משנה ברכות ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ה · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים ו, ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת.

רבי עקיבא אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.

רבי אליעזר אומר, בהודאה ז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים - בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.

וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים - בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים.

וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה:

נוסח הרמב"ם

מזכירין גבורת גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת.

רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
רבי אליעזר אומר: בהודיה.

פירוש הרמב"ם

תחיית המתים - היא "אתה גבור".

וגבורות גשמים - היא "מוריד הגשם".

וכינה אותו במלת גבורה, לגודל תועלתו.

וברכת השנים - היא "ברך עלינו". ושאלה - הוא שאילת גשמים. והיא שיאמרו בברכת "ברך עלינו", "ותן טל ומטר" כו'.

והודיה - היא הברכה השמונה עשרה, והיא "מודים אנחנו לך" וכו'.

ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מזכירין גבורות גשמים - "משיב הרוח", שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה, דכתיב (איוב ה י): "עושה גדולות עד אין חקר, הנותן מטר על פני ארץ"ה – משום הכי קרי להו "גבורות גשמים":

ושאלה - "ותן טל ומטר", לשון בקשה:

בברכת השנים - מתוך שהן פרנסה, קבעו שאלתן בברכת פרנסה:

והבדלה - במוצאי שבת:

בחונן הדעת - שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו: מפני מה תקנו הבדלה ב"חונן הדעת"? שאם אין דעה, הבדלה מנין? וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

מזכירין. עיין מ"ש ריש מסכת תענית:

גבורות גשמים. כתב הר"ב דכתיב עושה גדולות ) עד אין חקר. והתם כתיב בורא קצות ארץ וגו' אין חקר (ישעיה מ) וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה). גמ' ריש תענית. וכתבו התוס' ולא נקט כח גשמים או גדולות גשמים משום דבגבורה איכא כח ואיכא גדולה. א"נ משום דהברכה מתחלת בגבורה:

בתחיית המתים. דתניא ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא) איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. גמרא פ"ק דתענית. ודתקנו בתחיית המתים כתב הר"י שכמו שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם ע"כ. [ומהירושלמי הוא]. והיינו נמי דאמרינן בגמרא ששקולה כתחיית המתים:

ברכה רביעית. ולא יכללה בחונן הדעת והכי אמרינן בגמרא דלעיל (דף כט. ) דלרבי עקיבא תשסרי הויין:

בהודאה. פירוש קודם שיחתום ברכת מודים וטעמו מפני שמודה לשם שזיכה אותו להבין ולהבדיל בין קודש לחול. הר"ר יונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) גבורות גשמים. כתב הר"ב: דכתיב עושה גדולות ואין חקר [נוסח אחר: עד אין חקר]. וכתיב: "בורא קצות הארץ וגו' אין חקר" (ישעיה מ, כח), וכתיב: "מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה" (תהלים סה, ז). גמרא ריש תענית:

(ו) (על המשנה) בתחיית המתים. דתניא: "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג); איזוהי עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה, וכתיב בתריה: "ונתתי מטר ארצכם" (שם שם, יד). גמרא פרק קמא דתענית. ודתיקנו בתחיית המתים, שכמו שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. הר"י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקולה כתחיית המתים:

(ז) (על המשנה) בהודאה. פירוש, קודם שיחתום ברכת "מודים". וטעמו, מפני שמודה לשם שזיכה אותו להבין ולהשכיל (נ"א: ולהבדיל) בין קודש לחול. הר"מ (נ"א: הר"ר יונה):

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בתחית המתים:    כתב הרא"ש ז"ל שלא קבעו חכמים מקום להזכרה בתוך הברכה אלא אמרו מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים אלא שנהגו העולם לאמרה לפני מכלכל חיים לפי שהגשמים כלכלה ופרנסה אבל אם לא אמרה לפני מכלכל חיים בכל הברכה מקומה ע"כ:

ברכה רביעית כו':    קודם חונן הדעת אומרה ברכה לעצמה וחותם בה המבדיל בין קודש לחול:

ר"א אומר כו':    במס' נדה קאמר התם דר' חנניא בן גמליאל קאי בשיטתיה דר"א אבל משום אבותיו א"ר חנניא בן גמליאל התם דהבדלה בחונן הדעת:

