מ"ג שמות יב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יב · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיהֵי לְכוֹן לְמַטְּרָא עַד אַרְבְּעַת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא הָדֵין וְיִכְּסוּן יָתֵיהּ כֹּל קְהָלָא כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל בֵּין שִׁמְשַׁיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהֵי לְכוֹן קָטִיר וְנָטִיר עַד אַרְבֵּיסַר יוֹמָא לְיַרְחָא הָדֵין דְּתִנְדְּעוּן דְּלֵיתֵיכוֹן מִסְתַּפְיַן מִמִּצְרָאֵי דְחַמְיָין יָתֵיהּ וְיִכְסוֹן יָתֵיהּ כְּהִילְכָתָא כָּל קְהַל כְּנִישְׁתָּא דְיִשְרָאֵל בֵּינֵי שִׁמְשָׁתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה לכם למשמרת" - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא' (שם) ואת ערום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנא' מתבוססת בדמיך (שם) בשני דמים ואומר (זכרי' ט) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ושהיו שטופים באלילים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה

"ושחטו אותו וגו'" - וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו (מכילתא קידושין מא)

"קהל עדת ישראל" - קהל ועדה וישראל מכאן אמרו פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו נכנסת כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו' כדאיתא (בפסחים דף סד)

