ביאור:מ"ג שמות יב ה
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם
[עריכה]תמים. בלא מום.
שה תמים. שיהיה בלא מום.
בן שנה. כל שנתו קרוי בן שנה כלומר שנולד בשנה זו:
א"ר ישועה כי יש הפרש בין בן שנה ובין בן שנתו. כי בן שנה עלתה לו שנה ובן שנתו כמשמעו. והנה בקרבן הנשיאים כבש אחד בן שנתו. ובאחרונה כתוב כבשים בני שנה:
מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
[עריכה]מן הכבשים ומן העזים. או מזה או מזה שאף עז קרוי שה שנאמר (דברים יד) ושה עזים:
גם שה יקרא כל אחד משני המינים ששם הצאן כוללם וככה שה כשבים ושה עזים.
ומן העזים תקחו. טעם שהוצרך לומר תקחו לומר אפילו יש כבשים יכול ליקח מן העזים, לזה סמך לקיחה לעזים:
אמר רבי משה בן עמרם הפרסי כי השה חיוב פסח מצרים. ובארץ ישראל שה או פר. וראייתו וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר שהוא פסח דורות ולא דבר נכונה. כי כל פסח דורות הוא זכר לפסח מצרים ואין ראוי לשנות. רק וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן חיוב. ובקר לשלמים לאכול בחג מבושל במים. וכמוהו ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. אתה חייב ובנך ובתך רשות. והעד שכתוב בדברי הימים ששחט יום ארבעה עשר כבשים ופרים. ושם כתוב הכבשים לפסחים והפרים לשלמים בשלו אותם בדודים ובסירות רק לבד הצאן בשלו באש כמשפט.