משנה ברכות ה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ה · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המתפלל וטעה, סימן רע לו.

ואם שליח צבור הוא, סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחויא של אדם כמותו.

אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת.

אמרו לו, מנין אתה יודע?

אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה - סִימָן רַע לוֹ.

וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא - סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו.

מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא - שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים, וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת.

אָמְרוּ לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי - יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל.

וְאִם לָאו - יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף:

נוסח הרמב"ם

המתפלל וטעה – סימן רע לו.
אם שליח צבור הוא – סימן רע לשולחיו,
ששלוחו שלאדם כמותו.
אמרו עליו על ר' חנינה בן דוסא,
שהיה מתפלל על החולין ואומר:
"זה חיה וזה מת".
אמרו לו:
מנין אתה יודע?
אמר להם:
אם שגרה תפילתו בפי –
יודע אני שהוא מקובל.
ואם לאו –
יודע אני שהוא מטורף.


פירוש הרמב"ם

המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא כו' – מטורף, מת. והוא מלשון טירוף כמו שזכרנו, כי השכחה הוא אבוד הדבר מכוח הזכרונות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אם שגורה תפלתי - סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה:

שהוא מטורף - שהחולה מטורףב2, כמו "אך טרוף טורף" (בראשית מד כח). פירוש אחר, לשון טורפים לו תפילתו בפניו (ברכות ה ב), כלומר, התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

הערות ושיניי נוסחאות

הערה ב2: בד"ו: מת, וכן הוא בפירוש הרמב"ם.

פירוש תוספות יום טוב

ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן ליה מדכתיב (שמות יב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דודאי לא היו שוחטין כל ישראל אלא ששלוחו של אדם כמותו. הר"י [ועיין מ"ש ברפ"ב דקדושין:

שגורה. פירשתיו בפ' ד' משנה ג']:

שהוא מטורף. מ"ש הר"ב לשון טורפים לו וכו' כלומר התפלה שהתפללו עליו טרופה ומטורדת ממנו. וזה לשון רש"י שהוא מטורף החולה לשון טורפין וכו' כלומר התפלה וכו' נראה שזה שכתב כלומר התפלה לא להסביר פי' המשנה אלא פי' דטורפים הסביר. [ויותר נראה לי דבפירש"י וכצ"ל שהוא מטורף החולה לשון אחר לשון טורפים וכו' וטעות כזה מצוי שידלג הסופר התיבות הדומות זו לזו כגון הכא שדלג מתיבת לשון לתיבת לשון]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" (שמות יב ו), דוודאי לא היו שוחטין כל ישראל, אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המתפלל וטעה כו':    היינו דוקא באבות ולא פליגי לישני דגמ' אהדדי עי' בה"ר יונה ז"ל וה"ג בגמ' מוגהת המתפלל וטעה אהייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. איכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין את לבו בכולן יכוין את לבו באחת אהייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. ונלע"ד דמדלא קתני במתני' הטועה בתפלתו סימן רע לו הוא דמשמע להו לבעלי התלמוד דקאי אברכות ראשונות די"ח ומש"ה קא בעו אהייא כלומר ודאי ידענא דמתני' דקתני סימן רע לו אברכות ראשונות דוקא קאי מדלא קתני הטועה בתפלתו כדכתיבנא. מיהו הא קא מיבעי לן אי קאי אכולהו ג' ראשונות או דוקא אאחת וא"ת לאחת הי ניהי דדילמא ברכת תחית המתים או ברכת קדושת השם עדיפא. ותירץ המתרץ דלעולם לא קאי רק על ראשונה שבראשונות דהיינו ברכת אבות. ובגמ' בבבלי וירושלמי אריב"ל אם עשו שפתותיו של אדם תנובה יהא מבושר שנשמעה תפלתו מה טעם בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'. (ובס' הפרפראות בפ' עקב בפסוק ואתפלל אל ה'. מה' וגו' עד ובזרועך הנטויה שהוא סוף התפלה נ"ח תיבות שמצא חן לפניו ושמע תפלתו וזהו בורא ניב שפתים נוב כתיב ע"כ) והוא ראיה למ"ש ר"ח בן דוסא אם שגורה וכו' שפי' רש"י ז"ל ותחנתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני רוצה להאריך:

ואם שליח צבור הוא:    הר"מ די לונזאנו ז"ל נקד שְלִיחַ השי"ן בשב"א:

שהוא מקובל:    החולה מצא חן לפני ה'.

מטורף:    אינו מקובל. וכתב בתוי"ט על לשון רש"י ז"ל שזה שכתב כלומר התפלה כו' ע"ש וישר הוא בעיני אבל מ"ש שגם ר"ע ז"ל בלשונו לזה כוון לא נהירא. ובס' הפרפראות בפ' קרח בפסוק ויפלו על פניהם השני כתב שם. ולא התפללו כמו למעלה שלא היתה שגורה בפיהם וע"כ אמר כי יצא הקצף כדאמר ר"ח בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים אם אין תפלתי שגורה בפי אני יודע שהוא מטורף ע"כ. ופי' הרב הגדול ה"ר משה אלשיך ז"ל בס' תהלים שזה יאמר הפסוק יהיו לרצון וגו' ר"ל כאשר יהיו לרצון אמרי פי שהיא שגורה תפלתי והגיון לבי נכון לפניך אדע מאז כי ה' צורי וגואלי צורי להצילני מצרה שלא תבא אם הבקשה על כך וגואלי אם היא על מה שכבר עלי אם ע"ז אבקש ע"כ. וגם במזמור ע"א בפסוק פי יספר צדקתך וגו' פי' שר"ל שכאשר פי מאליו יספר צדקתך ששגורה תפלתי בפי אז אצ"ל בעתות הידועות לתפלה שהן עת רצון כ"א כל היום בכל עת שיהיה היא תשועתך שיודע אני שהתפלה מקובלת והתשועה ודאית אך כאשר לא ידעתי ספורות שאין תפלתי שגורה בפי שמסתתם פי שלא אדע מה אומר שזהו כי לא ידעתי ספורות אז אני יודע כי אבא בגבורות וכו' שהוא שאני בא בשתי גבורות של אדנות ושל אלהים שהם שתי בחינות דין עליונות מתוחין על הדבר וע"כ אין תפלתי שגורה בפי. והנה אין זה רק כאשר צדקתך לבדך שהוא בהתפללי ביחיד שאזכיר צדקתך כלו' ולא צדקת י"ג מדותיך הבלתי נאמרים רק בעשרה שברית כרותה שלא ישובו ריקם עכ"ל ז"ל. וגם בסוף מזמור ק"ד בפסוק יערב עליו שיחי דרש שר"ל שמאשר יערב עליו שיחי שניכר ששגורה בפי ראיה שאנכי אשמח בה' שיקובל שיחי. ע"כ:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

שהוא מטורף - היינו החולה, ולא התפילה, שאילו היה קאי על התפילה, היה לו לומר "שהיא מטורפת".