרה בידי שמים) מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה (כאן) מיתה שאין בה רושם. מכאן אמרו (סנהדרין פ"ז מ"ב) מצות חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשין ברכין וכורך על צוארו . זה מושך להלן וזה מושך להלן, עד שנפשו יוצאה זה סדר חנק. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה). והרי דברים ק"ו, ומה מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות, מי שהוא מצווה שלא להכות דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

סב. וגונב איש ומכרו למה נאמר. לפי שהוא אומר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו וגו' (שמות כד). אין לי אלא עדים על גנבה, עדים על מכירה מנין- ת"ל וגונב איש ומכרו וגו'.

וגונב איש אין לי אלא (איש) שגנב את האיש, גנב את האשה ואת הקטן מנין- תלמוד לומר וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו, להביא את שגנב את האשה ואת הקטן. אין לי אלא איש ואשה שגנבו את האיש, והאיש שגנב את האשה ואת הקטן, האשה שגנבה חברתה ואת הקטן מנין -תלמוד לומר ומת הגנב ההוא, מכל מקום.

( וגונב איש להוציא את הקטן, להביא את הקטן מנין- תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש, להביא את הקטן, משמע מביא את הקטן ואת בן שמונה- תלמוד לומר וגובב איש מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.

וגונב איש אף הקטן במשמע תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו להוציא את הקטן).

וכי אצא איש גונב נפש שומעני אף בן שמונה במשמע, ת"ל וגונב איש ומכרו.

( וכי יגנוב איש ) מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.

סג. ומכרו ולא שמכר את חציו.

ונמצא אין מציאה אלא בעדים.

סד. בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא ), ואומר ויקח העכד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד)ח הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו. מות יומת בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. אמרת זו, (מדה) [מיתה] בתורה (כל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם, אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי רבי יאשיה . רבי יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זו בחנק. רבי אומר, (במיתה שנאמרה בידי שמים) מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה (כאן) מיתה שאין בה רושם מכאן אמרו מצות חנק וכו .

סה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו- תלמוד לומר לא תגנוב (לא תגנוב) הרי זו אזהרה לגונב נפש. אתה אומר אזהרה לגונב נפש, או אינו אלא אזהרה לגונב ממון. כשהוא אומר לא תגנובו ולא תכחשו וגו' הרי זו אזהרה לגונב ממון (אמור,) הא מה תלמוד לומר לא תגנוב, הרי זו אזהרה לגונב נפש. או הרי זו אזהרה לגונב ממון (והלא) [והלה] אזהרה לגונב נפש. אמרת, שלש מצות נאמרו בענין . שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות, מה מפורשות מצות שחייבין עליה מיתת בית דין, אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, זו אזהרה לגונב נפש (והלא) [והלה] אזהרה לגונב ממון.

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

סו. ומקלל אביו ואמו וגו' למה נאמר. לפי שהוא אומר *) איש איש אשר יקלל את אביו וגו' (אין לי אלא איש, אשה מנין ת"ל ומקלל אביו ואמו. ומקלל אביו ואמו) אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין- תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב (אחד.) ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו, לפי שנאמר איש, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. (אין לי אלא בחיים במתים מנין- תלמוד לומר (ומקלל) אביו ואמו ([קלל] מכל מקום).

הגהות הגאון מלבי"ם. איש איש אשר יקלל את אביו ואמו. אין לי אלא איש, אשה מנין- תלמוד לומר איש איש. אין לי אלא אביו ואמו כו' תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום. אין לי אלא בחיים, במתים מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר, כו' טומטום ואדרוגינוס מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. אין לי אלא בחיים, במתים מנין -תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום

סז. ומקלל אביו ואמו בשם המפורש. או אינו. אלא בכנוי , שאין תלמוד לומר בנקבו שם יומת להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחאי . רבי חנינא בן אידי אומר, הואיל ואמרה תורה השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל. מה השבע בשם, אף אל תשבע. בשם מה קלל בהשם אף אל תקלל בשם.

מות יומת בסקילה. אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה מנין - תלמוד לומר אלהים לא תקלל (שמות כב ) אם דיין הוא אביך, הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור . אינו לא דיין ולא נשיא (אלא בור), הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי, מה הצד השוה שבהן שהם גדולים (ובעמך) וגדולתך גרם להם, לפיכך אתה מוזהר עליהם על קללתם. תאמר באביך- תלמוד לומר לא תקלל חרש (ויקרא יט ). דבר הכתוב באמללים שבאדם. הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתן, לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

סח. וכי יריבון אנשים למה נאמר פרשה זו. לפי שהוא אומר עין תחת עין, אבל שבת ורפוי לא שמענו- ת"ל וכי יריבון אנשים.

אם יקום בא הכתוב ללמד דברים המחוסרים בו.

סט. וכי יריבון אנשים . אין לי אלא אנשים, נשים מנין- היה רבי ישמעאל (דורש) אומר הואיל ושכל הנזקים שבתורה סתם ופרט הכתוב באחד מהם שעשה בו נשים כאנשים, אף פורט אני לכל הנזקים שבתורה לעשות בהם נשים כאנשים. רבי יאשיה אומר, (והמית) איש (ואשה) [או אשה] למה נאמר. אלא לפי שהוא אומר וכי יפתח איש בור, אין לי אלא איש אשה מנין -תלמוד לומר איש ואשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל הנזקין שבתורה. רבי יונתן אומר אינו צריך, והלא כבר נאמר בעל הבור ישלם, שלם ישלם המבעיר את הבערה, הא מה תלמוד לומר איש ואשה, לתלמודו הוא בא

ע. והכה איש את רעהו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

עא. באבן או באגרוף יהא חייב ובשאר כל דבר יהא פטור. תלמוד לומר ואם באבן יד [וגו'] (במדבר לה) מגיד שאינו חייב עד שיכה בדבר שיש בו כדי להמית. ומנין במקום שיש בו כדי להמית -תלמוד לומר וארב לו וקם עליו (דברים יט ), מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ובמקום כדי להמית.

עב. ר' נתן אומר , הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן. מה אבן שיש בו בדי להמית אף אגרוף שיש בו כדי להמית. ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע. הא אם נתערבה באבנים אחרות, פטור.

עג. (ולא ימות ונפל למשכב מגיד שהצהיבה מביאה לידי מיתה).

ולא ימות ונפל למשכב הא אם הכהו מכה שיש בו כדי להמית פטור משבת ורפוי.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עד. אם יקום והתהלך (בחוץ) שומע אני בתוך הבית. תלמוד לומר בחוץ. שומע אני אף (בשוקים) [מתנונה] תלמוד לומר על משענתו על בוריו. זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל (יושב ו)דורש בתורה כמין משל. כיוצא בו, אם זרחה השמש עליו. וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם זרחה, אלא מה שמש זה שלום בעולם, אף זה אם ידוע בו שבשלום (נהרג) [עמו והרגו] הרי זה חייב. כיוצא בו, ופרשו השמלה (דברים כב) דברים המחוורין כשמלה. אף כאן אתה אומר על משענתו על בוריו.

עה. ונקה המכה שומע אני יתן ערבים ויטייל בשוק. תלמוד לומר אם יקום והתהלך בחוץ מגיד שחובשין אותו עד שמרפא.

עו. ונקה המכה מן המיתה שומע אני מן שבת והרפוי. תלמוד לומר רק שבתו יתן ורפא ירפא חוץ ממה שנותנין לו דמי אבריו, נותנין לו דמי שבתו ורפויו.

עז. רק שבתו יתן שומע אני לעולם. תלמוד לומר ורפא ירפא, מה רפוי מחמת מכה, אף שבת מחמת מכה או ((לא) [כשם שלא] חלק) מכלל רפוי כך (לא) נחלוק מכלל השבת. שכשם שהוא זקוק לרפאות את זה, (כך הוא זקוק לרפאות את זה. כשם שנותנין שבת לזה) כך נותנים שבת לזה. תלמוד לומר רק שבתו יתן מגיד שחלוק (מכלל השבת).

ורפא ירפא [מנין] שאם נתרפא וחזר ונתרפא וחזר אפי' ארבעה פעמים וחמישה חייב לרפאותו- תלמוד לומר ורפא ירפא. (ועלו) [עלו] בו צמחים מחמת מכה סביבות המכה חייב לרפאותו, שלא מחמת המכה פטור וכשאמרה תורה רק שבתו יתן (ורפא ירפא מה שבת מחמת מכה אף רפואה מחמת מכה).

דבר אחר, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה (רק שבתו יתן ורפא ירפא [שניתן רשות לרופא לרפאות].

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עח. וכי יכה איש את עבדו אף (את) עבדו ושפחתו בכלל שנאמר (והמית איש או אשה ) [מכה איש ומת] מות יומת. והרי הכתוב מוציאו מכללו להקל עליו שיהא נדון ביום או יומים. לכך נאמרה פרשה זו.

וכי יכה איש אין לי אלא איש, אשה מנין ( -תלמוד לומר) היה רבי ישמעאל אומר, הואיל ונאמרו כל הנזקין שבתורה סתם ופרט לך וכו'. רבי יאשיה אומר, איש ואשה למה נאמרו וכו'. רבי נתן אומר אינו צריך וכו' כדכתוב לעיל.

עט. את עבדו (ואת) [או את] אמתו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ר' אליעזר אומר, בכנעני הכתוב מדבר. אתה אומר בכנעני הכתוב מדבר, [או] אינו אלא בעברי. תלמוד לומר (מהם תקח עבד אמה (ויקרא כח ) מקיש עבד לאמה ואמה לעבד. (מה) עבד שגדלו וקטנו עבד (אף) אמה שגדלה וקטנה אמה. יצא עבד עברי שאף על פי שגדלו עבד, אין קטנו עבד. יצאת אמה העבריה שאף על פי שקטנה אמה, אין גדלה אמה. אמר רבי יצחק שומע אני עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין במשמע. תלמוד לומר עבדו ואמתו. (מה) עבדו שכלו שלו, (אף) אמה שכלה שלו. יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין שאין כולו שלו. רבי ישמעאל אומר, (בכנעני הכתוב מדבר. או אינו אלא בעברי תלמוד לומר) לא יוקם כי כספו הוא. מה כספו שקנינו קנין עולם ורשותו גמורה לו. יצא עבד עברי אף על פי שרשותו קנויה לו אבל אין קנינו קנין עולם. יצא עבד של שני שותפים ועבד שחציו בן חורין אף על פי שקנינו קנין עולם, אין רשותו גמורה לו.

פ. בשבט שומע אני בין שיש בו בדי להמית ובין שאין בו כדי להמית. תלמוד לומר או בכלי עץ. מגיד שאיני חייב עד שיש בו כדי להמית. ומנין אל מקום שהוא כדי להמית תלמוד לומר וארב לו וקם עליו (דברים יט ). מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית אל מקום שיש בו כדי להמית. (עד שלא יאמר יש לי בדין,) ומה אם ישראל שהחמיר בו שאין ביום או יומים אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ולמקום שיש בו כדי להמית, כנעני שהקל בו שהוא ביום או ביומים דין הוא שלא יהא חייב עד שיהא בו כדי להמית ובמקום כדי להמית. (אם אמרת כן הבאת עונש מן הדין, לכך נאמר בשבט ללמדך שאין עונשין מן הדין. דבר אחר בשבט למה נאמר. עד שלא יאמר יש לי בדין. אם ישראל שאין בו יום או יומים אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית, כנעני שהקל בו שהוא ביום או ביומים אינו דין שלא יהא חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית אל מקום שהוא כדי להמית. (לא, אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר בשבט.) ומה תלמוד לומר בשבט. אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה. נאמר כאן בשבט, ונאמר להלן בשבט. מה (להלן) להוציא (הלקוח) של שני שותפים, אף (כאן) להוציא (הלקוח) של שני שותפין .

פא. ומת תחת ידו שתהא מכתו ומיתתו ברשותו. הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת הרי זה (פטור).

פב. נקם ינקם מיתה. אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון. ר' נתן אומר נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקימה נוקמת נקם ברית (ויקרא כו ), מה להלן חרב אף כאן חרב (שם) (מה כאן בב"ד אף להלן בב"ד).

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פג. אך אם יום(או יומים ) שומע אני כמשמעו. תלמוד לומר (אם יום.) כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. יום שהוא כיומים יומיים שהן כיום. הא כיצד מעת לעת. רבי יוסי הגלילי אומר, אך אם יום, שומע אני כמשמעו. תלמוד לומר אך חלק. פד. לא יוקם וגו' והוא שהיה רבי ישמעאל אומר בכנעני הכתוב מדבר. רבי שמעון בן יוחאי אומר, למה נאמר. עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל ושורו במיתה על עבדו ועל אמתו ושור אחר (א') במיתה על עבדו ועל אמתו, הוא במיתה על עבדו ועל אמתו ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו. אם למדת שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, לא נחלוק בינו ,לבין אחר למיתה על עבדו על אמתו. תלמוד לומר לא יוקם כי כספו הוא. מגיד הכתוב שאף על פי שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, נחלוק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו (הא מה תלמוד לומר) לא יוקם כי כספו הוא.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פה. וכי ינצו אנשים למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר וכי יזיד איש. לא שמענו אלא על המתכוין להכות שונאו והכה שונאו שהוא במיתה. אבל המתכון להכות שונאו והכה אוהבו לא שמענו. תלמוד לומר וכי ינצו אנשים.

ואם אסון יהיה בא הכתוב ללמדך על המתכוין להכות שונאו והכה את אוהבו שהוא במיתה, לכך נאמר פרשה זו. רבי אומר, אם נתכוון להכות שונא זה והכה אחר שהוא שונאו פטור. (אבל) המתכוון (שלא) להכות שונאו והכה אוהבו (דין הוא) שיהא פטור, אבל בא הכתוב ללמדך שחבל אשה לבעל, ודמי ולדות לבעל (וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין). רבי יצחק אומר, אף המתכון להכות והכה פטור עד שיאמר לאיש פלוני אני מכה. (תלמוד לומר) "וארב לו וקם עליו והכהו נפש" (דברים יט), ומה תלמוד לומר וכי ינצו (שומע) לפי שהוא אומר ואיש כי יכה כל נפש אדם, שומע אני אף בן שמונה. תלמוד לומר כי ינצו אנשים מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן של קיימא.

וכי ינצו אנשים אין לי אלא אנשים נשים מנין -היה רבי ישמעאל וכו' כדלעיל, רבי יאשיה אומר איש איש למה נאמר וכו'. רבי יונתן אמר אינו צריך והלא כבר נאמר בעל הבור ישלם וכו' כדלעיל.

פו. ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה . אבא חנן משום ר' אליעזר ונגפו אשה הרה למה נאמר (לפי שנאמר) ויצאו ילדיה הא למדנו שהיא הרה, ומה תלמוד לומר הרה. שאם הכה על ראשה או על אחת מאבריה, שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר הרה מגיד שאינו חייב עד שיכה במקום עובריה.