"בין הערבים" - משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב ועריבת הלילה בתחילת הלילה ערב לשון נשף וחשך כמו (ישעיהו כד) ערבה כל שמחה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בין הערבים" - משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים שהשמש נוטה לצד מבואו לערוב ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה עריבת היום בתחלת שבע כי ינטו צללי ערב ועריבת הלילה בתחלת הלילה ערב לשון נשף וחשך כמו ערבה כל שמחה (ישעיהו כד יא) לשון רש"י ור"א השיב מן הכתוב שאמר (להלן ל ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים כי שם כתוב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (להלן כז כא) ועוד מן הכתוב בפסח עצמו שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים (דברים טז ו) כי בבא השמש שקיעת החמה ואין זה תשובה על הרב שכבר אמרו רבותינו (ברכות ט) בערב אתה זובח כבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף וכבר כתב הרב זה והנכון בעיני בזה כי הלילה נקרא "ערב" כמו שנאמר (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות והוא בלילה שנאמר (להלן פסוק ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות וכן ויהי ערב ויהי בקר (בראשית א ה) על תחלת הלילה כצאת הכוכבים וכן בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה (משלי ז ט) ויקרא ג"כ סוף היום "ערב" כמו שאמרו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום (בראשית יט א) וכן ויהי בערב ותעל השלו (להלן טז יג) ולא בא השלו בלילה וכן רבים וכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (תהלים נה יח) והנה אלה השלשה עתים כוללים כל היום אם כן אחרי הצהרים יקרא ערב מיד וכעלות השמש וכל עת היותו במזרח יקרא בקר והוא ארבע שעות כמו שהעידו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות (עדיות ו א) ואחר הבקר יקרא העת צהרים כמו שנאמר מהבקר ועד הצהרים (מלכים א יח כו) והן שתי השעות החמישית והשישית והוא מלשון צוהר תעשה לתיבה (בראשית ו טז) כענין זוהר ויזכיר בהן לשון רבים בעבור שהן שתים והנה הם שני צהרים או מפני שיצהירו כל הצדדין כי בבקר האור במזרח ובערב הוא במערב ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין וכאשר יעברו הצהרים ויסור השמש מזרוח בשני הצדדין יקרא "ערבים" מפני שיערוב השמש משני הצדדין ההם והזמן הזה הוא כל עת זרוח השמש ברקיע אבל בשקיעת החמה והוא כמו שעה ורביע על דעת רבותינו (פסחים נח) אינו זמן השחיטה ואינו נקרא ערבים אבל הוא ערב יום ואמר " בין הערבים " כי " בין " במקום הזה איננו מבדיל אבל הוא כענין בתוכם והוא כמו בינותינו בינינו וביניך (בראשית כו כח) ביני ובינך מה היא (שם כג טו) על בין עבותים (יחזקאל יט יא) מבינות לגלגל (שם י ו) כמו בתוכם מבין השריפה (במדבר יז ב) מתוכה כענין שנאמר ותקם בעוד לילה (משלי לא טו) בתוך לילה וכן בין הערבים ולא נאמר בערבים שלא יהיה במשמע ערב ימים רבים והנה אמר הכתוב שנשחט את הפסח בתוך הערבים כי זמן השחיטה מן התורה הוא משש שעות ולמעלה עד תחלת שקיעת החמה וכן אמר בארבעה עשר לחדש בן הערבים פסח לה' (ויקרא כג ה) שהוא זמן השחיטה וכן בין הערבים תעשו אותו (במדבר ט ג) על תחלת העשייה שהיא השחיטה וכן בין הערבים תאכלו בשר (להלן טז יב) הם השעות הנזכרות כי היה להם לאכילת הבשר זמן גדול ואמר (שם יג) ויהי בערב ותעל השלו כי עלה ביום הראשון לשעה אחת בערב ויתכן שיהיה הלשון כדברי רש"י שני ערבים ערב בקר וערב יום כי כן יאמר הכתוב מנחת הבקר ומנחת הערב שנאמר (מלכים ב ג כ) ויהי בבקר כעלות המנחה ואומר (עזרא ט ד-ה) עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ומנחה לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא (בראשית ג ח) והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים (ברכות כו) והנה כל הזמן הזה להדלקת הנרות ולקטרת שאינן כשרין בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו ולזה יטה דעת אונקלוס שאמר בין שמשיא שמש המזרח ושמש המערב ואמר הכתוב (להלן כז כא) יערוך אותו אהרן מערב עד בקר שתהיינה דולקות כל הלילה והנה נוכל לפרש שם תזבח את הפסח בערב (דברים טז ו) בזמן הנזכר כי נקרא ערב ויהיה כבא השמש מועד צאתך ממצרים מחובר עם ובשלת ואכלת וכן רבים אבל על דעתי אין "תזבח את הפסח" על השחיטה אבל יאמר במקום אשר יבחר ה' אלהיך שם תעשה זבח הפסח בלילה כבא השמש שהוא מועד צאתך ממצרים כמו שנאמר (שם טז א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ואמר על זו העשייה ובשלת ואכלת במקום ההוא הנזכר והפסח עצמו יקרא זבח לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות לד כה) פסחי וזה טעם כל הפרשה (דברים טז א) שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וגו' לא תאכל עליו חמץ הזכיר העשייה והלילה וצוה איך יאכלוהו והזכיר שבעת הימים (פסוק ג-ד) ואין בכל הפרשה ההיא זכר ליום ארבעה עשר והשחיטה בו וכן אמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר (דברים טז ד) והנה בערב ביום הראשון יום חמשה עשר הראשון בשבעת הימים הנזכרים כי יום ארבעה עשר לא הוזכר כאן כלל וכן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות (להלן פסוק יח) הוא ליל חמשה עשר והנה פירוש אשר תזבח בערב שלא ילין לבקר מן הבשר אשר תעשה אותו זבח בערב יום הראשון

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


כח. והיה לכם למשמרת . מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? היה רבי מתיא בן חרש אומר ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל ט"ז) הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא' שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו'. ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו. שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. ואומר גם את הדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט). לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם? שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות - שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה, אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ור' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות, גל נעול אלו הארוסות. דבר אחר, גן נעול גל נעול אלו שתי ביאות. מנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה (שמות ג). כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו. ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שם א), כך מיחסן בעליתן. שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו'. ואומר המלאך הגואל אותי (בראשית מח). ומנין שלא שנו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אליכם (שם מה). ואומר ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו וגו'. (שמות ה) ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית טו). ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות. שנאמר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה (במדבר טו) יחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו. ואי זה זה? עבודה זרה (אתה אומר ע"ז או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם? כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה- שנאמר לעברך בברית ה' אלהיך (דברים כט). ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית וגו' (שם כח). אמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצות. רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו', וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? (שנאמר)

יולד לך בן זכר שמח שמחהו (ירמיה כ), רבו מוציאו לחירות ואינו שמח? אם כן, למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז. שנאמר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ) . (ואומר, וימרו בי בית ישראל במדבר) הדא הוא דכתיב, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום (על) [אל] בני ישראל -צום לפרוש מעבודה זרה.

