ספרי על דברים יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על דברים · יד · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

בנים אתם לה' א-להיכם. (קדושין לו) ר' יהודה אומר, אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים. ר' מאיר אומר, בין כך ובין כך בנים אתם לה' א-להיכם, וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, [והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי].

לא תתגודדו. (יבמות יג) לא תעשו אגודות [אגודות], אלא היו כלכם אגודה אחת. וכן הוא אומר (עמוס ט): ואגודתו על ארץ יסדה.

ד"א לא תתגודדו. לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, שנאמר (מ"א יח) ויתגודדו (בחרבות) כמשפטם [בחרבות].

ולא תשימו קרחה. (מכות כ) יכול לא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? מנין לרבות את כל הראש? ת"ל (ויקרא כא) בראשם, לרבות את כל הראש.

[ומנין שחייב על כל קרחה וקרחה? ת"ל לא יקרחו קרחה].

יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות - לא יהיו חייבים אלא אחת, ולא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? ת"ל "קרחה" "קרחה" לגזירה שוה - מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אף קרחה האמורה בישראל - חייבין על כל קרחה וקרחה, וחייבין על כל הראש כבין העינים. [ו]מה קרחה האמורה בישראל, אין חייבים אלא על המת בלבד; אף קרחה האמורה בכהנים, אין חייבים אלא על המת.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדושה שהיא עליך היא גרמה לך.

(ד"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש.

כיוצא בו, כי בו) [בך] בחר ה' . [כמ"ש] כי יעקב בחר לו י-ה, להיות לו לעם סגלה, ישראל לסגולתו.

ד"א, כי עם קדוש אתה. קדושת עצמך.

ובך בחר ה' א-להיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים. מלמד שכל אחד ואחד מישראל, [חביב] לפני הקב"ה ככל אומות העולם.

יכול אף מאבות הראשונים? ת"ל מכל העמים אשר על פני האדמה, אמור מעתה, משלפניו ומשלאחריו; ולא מאבות הראשונים.

[ד"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך].

וכל בהמה מפרסת וגו'. עד שיהו בה ג' סימנים הללו, אינה מותרת באכילה.

אבא חנן אומר משום ר' אליעזר (חולין נ וש"נ), "השסועה" - (מין חיה) [בריה בפ"ע, ויש לה ב' גבין וב' שדראות].

אמר ר' יאשיה (חולין קלט), כל מקום שנאמר "צפור" - בטהור הכתוב מדבר.

אמר ר' יצחק, עוף טהור נקרא "עוף" ונקרא "צפור", והטמא אין נקרא אלא "עוף" בלבד.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תאכל כל תועבה. ר' אליעזר אומר (בכורות לד), מנין לצורם אזן של בכור ואכל ממנה, שעובר בלא תעשה? ת"ל לא תאכל כל תועבה.

אחרים אומרים, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר. נאמר כאן "תועבה", ונאמר להלן (דברים יז) "לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כי תועבת". מה תועבה האמורה להלן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר; אף תועבה האמורה כאן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים ושה עזים, איל וצבי ויחמור. (חולין עא) מלמד שחיה בכלל בהמה.

מנין שאף בהמה בכלל חיה? ת"ל (ויקרא יח) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה] - מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה.

(חולין סג) ומלמד שבהמה טמאה מרובה מטהורה, (בכל) [שבכל] מקום הכתוב פורט את המועט, (ת"ל) [שנאמר] זאת הבהמה איל וצבי ויחמור.

[ותאו.] (חולין פ) ר' יוסי אומר, תאו זה שור הבר.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל בהמה מפרסת פרסה. לפי שמצינו שריבה הכתוב טרפה כעין טרפות, אף אני ארבה את הפסול כעין פסולים, ואיזה? זה (חולין קטו) החורש בשור וחמור ובמוקדשים? ת"ל שור שה כשבים ושה עזים [וגו'] תאכלו.

מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את הרובע ואת הנרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר וכלאים [ויוצא דופן]? ת"ל שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.

מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד, או ע"פ הבעלים? ת"ל שור שה כבשים [וגו'] תאכלו.

מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים, ועדיין לא נגמר דינו? תלמוד לומר שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.

מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה? ת"ל "בבהמה".

מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה, שינקה מן בהמה (טהורה עם הטמאה) [כשרה עם הטרפה]? ת"ל ["כל] בבהמה".

כל בהמה בבהמה תאכלו. לרבות [את השליל. כל בבהמה תאכלו לרבות] את השליא.

יכול אפילו יצאת מקצתה? ת"ל "אותה". "אותה" תאכלו, "אותה" באכילה, ואין בהמה טמאה באכילה.

אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה? ת"ל את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר.

מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהם סימני טהרה - הרי הן בלא תעשה; שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה, אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן? נמצא הגמל והארנבת ושפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מק"ו. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב, ומצות ל"ת מק"ו.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

אך את זה לא תאכלו. (חולין ס) אמר ר' עקיבא, וכי משה קניגי (=צייד חיות מדבריות) ובלסטרי (=זורק חיצים על חיות לצודן) היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל צפור טהורה תאכלו. (קדושין לד וש"נ) מכלל שנאמר (ויקרא יד): וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים - יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה? ת"ל כל צפור טהורה תאכלו.

או כשם שמשולחת מותרת, כך שחוטה מותרת? ת"ל (יב) וזה אשר לא תאכלו מהם.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנשר והפרס והעזניה. ר’ עקיבא אומר, נאמר כאן "נשר" ונאמר להלן "נשר" (ויקרא יא). מה "נשר" האמור להלן, עשה את כל האמור (בנשר) [עם הנשר] "בל תאכיל" כ"בל תאכל"; אף "נשר" האמור כאן, עשה כל האמור (בנשר) [עם הנשר], "בל תאכיל" כ"בל תאכל".

ר’ שמעון אומר, נאמר כאן "איה" ונאמר להלן (שם) "איה". מה "איה" האמורה כאן, עשה (חולין סו) את הראה מין איה; אף איה האמורה להלן, עשה את הראה מין איה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תאכלו כל נבלה. אין לי אלא נבלה, טרפה מנין? ת"ל "נבלה" - "כל נבלה".

לגר אשר בשעריך תתננה. (פסחים נא וש"נ) מלמד שנותנה במתנה לגר תושב.

מנין אף לנכרי? ת"ל לנכרי.

ומנין שמוכרה לגר תושב? ת"ל או מכור.

ומנין אף [נתינה] לנכרי? ת"ל לנכרי. כשתמצא לומר מוכרה ונותנה במתנה - לנכרי ולגר תושב (ואין הבדל ביניהם למעשה).

ר' יהודה אומר, דברים ככתבם.


כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. [קדש עצמך במותר לך.] דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם.

(כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדש א"ע [=את עצמך]).


[רבי עקיבה אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר] "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלש פעמים - פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה.

רי יוסי הגלילי אומר, נאמר לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, [את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב. עוף שנאסר משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? ת"ל בחלב אמו], יצא עוף שאין לו חלב אם.

דבר אחר: לא תבשל גדי בחלב אמו. למה נאמר שלש פעמים? כנגד שלש בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל -

  • אחת בחורב,
  • ואחת בערבות מואב,
  • ואחת בהר גרזים ובהר עיבל.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה]. מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה.

אין לי אלא מעשר שני, שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? ת"ל עשר תעשר.

מנין למעשר בהמה, שאין מעשרים אותה משנה לחברתה? ת"ל עשר תעשר (את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה).

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר? ת"ל עשר תעשר.

[היוצא השדה.] יכול [כל] דבר שגידולו מן הארץ, כגון סטיס וקוצה, יהיה חייב במעשר? ת"ל עשר תעשר ואכלת.

יכול אף דבש וחלב? ת"ל היוצא השדה שנה שנה. אמור מעתה, דבר היוצא (מרשות שדה) [מן השדה ונאכל].

מכלל שנאמר: "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך", יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר? מנין לרבות שאר פירות? ת"ל תבואת (זרעך).

יאמר (זה) ["תבואות"]! אלמלי כן הייתי אומר, מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום (ודרכה להאכל כמות שהיא), אף אני ארבה אלא כיוצא בה. הא מה אני מרבה? את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשומים. מנין לרבות (שאר) קטניות? ת"ל (עשר תעשר) [זרעך].

מרבה אני את הקטניות שדרכם להאכל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התורמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם! (ת"ל עשר תעשר. יכול אע"פ שלא השרישו?) [ת"ל היוצא השדה.

יכול אף שאינם ראויים לאכילה?] ת"ל ואכלת.

מנין לרבות ירקות למעשרות (מזרע הארץ)? ת"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ - לרבות [את הירקות]; מזרע הארץ - לרבות שום ושחליים וגרגיר.

יכול שאני מרבה [זרע] לפת, צנונות, וזרעוני גינה שאינן נאכלים? ת"ל מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ.

מפרי העץ. לרבות פירות האילן.