דבר אחר ונגפו אשה הרה מה תלמוד לומר. לפי שנאמר כאשר ישית עליו בעל האשה , אף על פי שאין ההריון שלו. תלמוד לומר הרה מגיד שאינו חייב אלא לבעל ההריון .

פז. ויצאו ילדיה מיעוט ולדות שנים. ומנין אפילו אחד- תלמוד לומר הרה מכל מקום.

לא יהיה אסון באשה. ענוש יענש בולדות. אתה אומר כן, או אינו אלא אסון בולדות וענוש באשה. תלמוד לומר ואם אסון יהיה, הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון, באשה. ענוש יענש בולדות. או לא יהיה אסון לא באשה ולא בולדות. אלא אם אמרת כן, אף צריך ליתן שכר דמי חיה. הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון, באשה ענוש יענש בולדות.

פח. ענוש יענש ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה. הרי אתה דן. נאמר כאן עונש, ונאמר להלן וענשו אותו. מה להלן ממון, אף כאן ממון.

כאשר ישית עליו בעל האשה בא ללמדך הכתוב שחבל אשה לבעל ודמי ולדות לבעל. וכל המחויב מיתה פטור מן התשלומים. (דבר אחר)

פט. כאשר ישית עליו בעל האשה שומע אני, כל שירצה. תלמוד לומר ונתן בפלילים,מגיד שאינו משלם אלא על פי דיינין , שנאמר (ונתן) בפלילים. ואין פלילים אלא דיינין , שנאמר ואויבינו פלילים (דברים לג ) וכתיב כי יחטא איש לאיש ופללו אלהים (שמואל א' ב).

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צ. ואם אסון יהיה אין אסון אלא מיתה. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, וקראהו אסון. ונתתה נפש תחת נפש נפש הוא משלם ואינו משלם ממון תחת נפש. רבי אומר, נפש תחת נפש ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה. הרי אתה דן, נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה, מה להלן ממון אף כאן ממון.

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צא. עין תחת עין ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא עין ממש. היה רבי אלעזר אומר, ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. הקיש הכתוב נזקי אדם לנזקי בהמה (נזקי בהמה לנזקי אדם). מה נזקי בהמה לתשלומין אף נזקי אדם לתשלומין. רבי יצחק אומר, הרי הוא אומר אם כופר יושת עליו. והרי דברים קל וחומר. ומה במקום שענש הכתוב מיתה, לא ענש אלא ממון. כאן שלא ענש מיתה, דין הוא שלא יענש אלא ממון. רבי (יצחק) [אליעזר] אומר, עין תחת עין. (שומע אני בין מתכוין בין שאינו מתכוין אינו משלם אלא ממון. והרי הכתוב מוציא המתכוון לעשות בו מום שאינו משלם אלא ממון) שנאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כלל, עין תחת עין פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר כאשר יתן מום באדם חזר וכלל. או כלל כלל הראשון. אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש מומין הקבועין בו ובראשי אברים בגלוי ובמתכוין שאינו משלם אלא ממון, אף כל מומין הקבועין וראשי אברים בגלוי ובמתכוין משלם ממון. (תלמוד לומר כאשר (יתן מום באדם עד שיתכוין) [עשה כן יעשה לו] לעשות בו מום).

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צב. כויה תחת כויה אם תאמר שפצעו והוציא (את (מוחו) [דם]) והלא כבר נאמר פצע תחת פצע. אם תאמר שעשה בו חבורה, והלא כבר נאמר חבורה תחת חבורה. ומה תלמוד לומר כויה תחת כויה, אלא כוואו על צפרנו ועל רגלו ולא רשם בו. טענו אבנים וצערו, הטיל שלג על ראשו וצננו, הרי זה נותן לו דמי צערו. (אבל אם) היה מרוכך מעודן מפונק, כל שכן שכפול בו צערו. זהו הצער האמור בתורה כויה תחת כויה.

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צג. וכי יכה איש את עין עבדו למה נאמר. לפי שהוא אומר לעולם בהם תעבודו (ויקרא ה), שומע אני אף הפיל את שנו וסמא את עינו. תלמוד לומר וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו. והרי הכתוב מוציא עבד כנעני מכללו, (להחמיר עליו) שהוא יוצא בראשי אברים, לכך נאמרה פרשה זו.

וכי יכה איש אשה מנין- היה רבי ישמעאל אומר וכו'. רבי יאשיה אומר, איש ואשה למה נאמר וכו'. רבי יונתן אומר והלא כבר נאמר בעל הבור ישלם וכו', כדלעיל.

את עין עבדו או את עין אמתו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רבי אליעזר אומר, בכנעני הכתוב מדבר. אתה אומר בכנעני, או אינו אלא בעברי -תלמוד לומר (מהם תקנו עבד ואמה).

צד. את עין עבדו שומע אני אפילו העלה ירוד. תלמוד לומר ושחתה. לא אמרתי אלא מכה שיש בה השחתה. מכאן אמרו טפח על אזנו וחרשו על עינו וסימא אותו, הרי זה יוצא בן חורין. כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע, אינו יוצא בן חורין (דברי רבי חנינא בן גמליאל, שנאמר וכי יכה איש עד שיעשה מעשה).