והיה לכם למשמרת . למה נאמר, לפי שנאמר משכו וקחו לכם צאן וגו' אמרו לו ישראל למשה רבינו, הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ה). אמר להן, מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים בשחיטתו

והיה לכם למשמרת . שחטהו בי"ד ושמרהו עד י"ד. אתה אומר שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד, או שמרהו עד י"ד ומשכהו ושחטהו (בי"ד) [ביו"ד]? תלמוד לומר, בראשון בי"ד יום, קבעו הכתוב חובה. הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד.

והיה לכם למשמרת . מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטה. מכאן אתה דן על התמיד.

נאמרה שמירה בפסח ונאמרה שמירה בתמיד, מה שמירה האמורה בפסח מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אל תו ד' ימים קודם שחיטה. (מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה [בתמיד] ובפסח נאמרה שמירה. מה שמירה האמורה בפסח מכין אותו ארבעה ימים קודם שחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד (מבקרין) [מכין] אותו ד' ימים קודם לשחיטתו). מכאן אמרו (ערכין פ"ב מ"ה)

אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין לעולם

( והיה לכם למשמרת . להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו בעשור ופסח דורות מקחו כל זמן).

כט. ושחטו אותו . וכי כלן שוחטין אותו? (אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו) מכאן אמרו (ברכות פ"ה מ"ה) שלוחו של אדם כמותו

ל. ושחטו אותו בין בחול בין בשבת . ומה אני מקיים מחלליה מות יומת (שמות לא) בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח. או אף בשחיטת פסח? הא מה אני מקיים ושחטו אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת (או אף בשבת) - תלמוד לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט), ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. אמר לו ר' (נתן) [יונתן], ועדיין לא שמענו. נם לו ר' יאשיה הרי הוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' (שם כח). אם ללמד על התמיד שתדחה את השבת, והלא כבר נאמר וביום השבת שני

כבשים בני שנה. ומה תלמוד לומר במועדו? אלא להקיש ולדון גזירה שוה. נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו, מה כאן דוחה שבת אף להלן דוחה שבת.

( ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל . מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולן יוצאין בו ידי חובתן - תלמוד לומר ושחטו אותו וגו'.

לא. ושחטו אותו וגו' . מכאן אמרו (פסחים פ"ה מ"ה) הפסח נשחט בשלש כתות קהל ועדה וישראל).

לב. בין הערבים . שומע אני עם דמדומי חמה (תלמוד לומר בערב (דברים טז). אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר כבא השמש. אי כבא השמש ובשלת ואכלת- תלמוד לומר מועד צאתך. הפסיק הענין ובשלת ואכלת משחשכה. ר' אומר) הרי הוא אומר שם תזבח את הפסח בערב. שומע אני כשמועו - תלמוד לומר מועד צאתך ממצרים. אימתי יצאו (אלו) [ישראל] ממצרים, משש שעות ולמעלה. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' (שמות יב). ר' נתן אומר מנין (ראיה) לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. קדשו עליה מלחמה. קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו). רבי שמעון בן יוחאי אומר, בא הכתוב להשית ראשון אחרון ואחרון ראשון. מועד צאתך ממצרים לשחיטתו. כבוא השמש לצלייתו. בערב לאכילתו. בן בתירא אומר, בין הערבים [בין שני הערבים] (שחטהו- תן ערב לשחיטתו תן ערב לאכילתו).

<< · מ"ג שמות · יב · ו · >>