תפארת ישראל

יכין

מזכירין גבורות גשמים:    מוריד הגשם ונקרא גבורת גשמים. ולא כח גשמים. דכל כח היינו באין דבר אחר המתגבר נגד הפעולה. משא"כ גבור היינו שהתגבר נגד דבר אחר שרצה להתגבר ולהתנגד נגד הפעולה. וכן הוא עם הגשמים שיורדין בגבורה נגד מדת הדין המקטרג דלפעמים עבדא נהמא כריס' לא שוויי'. ואפ"ה רחמיו יכבשו כעסו מעל בני עולם. וכן כתיב נותן לחם לכל בשר. ר"ל אפילו מי שהוא רק חתיכת בשר בעלמא ואינו ראוי להקרא אדם. אפ"ה הקב"ה נותן לו לחמו. כי לעולם חסדו אע"פ שאין האדם ראוי להטובה:

בתחיית המתים:    דתחה"מ וגשם דמו אהדדי. וקיי"ל (שו"ע או"ח, קיד) באמרו בקיץ. אם לא סיים הברכה חוזר לראש הברכה ובסיים הברכה חוזר לראש התפלה. ובלא אמרו בחורף. אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אומרה שם. ובהתחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה. וקיי"ל נמי דבין במוסף א' של פסח. ובין במוסף שמיני עצרת. הקהל אומרים משיב הרוח:

ושואלין הגשמים:    ותן טל ומטר:

בברכת השנים:    ברך עלינו. דאע"ג דברך עלינו הוא תפלת פרנסה וזה אינו תלוי בגשם ברכה. דהרי אר"י נהירנא דהוו מזדבנן ד' סאין בסלע ואפ"ה הוו נפישין נפיחי כפן בטבריא. מדלית איסר [ב"ב דצ"א ב']. אפ"ה שניהן צריכין מאד לאדם ודמיין אהדדי. וקיי"ל (שו"ע או"ח, קיד) באמרו בקיץ או לא אמרו בחורף. בנזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברך עלינו. ולאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה. ובנזכר בחורף שלא אמרה. קודם שומע תפלה. כוללה שם:

והבדלה:    אתה חוננתנו:

בחונן הדעת:    דאם אין דעת הבדלה מנין. והכי קיי"ל [ א"ח רל"ד ורצ"ח ] ובאם שכחו אינו חוזר לראש. אבל אסור אפילו במלאכה קלה כהדלקת הנר [אבל טלטול הנר מותר] עד שיבדיל על הכוס. או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול. והא דהזכיר תנא ברכת השנים קודם הבדלה. היינו משום דלא בעי לאפסוקי בהבדלה דאית בה פלוגתא. בין כל הנך ההוספות שבברכות שמ"ע שהזכיר במשנה:

ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה:    וחותם ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול ואחר כך יאמר אתה חונן [כש"ס כ"ט]:

רבי אליעזר אומר בהודאה:    קודם ועל כולם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

מזכירין גבורות גשמים וכו' - לפי שהוא שבח, קבעוהו בשלוש ראשונות, שהן שבחו של מקום.

ואמרו בגמרא: לפי שהן יורדין בגבורה, לכך נקראו גבורות.

וביאר הגר"א ד"גבורה" היינו דבר שהווה לפרקים, כמו הגשמים, שהן יורדים לפרקים, שבזה ניכרת גבורת ה', שברצונו מורידם וברצונו מונעם.

וקבעום בברכת תחיית המתים, שגם היא עניינה בדברים ההווים לפרקים, כגון רופא חולים וסומך נופלים. ובירושלמי מפרש, לפי שנסמכו בקרא, דכתיב (הושע ו, ב): "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו... ויבוא כגשם לנו".

ושואלין הגשמים בברכת השנים - לפי שדברי בקשה מקומם בברכות האמצעיות. וקבעוה בברכת השנים, לפי שהגשמים הם לצורך מזון ופרנסה, קבעום בברכת הפרנסה.

והבדלה בחונן הדעת - ואמרו בגמרא: לפי שהיא חכמה, קבעוה בברכת חכמה. ורבנן אמרי: מתוך שהיא חול, קבעוה בברכת חול. אמר רבי אמי: גדולה דעה, שניתנה בתחילת ברכה של חול.