צה. הפיל שני שניו כאחת סימא שתי עיניו כאחת, הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום. (תלמוד לומר עין תחת עין שן תחת שן). זו אחר זו, יוצא על הראשונה ונוטל נזקו על השניה. תלמוד לומר תחת עינו תחת שנו.

לחפשי ישלחנו שומע אני יכתוב לו גט שחרור- תלמוד לומר תחת עינו. ר"א אומר, נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה להלן גט אף כאן גט. אין לי אלא שיכול להשתלח, שאינו יכול להשתלח מנין (-תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת שנו מכל מקום. רבי ישמעאל אומר,) הואיל ואמרה תורה במשלח ואמרה במשתלח, אם למדת על משלח שאינו משלח אלא מי שהוא גדול יכול אף המשתלח לא יהא משתלח אלא גדול. תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת עינו מכל מקום.

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צו. שומע אני אפילו הפיל שן של חלב. תלמוד לומר עין, מה עין שאינה יכולה להחזיר אף שן שאינה יכולה להחזיר. אין לי אלא שן ועין מיוחדות, שאר כל אברים מנין- הרי אתה אומר ודן בנין אב מבין שניהם. לא הרי שן כהרי עין ולא הרי עין כהרי שן, הצד השוה שבהן שהם מומין קבועין וראשי אברים ובגלוי (ומתכוין) שאינן יכולין לחזור יוצא עליהם בן חורין, אף כל ראשי אברים שאינן יכולין לחזור יוצא עליהן בן חורין.

( לחפשי ישלחנו יכתוב לו גט שחרור. תלמוד לומר ישלחנו. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח. ואין לי אלא שיכול להשתלח, שאינו יכול להשתלח מנין -תלמוד לומר לחפשי ישלחנו מכל מקום).

צז. רבי ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון, שנאמר והתנחלתם אותם. ולפי דרכנו למדנו, שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם. אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שנו וסימא את עינו או אחד מאבריו שהם ראשין וגלויים, הרי זה קונה עצמו ביסורין. והרי דברים קל וחומר, מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין, קל וחומר מידי שמים. וכן הוא אומר יסור יסרני יה (תהלים קיח).

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צח. וכי יגח שור [את] איש אף השור היה בכלל שנאמר (והמית איש או אשה) [מכה איש ומת] והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה, לכך נאמר (בפרשה) זו.

צט. וכי יגח שור אין לי אלא שור, מנין לעשות כל הבהמה כשור. הריני דן, נאמר כאן שור ונאמר להלן שור, מה שור האמור בסיני עשה בו כל בהמה כשור, אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור. ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה. הרי אתה דן, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על המועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה, אף התם נעשה כל המיתות כנגיחה. לא, אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר, תאמר בתם שאינו משלם את הכופר. (שאין) תלמוד לומר והמית איש או אשה [שאין תלמוד לומר איש או אשה], אלא להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן איש או אשה, ונאמר להלן איש או אשה. מה להלן עשה כל המיתות כנגיחה, אף כאן דין הוא שנעשה כל המיתות כנגיחה. ומנין לעשות הקטנים כגדולים. הריני דן, הואיל ותם בסקילה ומועד בסקילה, אם למדת על מועד שעשה בו קטנים כגדולים, אף התם נעשה בו קטנים כגדולים. לא, אם אמרת במועד שמשלם את הכופר, לפיכך עשה בו את הקטנים כגדולים. תאמר בתם שאין משלם את הכופר שנעשה בו קטנים כגדולים. תלמוד לומר או בן יגח וגו'. אלא מופנה להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח. מה להלן עשה בו קטנים כגדולים, אף כאן עשה בו קטנים כגדולים. ר' שמעון בן יוחאי אומר, למה נאמר עד, שלא יאמר יש לי בדין. ומה אם במקום שלא עשה בו קטנים כגדולים בהורגין, עשה קטנים כגדולים בנהרגין. מקום שעשה קטנים כגדולים בהורגין, אינו דין שיעשה קטנים כגדולים בנהרגין. לא, אם אמרת להלן עשה שאינו מתכוין כמתכוין בנזקין, לפיבך עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין. תאמר כאן שלא עשה בו שאינו מתכוין כמתכוין, שנעשה בו קטנים כגדולים בנהרגין. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח. מופנה להקיש ולדון גזרה שוה, נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח, (כדכתוב לעיל) [וכו'].

