מ"ג שמות יב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג שמות יב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֮ מִהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם זְעֵיר בֵּיתָא מִלְּאִתְמְנָאָה עַל אִמְּרָא וְיִסַּב הוּא וְשֵׁיבָבֵיהּ דְּקָרִיב לְבֵיתֵיהּ בְּמִנְיַן נַפְשָׁתָא גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ תִּתְמְנוֹן עַל אִמְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין זְעִירִין אִינְשֵׁי בֵיתָא מִמִּנְיַן עַשְרָא כְּמִיסַת לְמֵיכוּל אִימְרָא וְיִסַב הוּא וְשִׁיבְבֵיהּ דִּקָרֵיב לְבֵיתֵיהּ בִּסְכוּם נַפְשָׁתָא גְּבַר לְפוּם מֵיסַב מֵיכְלֵיהּ תִּיכְסוּן יַת אִימְרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם ימעט הבית מהיות משה" - ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים ולא משנשחט (פסחים פט)

"במכסת" - חשבון וכן (ויקרא כז) מכסת הערכך

"לפי אכלו" - הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית (מכילתא)

"תכסו" - תתמנון

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה – וְאֵם יִהְיוּ מֻעָטִין מִהְיוֹת מִשֶּׂה אֶחָד, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְאָכְלוֹ וְיָבֹא לִידֵי נוֹתָר, "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ" וְגוֹמֵר. זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וְעוֹד יֵשׁ בּוֹ מִדְרָשׁ, לְלַמֵּד שֶׁאַחַר שֶׁנִּמְנוּ עָלָיו יְכוֹלִין לְהִתְמַעֵט וְלִמְשֹׁךְ יְדֵיהֶם הֵימֶנּוּ וּלְהִמָּנוֹת עַל שֶׂה אַחֵר; אַךְ אִם בָּאוּ לִמְשֹׁךְ יְדֵיהֶם וּלְהִתְמַעֵט – "מִהְיוֹת מִשֶּׂה", יִתְמַעֲטוּ בְּעוֹד הַשֶּׂה קַיָּם, בִּהְיוֹתוֹ בַּחַיִּים וְלֹא מִשֶּׁנִּשְׁחַט (פסחים פ"ט ע"א).
בְּמִכְסַת – חֶשְׁבּוֹן. וְכֵן "מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ" (ויקרא כז,כג).
לְפִי אָכְלוֹ – הָרָאוּי לַאֲכִילָה, פְּרָט לְחוֹלֶה וּלְזָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת (מכילתא כאן).
תָּכֹסּוּ – תִּתְמְנוֹן (אונקלוס).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואם ימעט: שלא יוכלו לאוכלו כולו:
במכסת: מניין כדכתיב ויהי המכס לה' מן הצאן, המ"ם עיקר כמו מ"ם של מלך, במתג ורסן, מכסת כמו שכבת הטל, אבל תכוסו מגזרת כסס כמו תסובו מן סבב, ואינו מגזרת מכס לה' כלל, ואפילו אם היה המ"ם של מכסת תוספת ולא מעיקר התיבה כמו מצוה מקנה מראה מעשה, לא יהיה מגזרת תכוסו אלא מגזרת כסה עשה ראה, מחטופי למ"ד פעל של ה"י שכולם אות שאחרי המ"ם בחטף, תקוה, תיגרת ידך, מצוה, אבל מן שב, קם, ויגר מואב, יאמר תשובה תקומה ומגורתם אביא להם, חטף באות ראשונה:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואם ימעט הבית מהיות משה. כלומר אם בני הבית הם מועטין להיות להם שה אחד שאין יכולים לאכלו ויבא לידי נותר.

ולקח הוא ושכנו. התורה חסה על ממונם של ישראל בד' מקומות, האחד בכאן כי מאחר שנותר עומד לשרפה לכך חסה עליך התורה תחלה ואמרה ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו כדי שלא תפסיד ממונך, והב' (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו, השלישי הוא שכתוב בנבלה (דברים יד) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, הד' בית המנוגע שנאמר (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית, לפי שאם יתכבסו הבגדים הצבועים יהיו נפסדים ויסור צבעם וכן כלי חרס אם נטמאו אין להם תקנה אלא בשבירה לפיכך חסה התורה ואמרה ופנו את הבית.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושכנו הקרוב אל ביתו" אף על פי שיהיו מצריים רבים שוכנים בין בית עברי לבית דעהו, יקרא שכנו אותו העברי שהוא יותר קרוב לביתו משאר העברים:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואם ימעט וגו'. הכתוב יתיישב בין לדעת ר' יהודה ובין לדעת ר' יוסי שנחלקו בתורת כהנים (מכילתא, פסחים צ"ט א) לרבי יהודה שאמר צריך שישאר אחד מבני חבורה ראשונה ידוייק אומרו ימעט הבית פירוש שיתמעט מהחבורה ולא כל החבורה, ולרבי יוסי שאמר שלא יניחו הפסח כמות שהוא ידוייק אומרו מהיות משה שמעט שה יתמעט ממנויים ועליו הוא ההקפדה שלא ישאר בלא מנויים, והכתוב שקול הוא:

עוד נראה שיכוון לומר שאין דרך שיהיה השה מועט לאוכליו כי כזית בשר ימצא בו לרבים שיהיו בחבורה:

או ירצה כי ברכת הקודש מרובה הוא וימצא בו שיעור הצריך למנוייו ולא ימצא המיעוט אלא בבית שהם בני חבורה שלא יספיקו לאוכלו:

לפי אכלו תכוסו. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (פסחים פ"ח א) שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים וגם על ידי אשתו, גם אמרו (שם פ"ז ב) אם היא למודה לבא אצל אביה אוכלת משל אביה לצד היותה רגילה לאכול שם, והוא אומרו איש לפי אכלו פירוש על אותם שהם רגילים לבא אצלו לאכול וסומכים על שלחנו לפי מה שהם ימנה עמו ושם קנו מקומם:

עוד יתבאר על דרך אומרם (שם צ' ב) שאונן שוחטין עליו הגם שבשעת שחיטה אינו ראוי כיון שיכול לאכול בלילה שוחטין עליו, והוא אומרו לפי אכלו פירוש הולכין ונמנין בשעת שחיטה על שעת אכילה:

עוד ירצה לפי אכלו על פי מה ששנינו בפסחים (שם) זב וכו' שוחטים עליו וגם אמרינן התם שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורים ועולא אמר אף על טמא שרץ עד כאן, והטעם הוא כל שיכול לאכול את פסחו בעת אכילתו, והוא אומרו לפי אכלו פירוש אין הולכים בו אלא לפי אכילתו של פסח וכל שבשעת אכילתו הוא ראוי לאוכלו הגם שבשעת שחיטה לא היה ראוי שוחטין עליו, ולפי זה הוא הדין טמא מת אם היה יום ז' שלו חל ביום י"ד שוחטין עליו ואוכל לערב:

ומה שאמרו שם בתורת כהנים והובא בפסחים דף צ' סברת תנא שסובר כי ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא (במדבר ט' ו') יום ז' שלהם היה ואף על פי כן נדחו לפסח ב', דוקא טומאת מת דחמירא ולזה אמר (שם) לנפש אדם הגם שלערב היו טהורים. ולר' יוסי הגלילי (שם) נוכל לומר שאפילו טמא מת שחל ז' שלו ביום י"ד שוחטים עליו. ומה גם אם טבלו וכדעת התוספות בפסחים דף צ' ולדעת הראב"ד שהשיג על רמב"ם בפ"ו מהלכות קרבן פסח יעויין שם דבריו והוא היותר קרוב לפשטא דסוגיא:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


יח. ואם ימעט הבית מהיות משה . בא הכתוב ללמדך, שלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט, בלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. ר' יהודה אומר בלבד (שלא יהא) שם אחד מחבורה הראשונה, שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר

יט. ולקח הוא ושכנו . ר' עקיבא אומר, מנין אתה אומר, שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחידי (שהוא) רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו. ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר, שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו, שהוא רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו

כ. שומע אני שכנו שבגגו, או אינו אלא שכנו (שבשדה) [שבצדו]? תלמוד לומר הקרוב אל ביתו (דבר הכתוב בהוה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, שכנו מ"כל מקום [ממש].

כא. במכסת נפשות . אין מכסת אלא מנין שישחטנו למנוייו, ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה. שומע אני שיהא כשר? תלמוד לומר איש לפי אכלו תכוסו, שנה עליו הכתוב לפסול

כב. (ד"א במכסת) נפשות למה נאמר? לפי שנאמר איש, אין לי איש- אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר (במכסת) נפשות ריבה. משמע מביא את אלו ומביא את החולה ואת (הקטן) שאינן יכולין לאכול כזית? תלמוד לומר איש לפי אכלו, יצאו החולה (והקטן) שאינן יכולין לאכול כזית שאין שוחטין עליהן

כג. תכוסו על השה . רבי (יאשיה) אומר לשון סורסי הוא זה, כאדם שאומר לחברו כוס לי, טלה זה.

על השה . רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שנמנים על הפסח ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט ובלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא. רבי יצחק אומר, במי הענין מדבר, בחי.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש לפי אכלו בגימטריה אכל כזית. לומר לך שאם אכל כזית יצא:

תכוסו על השה שה תמים. שצריך ב' שיים אח' לפסח ואחד לחגיגה:

<< · מ"ג שמות · יב · ד · >>