משנה ברכות ה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ה · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטרוף.

ואם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו.

ואם הבטחתו י שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו, רשאי.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה - לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים - אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.

וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא - לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

וְאִם הַבְטָחָתוֹ, שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ - רַשַּׁאי:

נוסח הרמב"ם

העובר לפני התיבה –
לא יענה אחר הכהנים "אמן",
מפני הטירוף.
אם אין שם כהן אלא הוא –
לא ישא את כפיו.
ואם הבטחתו היא שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו –
רשאי.

פירוש הרמב"ם

העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף כו' – סדר ברכת כהנים, לעמוד לפני ההיכל בבתי כנסיות, ולהחזיר פניהם אל העם ואחוריהם להיכל, ושליח ציבור כנגד הכהנים פנים אל פנים, וישים בפיהם שלוש ברכות אות באות על עניין זה, אומר, שליח ציבור אומר "יברכך", ויענו הכהנים "יברכך", ומאמרם לקהל, ואחר כך אומר להם שליח ציבור "ה'", ויענו הכהנים "ה'", ואחר כך יאמר להם שליח ציבור "וישמרך", ויענו הכהנים "וישמרך", אז יענו כל הקהל ויאמרו "אמן". וכן בשלוש ברכות כולן על הסדר הזה.

וכשיענו הציבור "אמן", לא יענה שליח ציבור "אמן", שמא ישכח איזו ברכה היא אשר סיים; אבל יחריש ויכוון לבו בברכה השנית אשר ישים בפיהם. ופירוש טירוף, השכחה, על הדרך שזכרנו. ופירוש הבטחתו, מנהגו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יענה אחר הכהנים אמן - בסוף כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים:

מפני הטירוף - שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי שש"ץ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל:

לא ישא את כפיו - שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:

ואם הבטחתו - כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

פירוש תוספות יום טוב

ואם הבטחתו וכו'. כתבו הגהות מיימוני והטעם כדי שלא תתבטל נשיאת כפים אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו לא ישא שליח צבור את ידיו ואפי' אם הבטחתו וכו'. וכ"כ הר"מ ע"כ: והלכך לא התירו בעובר לפני התיבה לענות אמן אפי' אם הבטחתו וכו' דסתמא תנן לא יענה וכו' דדוקא משום בטול נשיאות כפים התירו בסיפא באם הבטחתו. [והנה בספרי בספר לחם חמודות בפרקין סעיף נ"ב כתבתי דמשום שהראו לי במדרש רבה פרשת כי תבא דלמדונו רבותינו שעונה אמן באם הבטחתו וכו' לכך חזרתי לומר דמתני' לרבותא דהפסק גדול כמו נשיאת כפים רשאי באם הבטחתו וכ"ש לעניית אמן. אך עתה שבתי וראיתי שאין למדין הלכה ממדרש רבות. שהרי ברבות פרשת בראשית סוף פרשה ח' מייתי למתניתין דסוף פרק ו' דיבמות דריב"ן אמר שעל שניהם הוא אומר פרו ורבו וקאמר עלה ר' ירמיה ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא דהלכה כותיה ואנן לא קי"ל הכי. וכן בירוש' פ"ב דפאה הלכה ו' רבי זעירא בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמ']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) ואם הבטחתו. והטעם, כדי שלא תתבטל נשיאת כפים. אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו, לא ישא ש"צ את ידיו ואפילו אם הבטחתו. הגהות מיימוניות, ועיין שם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העובר לפני התיבה:    ואשכחן נמי ירד ר"י בן ברוקא לפני התיבה בפ' בתרא דר"ה דף ל"ב וגם בפירקין מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א וכן בכמה דוכתי ותוס' בפ' במה מדליקין (שבת דף ל"ב) כתבו אומר ר"י דאשכחן נמי דקרי לתיבה ארון כדאמרינן תשעה וארון מצטרפין ע"כ:

מפני הטרוף:    תימה תיפוק ליה דמפסיק תפלה אם עונה אמן וי"ל מאחר שלא אמר האי טעמא ש"מ דעניית אמן לא חשיב הפסק מאחר שצורך תפלה הוא. תוס' ז"ל (וברמב"ם פי"ד מה' נ"כ כתב ומתחילין יברכך כו' דמשמע שמלת יברכך אינה מכלל הקריאה אכן כאן בפי' המשנה כתב ש"צ אומר יברכך ויענו הכהנים יברכך. אכן בפירושו למשנה שבנוסח ערבי שהיא אמתית יותר. דבריו שבפי' המשנה מכוונים עם דבריו שבחבורו. קיצור מב"י א"ח סי' קכ"ח):

לא ישא את כפיו:    צ"ע אם לא ישא את כפיו אם יאמר א' מן הקהל או"א ברכנו או לא יאמרהו כלל:

ואם הבטחתו:    פי' הבטחתו מנהגו. הרמב"ם ז"ל:

רשאי:    כדי שלא תתבטל נשיאת כפים וכתב בב"י שם דמתני' לא נחתא למימר תקנתא ע"י שיסיים אחר התפלה אלא במסיים הוא עצמו. אבל אה"נ שאם המקרא כוון בכל התפלה מתחלה ועד סוף הוא מסיים שים שלום ושפיר דמי לישא כפיו הש"צ אע"פ שאינו מובטח ע"כ ועי' מש"ל בסמוך:


פירושים נוספים