ק. סקול יסקל השור [ולא יאכל את בשרו] למה נאמר. ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שבשרו אסור באכילה. מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו. אל"א שור שיוצא ליסקל וקדמו בעלים ושחטוהו, בשרו אסור באכילה. לכך נאמר לא יאכל את בשרו. אין לי אלא באכילה, מני' שאף בהנאה אסור. אמרת קל וחומר, ומה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכת דמים הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה. או חלוף, ומה שור הנסקל שהוא שופך דמים מותר בהנאה, עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה. תלמוד לומר וערפו שם את העגלה בנחל (דברים כא). דנתי וחלפתי ובטל החלוף וזכיתי בדין מתחלה. מה עגלה ערופה שמכפרת על שפיכות דמים, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה. (ר' יצחק אומר, אינו צריך. מה עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה אינו דין שיהא אסור בהנאה (רבי אומר, ומה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (שהן) באין לכפרה לעולם אסור בהנאה (שור הנסקל שאינו בא) לכפרה לעולם, אינו דין שיהא אסור בהנאה. אין לי אלא בשרו, עורו מנין- הרי היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר. ומה חטאת שבשרה מותר בשחיטה עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור במיתתו. (נבלה) תוכיח, אף על פי שבשרה אסור בשחיטתה עורה מותר במיתתה. היא תוכיח על שור הנסקל, שאף על פי שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל, לא, אם אמרת (בנבלה) שהיא מותרת בהנאה, לפיכך עורה מותרת במיתתה. תאמר, בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה לפיכך יהא עורו אסור במיתתו. (סקול יסקל השור.

קא. ולא יאכל) את בשרו ([ואת] (בשרו)) למה [נאמר]. להביא דמו וחלבו ועורו.

קב. ובעל השור נקי ר' יהודה אומר, נקי מידי שמים. שהיה בדין, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שיצאו בעליו מידי בית דין בשר ודם, לא יצאו מידי שמים, אף התם אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם, לא יצאו מידי בית דין של שמים. (הא מה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, [נקי] בידי שמים. שמעון בן עזאי אומר, ובעל השור נקי, נקי מחצי כופר. שהיה בדין, הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין, ושור שהמית את האדם בתשלומין. מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, אף כאן באדם כן. ומה תלמוד לומר ובעל השור נקי, [נקי] מחצי (נזק). רבן גמליאל אומר, ובעל השור נקי, נקי מדמי עבד. שהיה בדין, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שהוא משלם דמי העבד, יכול אף בתם כן. (ומה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, נקי מדמי עבד. רבי עיקבא אומר, ובעל השור נקי, נקי מדמי ולדות. שהיה בדין, הואיל וחייב באדם וחייב בשור, אם למדת על אדם שהוא מתכוין לחבירו והכה אישה ויאו ילדיה משלם דמי ולדות, אף שור המתכוין לחבירו והכה אישה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. (וכו'. הא מה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, נקי מדמי ולדות.

פסוק כט

לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קג. ואם שור נגח הוא בא הכתוב לחלק בין שור תם למועד. [חמשה דברים חלק בין שור תם למועד]. מועד צריך עדים ותם אין צריך עדים. מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם את הכופר. מועד נותן שלשים סלע ותם אינו נותן שלשים סלע. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם מגופו.

קד. מתמול שלשום , יום ואמש ושלפניו. זהו שור תם. ואי זה הוא שור מועד, מועד שהעידו בו שלשה (פעמים) [ימים]. ותם שיחזור בו שלשה ימים זה אחר זה. ר' (יוסי) אומר, אפילו העידו בו שלשה פעמים ביום אחד, זה אחר זה חיב. ומה תלמוד לומר מתמול שלשום. אלא אם התרה בו שלשה ימים שלא, בזה אחר זה אינו נידון אלא כתם.

קה. והועד מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו.

קו. ולא ישמרנו . להביא שומר חנם.

ולא ישמרנו בראוי לו . מכאן אמרו שמרו כראוי פטור ושלא כראוי חייב. קשרו במוסרה ויצא והזיק (תם פטור ומועד) חייב. שנאמר ולא ישמרנו בעליו, ולא שמור הוא זה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה (דברי רבי מאיר). רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה אלא סכין. רבי אליעזר בן יעקב, פוטר בזה ובזה.

והמית איש או אשה מופנה להקיש ולדון גזרה שוה.

קז. השור יסקל למה נאמר. עד שלא יאמר יש לי בדין. אם התם בסקילה, מועד לא יהא בסקילה. לא, אם אמרת בתם שאינו משלם את הכופר, לפיכך בסקילה. תאמר במועד שהוא משלם את הכופר, לפיכך לא יהא בסקילה. תלמוד לומר השור יסקל. דבר אחר ([מועד] היה) בכלל ויצא לידון בדבר החדש *) (והחזירו) הכתוב לכללו. רבי עקיבא אומר, השור יסקל וגם בעליו. הקיש מיתת בעלים למיתת השור, מה מיתת בעלים בעשרים ושלשה, אף מיתת השור בעשרים ושלשה.

  • ) החזירו וכו'.
קח. וגם בעליו יומת בידי שמים. אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא (נותנין פדיה למומתין בידי שמים. ומה תלמוד לומר מות יומת המכה רוצח הוא. ועדיין אני אומר יומת בידי שמים.) אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, הא אין נותנים פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון למומתים בידי שמים.

