מ"ג שמות כא לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כא · לז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִמַּר וְיִכְּסִנֵּיהּ אוֹ יְזַבְּנִנֵּיהּ חַמְשָׁא תוֹרִין יְשַׁלֵּים חֲלָף תּוֹרָא וְאַרְבַּע עָנָא חֲלָף אִמְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִימַר וְיִכְסִינֵיהּ אוֹ זַבִּינֵיהּ חַמְשָׁא תּוֹרָא יְשַׁלֵם חוֹלַף תּוֹר חַד מִן בִּגְלַל דְּבַטְלֵי מִן רַדְיֵיה וְאַרְבַּע עָנָא חוֹלַף אִימַר חַד מִן בִּגְלַל דְּאַקְטֵיהּ בִּגְנֵבוּתֵיהּ וְלֵית בָּהּ עִיבִידְתָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לז): "חמשה בקר..." - אמר ר' יוחנן בן זכאי: חס המקום על כבודן של בריות: שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו - משלם חמישה, שה שנשאו על כתפו - משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו.

אמר ר' מאיר: בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שבטלו ממלאכתו, חמישה; שה, שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.

"תחת השור.. תחת השה.." - שנאן הכתוב, כלומר שאין מדת תשלומי ארבעה וחמישה נוהגת אלא בשור ושה בלבד.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לז): "חמישה בקר" - אמרו חכמים: שור, שביטלו ממלאכתו, חמישה.

העמק דבר (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לז): "וטבחו או מכרו" - ולא נצרך הכתוב כאן לפרש דדווקא בהגיע הגניבה לרשותו, כמו שפירש הכתוב להלן גבי כפל (שמות כב ג): "ונמצא בידו", היינו משום דכתיב "ומכרו", והרי אי אפשר למכור אלא אם כן הגיע לרשותו, והוא הדין טביחה.

אבל כפל, סלקא דעתך דאף-על-גב שעדיין לא הגיע לרשותו חייב כפל; משום הכי פירש הכתוב "ונמצא בידו".

"חמישה בקר... וארבע צאן..." - שם "בקר" ו"צאן" אינו חל על שור ושה אחד, משום הכי כתיב תחילה "שור או שה"; וע' בראשית לד כח.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לז): "כי יגנוב איש שור או שה" -

  • (בבא קמא פרק ז הלכה א): "מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו..."
  • (בבא קמא סז ב): "משנה (בדף סב): מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד... גמרא: ואמאי? נילף שור שור משבת, מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן!
אמר רבא: אמר קרא שור ושה שור ושה שני פעמים - שור ושה אין, מידי אחרינא לא.
אמרי: הי מייתר?
אילימא שור ושה דסיפא מייתר, דניכתוב רחמנא "כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד! וכי תימא הא כתיב "תחתיו" "תחתיו", חד תחתיו מייתר - ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין? תלמוד לומר "תחתיו" "תחתיו".
אלא שור ושה דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא "כי יגנב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" - אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו. וטבחו כתיב, לחד! - ואימא עד דגניב תרוייהו ומזבין להו. ומכרו כתיב, לחד! ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד. או מכרו כתיב! ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר חד או מזבין חד ומשייר חד.
אלא שור דסיפא ושה דרישא, מייתר דניכתוב רחמנא "כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה", שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה: שור ושה אין, מידי אחרינא לא."

"וטבחו או מכרו" -

  • (בבא קמא סח ב): "וטבחו או מכרו - מה טביחה שאינה חוזרת, אף מכירה שאינה חוזרת. אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא לאחר יאוש. ואי סלקא דעתך קנייה, אמאי משלם ארבעה וחמישה? שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר!
- כדאמר רב נחמן: פרט לשהקנה לשלשים יום; הכא נמי: פרט לשהקנה לשלשים יום."
  • (כתובות לג ב): "תניא: גנב וטבח בשבת... משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דברי רבי מאיר... בטובח על ידי אחר.
וכי זה חוטא וזה מתחייב?!
- אמר רבא: אמר רחמנא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח.
מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא מיחייב ועביד שליח ומחייב?!
- איהו, לאו משום דלא מיחייב, אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה..."
  • (קידושין מג א): "אמר קרא וטבחו או מכרו - מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר.
- דבי רבי ישמעאל תנא: או לרבות את השליח.
- דבי חזקיה תנא: תחת לרבות את השליח."
  • (בבא קמא סז ב): "אמר ר' עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא... אמר רבא: מפני ששנה בחטא"

"חמישה בקר... וארבע צאן..." -

  • (בבא קמא עט ב): "אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור שביטלו ממלאכתו חמשה, שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה.
אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה."

"חמישה בקר" -

  • (בבא קמא עא ב): "בעא מיניה רבא מרב נחמן: גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן - מהו? חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר?
- אמר לו: חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר."

"וארבע צאן" -

  • (חולין קלז א): "וכמה הוא מרובה? ... תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: ארבע, שנאמר וארבע צאן תחת השה...."

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קכז. כי יגנוב איש וגו' אף הטובח והמוכר היו בכלל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו לשלם תשלומי ד' וה'. לכך נאמרה פרשה זו.

שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

קכח. וטבחו אין לי אלא טובח, מוכר מנין- תלמוד לומר או מכרו (עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הטובח חייב, מוכר לא יהא חיב. אם אמרת כן, ענשת מן הדין לכך נאמר או מכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין)

ד"א הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח. מה מכירה חוץ לרשותו, אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה. מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה מותרת בהנאה.מה טביחה שאינה יכולה לחזור, אף מכירה שאינה יכולה לחזור. מה טביחה כולה אף מכירה כולה.

קכט. דבר אחר כי יגנב איש . אף מוקדשין היו בכלל שאם גנבן ושחטן בחוץ משלם תשלומי ארבעה וחמשה. (והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהם לזוקקן להכרת. יכול שיהו חייבין בתשלומין הקלים). והדין נותן, אם חיבין על כרת החמור, לא יהו חייבין בתשלומין הקלים. תלמוד לומר זה הדבר אשר צוה ה '(ויקרא ח) (מכלל כרת) [לכרת] יצאו ולא יצאו מכלל (תשלומין) [לתשלומין].

קל. חמשה בקר ישלם. ארבעה והוא. וארבע צאן שלשה והוא. אמר רבי מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם. שור שיש לו מלאכה משלם חמשה, שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה. רבן יוחנן בן זכאי אומר הקב"ה חס על כבודה של בריות. שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה

קלא. רבי עקיבא אומר , תחת השור תחת השה להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל והבהמה חייב בתשלומין, והחיה חייב בתשלומין. אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קרבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והרי בעלת מום תוכיח, שאינה קרבה וחייבין עליה תשלומין. והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קרבה ישלם ארבעה וחמשה. לא, אם אמרת בבעלת מום (שמין) במינה קרבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין (מין) במינה קרב על גבי המזבח. (הא מה) תלמוד לומר תחת שור תחת שה, להוציא חיה.