יכול שאני מרבה חרובי שיטה וחרובי צלמונה וחרובי גידודא שאין נאכלים? ת"ל מפרי העץ, ולא כל פרי העץ.

מנין שאדם מעשר את שהוא אוכל? ת"ל (תעשר. מנין שזורע? ת"ל היוצא השדה) [ואכלת].

יכול אע"פ שלא נגמרה מלאכתו (בשדה)? ת"ל (במדבר יח) כדגן מן הגורן (והרי היא כשדה), וכמלאה מן היקב, (עד שהיקב בשדה).

יכול יהיה אדם אוכל אכילת (עראי) [קבע] בשדה? ת"ל (עשר תעשר) [השדה].

מנין [אף מה] שכונס? ת"ל תבואת (זרעך).

[מנין אף מה שהוא מוכר? ת"ל היוצא השדה].

(ב"מ פח) אמרו: [מ"מ (=מפני מה)] חרבו חנויות בני חנן, שתי שנים קודם לארץ ישראל? שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר. שהיו דורשים לומר: עשר תעשר ואכלת - ולא מוכר. תבואת זרעך - [ולא לוקח].

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר [לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך]. ר' יוסי אומר ג' דברים משום ג' זקנים:

  • (בכורות נג וש"נ) רבי עקיבא אומר: יכול יהיה אדם מעלה בכורות מחו"ל לארץ? ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו', ממקום שאתה מביא מעשר דגן - אתה מביא בכורות. מחו"ל, שאין אתה מביא מעשר דגן - אי אתה מביא בכורות.
  • (תמורה כא) שמעון בן (זומא) [עזאי] אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום [ומעשר טעון הבאת מקום]; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה! מה לבכור, (שכן) מיעט מקום אכילתו, שכן מיעט זמן אכילתו; תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו? - הואיל וריבה זמן אכילתו - ירבה מקום אכילתו! - ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה!
  • (תמורה שם וש"נ) ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר: יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה, ואוכלו? ודין הוא: בכור ומעשר טעונים הבאת מקום. מה בכור, אינו נאכל אלא בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בבכור, שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח - תאמר במעשר שני, שאין ממנו דמים ואימורים למזבח? ביכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים [למזבח], ואין נאכלים אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בביכורים, שכן טעונים הנחה לפני המזבח - תאמר במעשר שני, שאין טעון הנחה לפני המזבח? - ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מקיש (בכור למעשר שני) [מעשר שני לבכור]: מה בכור אינו נאכל [אלא] בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל [אלא] בפני הבית!
(שם וש"נ) אחרים אומרים: יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה, יהיה פסול כפסולי המוקדשים? ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מקיש בכור למעשר שני: מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה - אף בכור נאכל משנה לחברתה!

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

[ו]כי ירבה ממך הדרך. (יכול) ברחוק זמן הכתוב מדבר? ת"ל (כי ירבה ממך הדרך) [כי ירחק ממך המקום] - ברחוק מקום הכתוב מדבר (ולא ברחוק זמן).

אין לי אלא בזמן שהוא מרובה, מנין אפילו למועט? ת"ל כי לא תוכל שאתו.

אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת"ל כי יברכך ה' אלהיך.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתתה בכסף. מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף.

ומנין לעשות שאר מטבע ככסף? ודין הוא, הואיל והקדש מתחלל (על הכסף), ומעשר שני מתחלל. מה הקדש עשה בו שאר (מטלטלים) [מטבע] ככסף, אף מעשר שני נעשה בו שאר מטבע ככסף.

מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלים ככסף, תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף? (שנאמר ונתתה בכסף) [ת"ל "כסף" "כסף" ריבה].

וצרת הכסף. דבר שדרכו ליצרר, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: דבר שיש בו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה.

בידך. פרט לכשיצא חוץ לרשותך.

והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. זו שילה ובית עולמים.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתתה הכסף (בכל אשר תאווה נפשך). [ג' כספים נאמרו בעניין:

  • אחד למעשר טהור,
  • ואחד למעשר טמא,
  • ואחד ללקוח בכסף מעשר].

ר' יהודה אומר, יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא (טעון פדיון) [יפדה]? ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה! ת"ל [ה]כסף (כסף), כסף ראשון ולא כסף שני.

(ג' כספים נאמר בעניין:

  • אחד למעשר טהור,
  • ואחד למעשר טמא,
  • ואחד ללקוח בכסף מעשר).

בכל אשר תאוה נפשך (בבקר ובצאן). יכול בעבדים, ושפחות וקרקעות [ובהמה טמאה]? ת"ל בבקר ובצאן.

אין לי אלא אכילה, שתיה מנין? ת"ל ביין ובשכר.