פסוק ל

לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קט. (אם כופר יושת עליו) ונתן פדיון נפשו נפשו של מומת, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, פדיון נפשו של ממית (וכן מצינו שאין נותנין פדיון מומתים בידי אדם בכל מקום. חייבי מיתות בית דין אין להן פדיון, שנאמר כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת (ויקרא כו). אבל כאן ונתן פדיון נפשו.) רבי ישמעאל אומר, בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם. שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' (שמות ל). ואומר איש כסף נפשות ערכו (מלכים ב' יב). ואומר כופר נפש איש עשרו (משלי יג). ואומר להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד). ואומר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו (איוב לג). ואומר ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (שם). נמצינו למדים קדשים יש להם פדיון וקדשים אין להם פדיון. (אסורין באכילה) יש להם פדיון (אסורים באכילה) אין להם פדיון. אסורים בהנאה יש להם פדיון (אסורין בהנאה) אין להם פדיון. שדות וכרמים יש (להם פדיון ויש) שיש להן פדיון, ויש שאין להם פדיון. עו”א אין להם פדיון, (תלמוד לומר) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם (תהלים מט). חביבין ישראל שנתן הקב”ה מצרים תחתיהן כפרה תחת נפשותיהם. שנאמר נתתי כפרך מצרים (ישעיה מג). מפני מה, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך (שם).

פסוק לא

לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קי. או בן יגח או בת יגח למה נאמר. לפי שהוא אומר והמית איש או אשה. אין לי אלא גדולים, קטנים מנין. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח. אין לי אלא בן גמור או בת גמורה, טומטום ואנדרוגינוס מנין. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח. אין לי אלא בנו ובתו של אחר, בנו ובתו שלו מנין. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח, מכל מקום

( כמשפט הזה יעשה לו ).

קיא. אין לי אלא ישראל גרים מנין תלמוד לומר ([כמשפט הזה יעשה לו]).

פסוק לב

לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קיב. אם עבד יגח השור או אמה אף עבד ואמה היו בכלל והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו להקל עליו ולהחמיר עליו. להקל עליו שאם יפה מאה מנה נותן שלשים סלעים. להחמיר עליו שאם לא שוה אלא דינר נותן שלשים סלעים

(( דבר אחר, אם עבד יגח השור או אמה, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו (דבר אחר)).

קיג. אם עבד יגח השור או אמה בכנעני הכתוב מדבר. או אינו אלא בעברי. כשהוא אומר כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו הרי בכנעני הכתוב מדבר.

כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו אחד איש ואחד אשה.

((דבר אחר) [השור יסקל למה נאמר. לפי] שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, החזירו הכתוב לכללו. דבר אחר]).

קיד. השור יסקל למה נאמר. עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל והוא במיתה על עבדו ועל אמתו, ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו, ושורו במיתה על עבדו ועל אמתו, ושור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו. אם למדת שחלק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, כך נחלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ושפחתו. תלמוד לומר שלשים שקלים והשור יסקל

פסוק לג

לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קטו. (שמות כא לג): "וכי יפתח איש בור" - למה נאמר? עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל והשור ממונו והבור ממונו, אם למדת שהוא חייב על ידי שורו אינו חייב על בורו. לא, אם אמרת בשור שדרכו לילך ולהזיק, תאמר בבור שאין דרכו לילך ולהזיק תלמוד לומר "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש...". לפי שלא זכיתי בדין, צריך הכתוב להביאו בפני עצמו.

קטז. "וכי יפתח איש" אין לי אלא פותח, כורה מנין? תלמוד לומר "כי יכרה איש". עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הפותח חייב, הכורה לא כל שכן?! הקיש פותח לכורה וכורה לפותח. מה פותח ברשות פטור, אף כורה ברשות פטור. ומה כורה בשעור, אף פותח בשעור.

רבי יהודה בן בתירה אומר: לא הרי פותח כהרי כורה, ולא הרי כורה כהרי פותח; הצד השוה שבהן, כל שהוא חייב בהשמרו חייב בנזקו; אף כל שהוא חיב בשמרו, חייב בנזקו.

אין לי אלא פותח וכורה, ציירו וכיירו וסיידו ועשה בו מעשה מנין? תלמוד לומר "ולא יכסנו", הא לא פתיחה גורם ולא כירה גורם אלא כסוי גורם.

קיז. "לא יכסנו" - להביא שומר חנם.

דבר אחר: "לא יכסנו" - שלא כסה כראוי. מכאן אמרו (בבא קמא פרק ה משנה א): "כסהו כראוי פטור, שלא כראוי חייב. כסהו וגלהו אחר, המגלה חייב. השותפין שכסו את הבור וגלהו אחד מהם, המגלה חיב. נתגלה וידע בו אחד מהם, זה שידע בו חייב וזה שלא ידע בו פטור."

קיח. "ונפל שמה שור או חמור" - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

"שור" ולא שור וכליו, "חמור" ולא חמור וכליו. שהיה בדין, מה אם במקום שלא חיב על הבהמה חיב על הכלים, כאן שחיב על הבהמה אינו דין שיהא חייב על הכלים?! תלמוד לומר "ונפל שמה שור או חמור". "שור" ולא שור וכליו, "חמור" ולא חמור וכליו.

קיט. ונפל שמה בדרך (הילוכו); מכאן אמרו (שם) נפל לפניו מקול הכריה חיב, לאחריו מקול הכריה פטור. אבל בבור בין לפניו ובין לאחריו (חייב).

