מ"ג שמות יב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֮ מִהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם זְעֵיר בֵּיתָא מִלְּאִתְמְנָאָה עַל אִמְּרָא וְיִסַּב הוּא וְשֵׁיבָבֵיהּ דְּקָרִיב לְבֵיתֵיהּ בְּמִנְיַן נַפְשָׁתָא גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ תִּתְמְנוֹן עַל אִמְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין זְעִירִין אִינְשֵׁי בֵיתָא מִמִּנְיַן עַשְרָא כְּמִיסַת לְמֵיכוּל אִימְרָא וְיִסַב הוּא וְשִׁיבְבֵיהּ דִּקָרֵיב לְבֵיתֵיהּ בִּסְכוּם נַפְשָׁתָא גְּבַר לְפוּם מֵיסַב מֵיכְלֵיהּ תִּיכְסוּן יַת אִימְרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם ימעט הבית מהיות משה" - ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים ולא משנשחט (פסחים פט)

"במכסת" - חשבון וכן (ויקרא כז) מכסת הערכך

"לפי אכלו" - הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית (מכילתא)

"תכסו" - תתמנון

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


יח. ואם ימעט הבית מהיות משה . בא הכתוב ללמדך, שלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט, בלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. ר' יהודה אומר בלבד (שלא יהא) שם אחד מחבורה הראשונה, שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר

יט. ולקח הוא ושכנו . ר' עקיבא אומר, מנין אתה אומר, שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחידי (שהוא) רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו. ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר, שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו, שהוא רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו

כ. שומע אני שכנו שבגגו, או אינו אלא שכנו (שבשדה) [שבצדו]? תלמוד לומר הקרוב אל ביתו (דבר הכתוב בהוה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, שכנו מ"כל מקום [ממש].

כא. במכסת נפשות . אין מכסת אלא מנין שישחטנו למנוייו, ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה. שומע אני שיהא כשר? תלמוד לומר איש לפי אכלו תכוסו, שנה עליו הכתוב לפסול

כב. (ד"א במכסת) נפשות למה נאמר? לפי שנאמר איש, אין לי איש- אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר (במכסת) נפשות ריבה. משמע מביא את אלו ומביא את החולה ואת (הקטן) שאינן יכולין לאכול כזית? תלמוד לומר איש לפי אכלו, יצאו החולה (והקטן) שאינן יכולין לאכול כזית שאין שוחטין עליהן

כג. תכוסו על השה . רבי (יאשיה) אומר לשון סורסי הוא זה, כאדם שאומר לחברו כוס לי, טלה זה.

על השה . רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שנמנים על הפסח ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט ובלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא. רבי יצחק אומר, במי הענין מדבר, בחי.

<< · מ"ג שמות · יב · ד · >>