אין לי אלא אכילה ושתיה, מנין אף משביחי (אוכלים) [אכילה] ושתיה, כגון (עוקצין פ"ג) הקושט והחימום [והחמם, והחימות - גירסאות נוספות] וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע? ת"ל [ו]בכל אשר תשאלך נפשך.

יכול אף מים ומלח? ת"ל בבקר ובצאן וביין ובשכר. מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי, וגידולו מן הארץ; אף אין לי אלא פרי מפרי, וגידולו מן הארץ.

בן בג בג אומר:

בבקר (ואכלת) - [ולקחת] פרה ע"י עורה.

בצאן - ולקחת רחל על ידי גיזתה.

ביין - ולקחת חבית ע"י קנקנה.

ובשכר - ולקחת תמד משתחמץ.

יכול יקח בהמה למשתה בנו? הרי אתה דן, נאמר כאן "שמחה" ונאמר להלן "שמחה". מה "שמחה" האמור[ה] (כאן) [להלן] - שלמים, אף "שמחה" האמור[ה] (להלן) [כאן] שלמים.

אי מה "שמחה" האמורה להלן עולה ושלמים, אף "שמחה" האמורה כאן עולה ושלמים? ת"ל "ואכלת ושמחת" - שמחה שיש בה אכילה, יצאו עולות שאין עמם אכילה.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. בכל מקום שאתה מוצא לוי הזה - תן לו מחלקו (=מעשר ראשון). אין לו חלקו - תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים. אין לו שלמים - פרנסהו מן הצדקה, שנאמר: ("ובא הלוי") [אתה והלוי].

כי אין לו חלק ונחלה עמך. להגיד מה גרם.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מקצה שלש שנים. יכול אפילו בחג? ת"ל (דברים כו) כי תכלה לעשר.

יכול בחנוכה? ת"ל "קץ", (והלא) [ולהלן] נאמר (שם לא) "קץ". מה "קץ" האמור להלן רגל, אף "קץ" האמור כאן רגל.

אי מה "קץ" האמור להלן חג הסוכות, אף "קץ" האמור כאן חג הסוכות? ת"ל כי תכלה לעשר, רגל שמעשר כלה בו, הוי אומר שזה חג הפסח. מכאן אמרו (מעשר שני פ"ה): ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור. ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית - מפני מעשר עני שבששית.

יכול אף שנה שביעית תהא חייבת (במעשר) [בביעור]? ת"ל שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר; יצאה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר.

(ראש השנה יב) יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה? ת"ל שנת המעשר. מעשר אחד נוהג בה, ואין שני מעשרות נוהגים בה.

אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לשאר מעשרות? ת"ל [כל מעשר] תבואתך, ריבה.

תוציא (את כל מעשר תבואתך). מלמד שמוציאין אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה].

יכול אף של שאר שנים יהיו מוציאים אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה]? ת"ל בשנה ההיא. של שנה ההיא אתה מוציא, ואי אתה מוציא של שאר שנים (ממקום טומאה למקום טהרה). של שנה ההיא אתה מבער, ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד פסח.

והנחת בשעריך. (ואם) [אם] אין שם עני - הניחו באוצר.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ראש השנה יג) איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני, אם מעשר ראשון אם מעשר שני? ת"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך; יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום, דברי ר' יהודה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר, אינו צריך; הרי הוא אומר (במדבר יח): ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה אינה זזה, אף מעשר ראשון אינו זז.

יכול אפילו לקט שכחה ופאה יהוא חייבים במעשר? ת"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך, אתה נותן לו; יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך.


והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. יכול בין חסרים בין שאינן חסרים? ואל תתמה, שהרי הוא אומר (דברים כד): ולא תחבול בגד אלמנה - בין עניה בין עשירה. ת"ל (ויקרא כג) [ל]עני [ולגר]. מה עני חסר אף כולם חסרים.

יכול בין בני ברית בין שאינם בני ברית? ת"ל לוי. מה לוי בן ברית, אף כולם בני ברית.

ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען. מכאן אמרו (פאה פ"ח): אין פוחתים לעני בגורן, מחצי קב חטים או קב שעורים.

בשעריך. מלמד שאין מוציאין (מן הארץ לחוצה לארץ) [את העניים חוצה].

אמרו, משפחת בית נבלטה היתה בירושלים, ונתנו להם שש מאות ככרי זהב, ולא רצו (להוציא) [להוציאן] חוץ לירושלים.


<< · ספרי על דברים · יד · >>


ראו גם: התורה והמצוה על דברים יד - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-dm-14