פסוק לד

לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קכ. בעל הבור ישלם. מכל מקום

קכא. כסף ישיב לבעליו אין לי אלא כסף, בהמה מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן והמת יהיה לו, ונאמר להלן והמת יהיה לו. מה להלן בהמה אף כאן בהמה, מה כאן כסף אף להלן כסף.

קכב. והמת יהיה לו . לניזק. אתה אומר לניזק, או אינו אלא למזיק. אמרת (אלו) כן היה, מה תלמוד לומר והמת יהיה לו לניזק (אלא), מגדן ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו.

פסוק לה

לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קכג. וכי יגוף

בכלל נגיחה, נגיפה דחיה רביצה בעיטה נשיכה, דברי רבי יאשיה.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: נגיחה נגיפה דחיה רביצה בעיטה. נשיכה מנין? - תלמוד לומר " ולא ישמרנו בעליו ". והרי דברים קל וחומר: אם בעליו חייב כשהזיק, לא כל שכן עד שלא ישמרנו בעליו! מה תלמוד לומר " ולא ישמרנו "? - הוסיף לו הכתוב שמירה אחרת, ואי זו - זו נשיכה.

קכד. שור איש . להוציא שור של קטן, שור איש להביא שור של אחרים.

את שור רעהו להביא שור של קטן.

רעה ו להוציא שור של כותי שור של (תושב גר).

קכה. ומכרו את השור החי (וחצו וגו' . (יכול)) בשוים הכתוב מדבר. או אינו אלא בשוים ובשאינן שוים. אמרת, מה דרך המזיקים נשכרים או מפסידין, הוי אומר מפסידין. אף דרך הניזקין, נוטלין נזקן או יתר על נזקן, הוי אומר [נזקן] ולא יתר על נזקן. ר' אומר, נאמר חציה בחי, ונאמר חציה במת. הא בשוין הכתוב מדבר.

וגם את המת יחצון . מכאן אמרו, שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה, או שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נוטל חציו. שור שוה (מאתים) [מנה] שנגח שור שוה מאתים נוטל כולו. שוה מאתים שנגח שוה מנה נוטל רבעו. שוה מאתים שנגח שוה מאתים, אמר רבי מאיר, על זה נאמר ומכרו את השור החי וגו'. אמר לו רבי (עקיבא) קרא את כל המקרא הזה. וגם את המת יחצון ואי זה, זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבלה שוה מנה. מוכנרין את החי, והמת חולקין בשווה. ובעל הנבלה מטפל בנבלתו. לכך נאמר וגם את המת יחצון.

פסוק לו

לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קכו. או נודע . בא הכתוב לחלק בין שור תם למועד וגו'.

מתמול שלשום [יום] ואמש ושלפניו.

ולא ישמרנו להביא שומר חנם וכו'.

שלם ישלם שור . אין לי אלא בבהמה. כסף מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן והמת יהיה לו, ונאמר להלן והמת יהיה לו . מה להלן בבהמה אף כאן בבהמה. מה כאן כסף אף להלן כסף.

והמת יהיה לו . אתה אומר לניזק וכו' או אתה אומר למזיק וכו' כדלעיל.

פסוק לז

לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קכז. כי יגנוב איש וגו' אף הטובח והמוכר היו בכלל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו לשלם תשלומי ד' וה'. לכך נאמרה פרשה זו.

שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

קכח. וטבחו אין לי אלא טובח, מוכר מנין- תלמוד לומר או מכרו (עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הטובח חייב, מוכר לא יהא חיב. אם אמרת כן, ענשת מן הדין לכך נאמר או מכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין)

ד"א הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח. מה מכירה חוץ לרשותו, אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה. מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה מותרת בהנאה.מה טביחה שאינה יכולה לחזור, אף מכירה שאינה יכולה לחזור. מה טביחה כולה אף מכירה כולה.

קכט. דבר אחר כי יגנב איש . אף מוקדשין היו בכלל שאם גנבן ושחטן בחוץ משלם תשלומי ארבעה וחמשה. (והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהם לזוקקן להכרת. יכול שיהו חייבין בתשלומין הקלים). והדין נותן, אם חיבין על כרת החמור, לא יהו חייבין בתשלומין הקלים. תלמוד לומר זה הדבר אשר צוה ה '(ויקרא ח) (מכלל כרת) [לכרת] יצאו ולא יצאו מכלל (תשלומין) [לתשלומין].

קל. חמשה בקר ישלם. ארבעה והוא. וארבע צאן שלשה והוא. אמר רבי מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם. שור שיש לו מלאכה משלם חמשה, שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה. רבן יוחנן בן זכאי אומר הקב"ה חס על כבודה של בריות. שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה

קלא. רבי עקיבא אומר , תחת השור תחת השה להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל והבהמה חייב בתשלומין, והחיה חייב בתשלומין. אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קרבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והרי בעלת מום תוכיח, שאינה קרבה וחייבין עליה תשלומין. והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קרבה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבעלת מום (שמין) במינה קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין (מין) במינה קרב על גבי המזבח. (הא מה) תלמוד לומר תחת שור תחת שה, להוציא חיה.


ראו גם: התורה והמצוה על שמות כא - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

קיצור דרך: mdrjhlka-jm-21