משנה ברכות ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.

העובר לפני התיבה וטעה, יעבר אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה.

מנין הוא מתחיל, מתחלת הברכה שטעה בה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ

וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ

מוֹדִים מוֹדִים -

מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְטָעָה - יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו.

וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? מִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

נוסח הרמב"ם

האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך ועל טוב ייזכר שמך מודים מודים משתקין אותו העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו לא יהא סרבן באותה שעה מנין הוא מתחיל מתחילת הברכה שטעה זה.

פירוש הרמב"ם

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך כו' – עניין מה שאמרו על קן צפור יגיעו רחמיך, שיאמר: כמו שחמלת על קן הצפור ואמרת "לא תקח האם על הבנים", כן רחם עלינו. וכל מי שיאמר כן בתפילתו, משתקים אותו, מפני שהוא תולה טעם זאת המצווה בחמלת הקדוש ברוך הוא על העוף. ואין הדבר כן, שאילו היה מדרך רחמנות, לא ציווה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצווה מקובלת, אין לה טעם.

וכן אם יאמר: על טוב יזכר שמך, יוכל אדם להבין מדבר זה שעל הרעה לא יזכר. וזה הדבר כנגד הדת, כי הקב"ה ראוי להודות לו על הטוב ועל הרע.

ופירוש סרבן – איש מרי. כלומר, אין לו להימנע יותר מדאי.

והעובר לפני התיבה הוא שליח ציבור:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

על קן צפור יגיעו רחמיך - כמו שהגיעו רחמיך על צפור וגזרת "לא תקח האם על הבנים", כן חוס ורחם עלינוח:

משתקין אותו - שעושה מדותיוב1 של הקב"ה רחמיםט, והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו:

ועל טוב יזכר שמך - משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה; והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:

מודים מודים - דמיחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי: הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד – תחנונים הם:

ולא יהא סרבן באותה שעה - כדרך שאר יורדים לפני התיבה, שצריך לסרב פעם ראשונה. אבל זה לא יסרב כשאומרים לו "רד", לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

הערות ושינויי נוסחאות

הערה ב1: בד"ו: מצותיו. ובגמרא: "מדותיו", ופירש רש"י: "מצותיו".

פירוש תוספות יום טוב

האומר על קן צפור וכו'. ושנויה גם כן סוף מסכת מגילה. ונוסף שם בבא דויברכוך טובים ולא מצאתי בשום נוסח משנה דהכא. אך בסדר שבגמ'. וכן ברי"ף איתא נמי הכא:

על קן צפור וכו'. פי' הר"ב כמו שהגיעו רחמיך וכו' כן חוס וכו'. כ"כ הרמב"ם וז"ל רש"י האומר בתפלתו וכו' וטעמייהו דוקא בתפלה שכשאומר בתפלה מחליט הדבר ולהכי משתקין אותו מה שאין כן דרך דרש או פשט וכן בגמ' ההוא דנחית וכו' ואמר וכו' כלומר שהיה יורד לפני התיבה:

משתקין. כתב הר"ב שעושה מצותיו של הקב"ה רחמים וכו'. לשון הרמב"ם ואין הדבר כן שאילו היה מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם ע"כ. כלומר זו המצוה וא"נ כיוצא בה. וז"ל בפ"ט מהלכות תפלה [שמצות] אלו גזירות וכו': אעפ"י שבספר המורה חלק ג' פרק מ"ח נראה שהוציא זו המשנה מהלכה ודאתיא כמ"ד אין טעם לשום מצוה. והר"ן פרק ד' דמגילה מ"ט כתב ואינן אלא גזירות כלומר שאינן רחמים במקום הזה שהרי התיר הכתוב שחיטתה ואכילתה אלא גזירות כלו' שאינן מטעם הזה של רחמים ואין אנו יודעין טעמן ע"כ. [והרמב"ן בפי' החומש בפרשת תצא כתב שהטעם ללמד אותנו מדת רחמנות ושלא נתאכזר וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) וזה לשון רש"י: האומר בתפלתו וכו'. וטעמייהו, דווקא בתפילה, שכשאומר בתפילה מחליט את הדבר, ולהכי משתקין אותו. מה שאין כן דרך דרש או פשט וכו'. תוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ואין הדבר כן, שאילו היה דרך רחמנות, לא ציוה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר"מ:


פירושים נוספים

 


תוספות יום טוב

האומר על קן צפור וכו' – ושנויה גם סוף מסכת מגילה. ונוסף שם בבא ד"ויברכוך טובים", ולא מצאתי בשום נוסח משנה דהכא. אך בסדר שבגמרא וכן ברי"ף – איתא נמי הכא.

מלאכת שלמה

האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות – יש ספרים דלא גרסי ליה הכא, רק בסוף מסכת מגילה בלבד. אבל ה"ר יונה ז"ל גריס ליה, וזה לשונו: האומר יברכוך טובים וכו' – יש מפרשים שרוצה לומר, הטובים שהם הצדיקים יברכו אותך, אבל לא הרשעים. וזהו דרך המינות, שנראה שהצדיקים בלבד נבראו לכבוד ה' ולקילוסו, ולא הרשעים, ועל כן אינם חייבים לברכו. ואינו כן, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא – לכבודו בראו, וכולן חייבין לברכו. ויש מפרשים "טובים" – אותם שהשפעת להם טובה, שאמרה תורה: "ואכלת ושבעת" – שהשבעים יש להם לברך, ולא האחרים. עד כאן לשונו.

וגם בהרא"ש ז"ל איתיה, וגם בפירוש ה"ר יהונתן ז"ל כ"י איתיה, וזה לשונו: האומר יברכוך טובים – כלומר: כטוב לב האדם באכילתו, דהיינו כשהוא שבע, כדכתיב: "ונשבע לחם ונהיה טובים", הרי זה דרך המינות, שאומר [ד]קרא כתיב: "ואכלת ושבעת וברכת", אבל לא בכזית וכביצה. ומצווה לברך אפילו בכזית וכביצה. עד כאן, וכן פירש גם כן שם בפרק בתרא דמגילה.

קיצור שנות אליהו

ולא יהא סרבן באותה שעה - פירוש, באותה שעה לא יהא סרבן, אבל בשאר פעמים צריך שיהיה סרבן. ואמר "לא יהא סרבן" ולא "לא יסרב", לפי שלשון "סרבן" היינו מוחזק לסרב. והיינו שבשאר פעמים צריך לסרב שלוש פעמים, שבכך מוחזק לסרבן.

ואם אין שם כהן אלא הוא וכו' - משום סיפא קתני ואם, דאילו אם יש שם כהנים אחרים, אפילו מובטח שחוזר לתפילתו, אינו רשאי לישא כפיו.