ביאור:מ"ג שמות יב מו
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה[עריכה]
בבית אחד יאכל. (מכילתא) בחבורה אחת שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר בחבורה אחת או אינו אלא בבית אחד כמשמעו וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות: לא תוציא מן הבית. מן החבורה:
בבית אחד יאכל. כפסח מצרים. והעד לא תוציא מן הבשר חוצה. וחכמינו ז"ל אמרו בחבורה אחת והוא הנכון:
חוצה. ג' במסורה. מן הבשר חוצה. הן אראלים צעקו חוצה (ישעיה לג, ז). כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה (מ"א ו, ו). פירוש חוץ לבתים היה הקב"ה מגרעם והורג בכוריהם על כן צעקו חוצה, אבל בית לא נתן המשחית לבא ע"כ לא תוציאו מן הבשר חוצה, שלא לצאת לחוץ:
וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:[עריכה]
ועצם לא תשברו בו. הראוי לאכילה כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם אין עליו כזית בשר או מוח אין בו משום שבירת עצם:
ועצם לא תשברו בו. בדרך אכילתו בחיפזון:
[מובא בפירושו לפסוק י"א] ואכלתם אותו בחפזון. תקנו חכמים שיהא נאכל על השבע והטעם מפרש בירושלמי משום דכתיב ועצם לא תשברו בו וכשאדם רעב יש לו לחוש לשבירת עצם ופרק כיצד צולין מסיק שאין חיוב שבירת עצם נוהג אלא בשעת אכילת הפסח: