ברכות כט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב אטעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה וניחוש דלמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא ולא והכתיב (יחזקאל יח, כד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא ולא והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו הניחא לאביי אלא לרבא קשיא אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה אי הכי אמאי לא אסקוהו שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי בלא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה:
הני שבע דשבתא כנגד מי א"ר חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים הני תשע דר"ה כנגד מי א"ר יצחק דמן קרטיגנין כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה דאמר מר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים אי הכי כל יומא נמי נמרינהו אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו:
רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה:
מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה ושמואל אמר גהביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ונפוצותינו מארבע תקבץ והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה ברוך אתה ה' שומע תפלה לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו אמר רב נחמן אמר שמואל דכל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת מתקיף לה רבה בר שמואל ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה מי לא תנן ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר' אליעזר אומר בהודאה אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא דהשתא נמי נעביד כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כר"ע תמני סרי תקון תשסרי לא תקון הכא נמי שבע תקון תמני לא תקון מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול קשיא:
אמר רב ביבי בר אביי הכל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר אתי לאטרודי אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי אמרי התם כיון דאתיא בתחלת צלותא לא מטריד הכא כיון דאתיא באמצע צלותא מטריד מתקיף לה רב אשי ונימרה בשומע תפלה דא"ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס טעה שאני:
גופא א"ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס מיתיבי וטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו זשאלה בברכת השנים מחזירין אותו חוהבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ל"ק הא ביחיד הא בצבור בצבור מ"ט לא משום דשמעה משליח צבור אי הכי האי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומע משליח צבור מיבעי ליה אלא אידי ואידי ביחיד ול"ק טהא דאדכר קודם שומע תפלה
רש"י
[עריכה]
והשקיף - חשב לזכור אותה לשון סוכה כדמתרגמינן וישקף ואסתכי (בראשית יט):
רשע מעיקרו - ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע:
הוא ינאי - ששנינו בקידושין (פ"ג דף סו.) שהרג חכמי ישראל:
ינאי רשע מעיקרו - ונעשה צדיק וחזר לרשעתו:
דאתחיל בה - התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה:
לא שנו - הא דאמר רב יהודה מעלין אותו:
שבעה קולות - במזמור קול ה' על המים (תהלים כט):
שאמרה חנה - בפרשת עלץ לבי (שמואל א ב):
כ"ד רננות - בפרשת ויעמוד שלמה (מלכים א ח) רנה תפלה תחנה כלהון כ"ד איכא:
ביומא דרחמי - שהוצרך לבקש רחמים שדבקו שערים זה בזה ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים כדאמרי' במועד קטן (דף ט.):
מעין כל ברכה - אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת:
הביננו - ואינו מברך אלא שומע תפלה בכל הברכות שבין שלש ראשונות לשלש אחרונות הביננו כנגד אתה חונן ומול את לבבנו כנגד השיבנו לסלוח לנו כנגד סלח לנו להיות גאולים כנגד גאולה וכן כולם:
בנאות ארצך - לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני (תהלים כג) והוא כנגד ברכת השנים:
והתועים על דעתך - העוברים על דבריך:
ישפטו - כנגד צדקה ומשפט לשון אחר והתועים במשפט על דעתך ישפטו השיבם ללמדם לשפוט כדבריך וכן עיקר נראה לי וכן בה"ג:
לייט עלה אביי - לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת:
כל השנה מי עבדינן כר' עקיבא - כלומר כשאנו מתפללין י"ח שלמות מי עבדינן כר' עקיבא לומר ברכה רביעית בפני עצמה דהשתא כשמתפללין הביננו נעביד כותיה:
שבע תקון - שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו:
ונכללה - להבדלה:
מכלל - בתוך הביננו כדרך שהוא כוללה בחונן הדעת ויאמר הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך:
לאטרודי - לטעות:
בתחלת - התפלה יכול אדם לכוין דעתו יותר מן האמצע:
גבורות גשמים - הזכרה בעלמא היא לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה:
ביחיד - מחזירין אותו:
בצבור - יחיד המתפלל עם הצבור:
דאדכר קודם ש"ת - אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה:
תוספות
[עריכה]
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו. והכי קי"ל ויש ספרים דמסיק ה"מ במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין גבי רבי יוסי וכו':
ונכללה בהביננו. והא דאמרינן בפ"ק דנדה (דף ח:) כל השנה כולה מתפלל אדם י"ח חוץ ממוצאי יה"כ מפני טורח צבור מפני התענית וי"א שמתפללים י"ח שלימות מפני שצ"ל הבדלה בחונן הדעת ותימה אמאי לא פריך ונכללה בהביננו וי"ל דלא דמי דהתם כל השנה כולה מתפלל י"ח ואין לנו להקשות ונכללה מכלל כדי לשנות המנהג של כל השנה אבל הכא שכל השנה מתפלל הביננו פריך שפיר למה לי לשנות המנהג בשביל אתה חוננתנו ונכללה בהביננו:
מפני שיכול לאומרה בשו"ת. כדאמר [לקמן לא.] (עו"ג דף ח) שואל אדם צרכיו בשו"ת ודוקא צרכיו כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שצריך שדהו מים דהוא מעין תפלה וכן שאלה אבל הזכרה והבדלה ושאר שבחים אסור שאינה מעין שו"ת ונראה שכל האומר ברוך אתה ה' שו"ת אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה כדאמרי' (מגילה יח.) מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום כלומר להוסיף ברכות על אלו ואפילו אם בא להתפלל שמנה עשרה עוד פעם אחרת אסור שנראה כמוסיף על הברכות והא דאמר לעיל (דף כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום היינו דוקא ספק התפלל אבל ודאי אוקמינן לעיל שפוסק אפי' באמצע ברכה כשמואל בפרק מי שמתו (שה) ומה ששליח צבור שונה בהן היינו להוציא רבים ידי חובתן ומה שמתפלל בלחש היינו כדי להסדיר תפלתו כדמוקמינן בפרק בתרא דר"ה (דף לד:):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ד (עריכה)
מז א ב מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ג', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ו סעיף א':
מח ג ד ה מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ג' והלכה ד, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף א':
מט ו מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ה':
נ ז מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף ד':
נא ה מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה י"ד, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ד סעיף א':
נב ט מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף ה':
ראשונים נוספים
הני כ"ד דתעניתא כנגד מי אמר ר' חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה. הא מילתא פרשוה בתלמוד ארץ ישראל בפירקין ובפרק ב' דתענית (הלכה ב) ר' חלבו ור' שמואל כנגד כ"ד פעמים רנה תפלה תחנה שכתובין בפרשת שלמה ואית בגמרא בפ' משקין בית השלחין (מועד קטן דף ט) ובפרק כל ישראל יש להם חלק (דף קז) בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ובקש להכניס ארון לבית קדש הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ"ד רננות כו':
טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו: פירוש: בשיודע לחזור למקום שטעה, הא לאו הכין מעבירין אחר תחתיו כדתנן (לד.) "טעה יעבור אחר ולא יהא סרבן באותה שעה".
מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה' אלקינו המבדיל בין קודש לחול? קשיא.: וכתב הגאון רב האי ז"ל דאע"ג דסלקא בקושיא לא מדחי הא דר"נ דאמר משמיה דשמואל, כיון דלא סלקא בתיובתא אלא בקושיא; אי עיינינן לה משכחינן לה פירוקא ומשום קושיא לא דחינן לה. והלכך לא מצלינן הביננו במוצאי שבתות ובמוצאי י"ט.
ומסתברא דאפילו במוצאי שבתות וי"ט דרב ביבי בר אביי דהוא בתרא קאמר כל השנה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים קאמר[?] ואפילו במוצאי שבתות וימים טובים. וכדמשמע מדאתקיף עליה מר זוטרא "ונכלליה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר". ופריק "דלמא אתי לאטרודי". ואקשינן "אי הכי הבדלה בחונן הדעת אתי לאיטרודי. אמרי כיון דבתחלת צלותיה לא מטריד" אלמא לרב ביבי אפי' במוצאי שבתות וי"ט אמרינן ליה. והר"י בן גיאת ז"ל הכין פסק כאתקפתא דמר זוטרא. ומיהו בימות הגשמים משמע דלא מצלי לה דהא פריק מאי דאקשי עליה מר זוטרא דכיון דבאמצע צלותיה הוא, אתי לאטרודי.
א"ר אסי א"ר יוחנן טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו:
- וגרסינן בירושלמי: והוא דלא אדכר לא טל ולא מטר, הא אדכר טל אין מחזירין אותו מפני שהוא מיקל. דגרסינן בירושלמי בפרק אין עומדין "רבי זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל- אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם- מחזירין אותו. והתני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר. לא דמי ההוא דמיקל לההוא דמצלי ולא מיקל. בגשם ומזכיר של טל אין מחזירין אותו. והתני אם לא שאל הזכיר[?] גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. בהדה דלא אדכר לא טל ולא מטר". ע"כ בירושלמי.
שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה: וכתב רב האי גאון ז"ל שאם לא נזכר עד שהתחיל בעבודה מחזירין אותו לשומע תפלה, דכיון דיכול לאמרה בשומע תפלה למה מחזירין אותו לברכת השנים. והראב"ד ז"ל כתב שמחזירין אותו לברכת השנים וכענין שאמרו בהבדלה בפרק אין עומדין "טעה בזו ובזו חוזר לראש". ומסתברא ודאי כדברי הראב"ד ז"ל מדתניא בברייתא "טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו" - ומחזירין ודאי דהכ' לתחיית המתים ולבכרת השנים קאמר דהא בברייתא אדכרו שומע תפלה, הלכך לברכת השנים קאמר ואוקי לה בסמוך בדאדכר לבתר שומה תפלה כנ"ל. ואלא מיהו בירושלמי מפרש כדברי רב האי גאון ז"ל כמו שנכתב בסמוך בסייעתא דשמייא.
והא דאמרינן שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר בשומע תפלה - אמרינן בירושלמי דהוא הדין לטעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים שאין מחזירין אותו מפני שיכול לומרה בשומע תפלה. דגרסינן התם "רבי זעירא בשם רב הונא, לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, ודכותה לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה. ומה שאלה שהוא מדוחק אמרה בשומע תפלה, אזכרה שהיא מריות(?) לא כל שכן?! והתני אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורח הגשמים בתחיית המתים- מחזירין אותו. אמר רבי אבא מרי בשם ר' יוסה בשלא אמרו בשומע תפלה. להיכן הוא חוזר? אמר רבי שמעון בשם ר' יוחנן בראש חדש אם עקר רגליו- חוזר לראש, ואם לאו חוזר לשומע תפלה". ומכאן יש ראיה לדברי ר' האי גאון ז"ל שאמר אפילו לא נזכר עד לאחר שומע תפלה, שאינו חוזר אלא לשומע תפלה. ושלא כדברי הראב"ד ז"ל ולא כמה שכתבתי.
ומכל מקום הא דגרסינן בירושלמי בהא דטועה ולא הזכיר גבורת גשמים שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה לכאורה אין נראה מהא דגמרינן דהא טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו, שאילו בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה - דאלמא בגבורת גשמים לעולם מחזירין אותו. דאי לא, לערבינהו וליתנינהו "טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, שאלה בברכת השנים- אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומר בשומע תפלה"! ומיהו בתוס' ראיתי שהסכימו כדברי הירושלמי.
לא קשיא הא דאדכר מקמי שומע תפלה, הא דלא אדכר מקמי שומע תפלה: ומיהו מסתברא נמי דאיתיה לפירוקא קמא דהיכא דאיתיה בצבור לא צריך לאהדורי הואיל ושומעה משליח צבור, דע"כ לא דחי ליה אלא משום דלא קתני הואיל ושמעה משליח צבור, הא עיקר דינא מינח ניחא לן. ואף על גב דאמרינן בשלהי מס' ר"ה לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי אבל בני העיר לא, ואע"ג דהוו התם מתחלה ועד סוף והו' דבקיאי - התם היינו משום דלא התפלל כלל, אבל כאן שהתפלל אלא שטעה- יוצא הוא בשמיעה שליח צבור והוא שיהא שם מתחלה ועד סוף. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל.
כתב רבינו אלחנן בן ר"י הזקן זצ"ל דכל מקום שאמרו אם טעה אין מחזירין אותו בחנוכה ופורים ועננו ויעלה ויובא בתפלת הערב אם נזכר קודם שיפתח בברכה אחרת חוזר, אף על פי שסיים ברכה, כדאמרינן לקמן גבי יעלה ויבא בברכת המזון דלא הוי סיים אותה ברכה כפותח בברכה אחרת כדאיתא בפר' שלשה שאכלו (מט.). ומיהו נראה דאפילו לפי דבריו, לא שהוא חוזר אותה ברכה, אלא שמזכיר המאורע קודם שיפתח ברכה אחרת דהתם נמי אפילו לא פחח בהטוב והמטיב אינו חוזר ברכת בנין ירושלים אלא שמזכיר המאורע קודם שיתחיל ברכת הטוב. ובתוס' אמרו דכיון שסיים אותה ברכה - שוב אינו חוזל כלל, ומסתברא כותייהו דלא אמרו אלא בכעין שבת וראש חדש שהמאורע שלהן יש לו הזכרה קבועה מפני שיש בהן קרבן מסוף. ואף על גב דאילו טעה בראש הדש לגמרי אין מחזירין אותו משום דאי בעי לא אכיל, מכל מקום כיון שהוא מאורע שיש לו הזכרה אפילו השתא ובתפלה דינא הוא דכיון דלא פתח בברכה אחרת שיזכיר את המאורע באמצע אבל חנוכה ופורים ועננו דאין להן הזכרה קבועה אלא כל שהוא מתפלל הצריכוהו להזכיר - כל שעבר מקום הזכרתו אינו צריך להזכיר. וראש חדש נמי אף על פי שהזכרתו קבועה, כיון דבלילה מיהא אין מקדשין אותו- אין מחייבין אותו. ואף על גב דברכת המזון נראה דאפילו בלילה כל שלא פתח בהטוב והמטיב מזכיר של ראש התם - התם הוא לפי שהוא סוף ברכות של תורה, אבל בתפלה כיון שסיים אותה ברכה- אינו רשאי להזכיר באמצע כלום.
והשקיף בה יותר משתים וג' שעות ולא העלוהו: פי' לא העבירוהו מלהתפלל ואמאי לא העלוהו והתנן טעה בכל הברכות כולן אין מעבירין אותו וכו', וא"ת והיכי אמרינן דאם טעה בכל הברכות אין מעלין אותו והא אמרינן בפ' אין עומדין היה יורד לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה כלומר השני וסתם קאמר טעה אף בכל הברכות, י"ל דהכא הכי קאמר אין מעבירין אותו לעולם כלומר שלא ירד עוד ואין ה"נ שמעבירין אותו לשעה כהתם דהתם מאי דאמרינן דיעבור אחר תחתיו פירוש באותה שעה אבל אין מעבירין אותו לעולם ובברכת המינים מעבירין אותו לעולם א"נ י"ל דהכא דאמרינן דאין מעלין אותו כשיודע לחזור למקום שטעה והתם כשאינו יודע:
שאני שמואל דהוא תקנה: פירוש וכיון דאיהו תקנה ליכא משום חשד, וא"ת אע"ג דליכא למיחש מ"מ אמאי לא העלוהו כדין מי שטעה בשאר ברכות שמעבירין אחר תחתיו כדלקמן. ויש לומר דכי אמרינן שמעבירין אחר תחתיו בטעה בשאר ברכות ה"מ כשאנו יודעים שאותו האחר יודע אותה ברכה שטעה בה זה, אבל הכא אם שמואל הקטן לא היה יודע אותה מי ידענה עוד:
אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן: וינאי רשע היה מעיקרו שהרג חכמי ישראל כדאיתא בקדושין:
כנגד ט' הזכרות שאמרה חנה בתפלתה: שבראש השנה נפקדה:
הני כ"ד דתעניתא כנגד מי: התם במס' תענית מפרש הני ברכות והיו אומרים אותם בתענית צבור דהכי תנן בפ' סדר תעניות ואומר לפניהם כ"ד ברכות, י"ח שבכל יום ומוסיף עוד עליהם שש ואמרינן בגמ' שהיה אומר אותם בין גואל לרופא ומפרש להו בגמ' כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה. פירוש בשעה שרצה להכניס ארון לבית קודש הקדשים שדבקו שערים זה בזה ולא הניחוהו ליכנס:
מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה: כלומר אומרן בקצור אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת וכן כולם ושמואל אמר הביננו שהוא ברכה אחת מעין כולם כגון הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך כנגד אתה חונן ומול את לבבנו ליראתך, השיבנו. ותסלח לנו, סלח לנו. להיות גאולי', ראה בענינו. ורחקנו ממכאוב, רפאנו. ודשננו בנאות ארצך, ברך עלינו. והנפוצים מארבע כנפות הארץ תקבץ, תקע בשופר. והתועים בדעתך ישפטו, השיבה שופטינו. ופירושו אותם שהם תועים עכשיו במשפט תשיבם ותלמדם לשפוט בדעתך שתשרה שכינתך על הסנהדרין. ועל הרשעים תניף ידיך, ולמלשינים. וישמחו צדיקים, על הצדיקים. בבנין עירך בתקון היכלך, תשכון. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך את צמח. טרם נקרא ואתה תענה בא"י שומע תפלה, כנגד שמע קולנו. לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו במתא. וקיי"ל כאביי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דהביננו דלקמן ודוקא במתא אבל בדרך מותר ויוצא ידי חובתו:
כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. והם במזמור הבו לה', ובמתן תורה היו קולות, ומזמור זה נמי איירי במתן תורה דכתיב ביה קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש, ותורה ניתנה בשבת כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה. וכתיב ביה ה' ידין אפסי ארץ והיינו בר"ה.
אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפילו נזכר אחר שומע תפלה אינו חוזר דהא שמע ליה מש"ץ. וכן כתב בה"ג שאם שכח אדם יעלה ויבא או דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש"ץ כל י"ח מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרי' בשילהי ר"ה {דף לד:} כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע"ג דאמרי' התם דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי וטרידי אבל בעיר לא היינו היכא שלא התפלל (כבר) [כלל] אבל (הכא) [היכא] שכבר התפלל מוציא אף את הבקי, וכן פי' בשאלתות דרב אחאי פרשת ויצא.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
מנין ברכות אלו סמכו אותם רבותינו שמנה עשרה שבכל יום כנגד שמנה עשרה אזכרות שבק"ש עם לשונות אלקות שבה וכנגד י"ח חוליות שבשדרה וברכת המינים חזרו וסמכוה כנגד אחד שבשמע וכנגד חוליא קטנה שבשדרה, וז' של שבת כנגד ז' קולות שאמר דוד על המים, וט' של ראש השנה כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה בתפלתה וכ"ד של תענית צבור כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים וכלם נזכרו במקרא בין לשון רנה ובין לשון תחנה ובקשה, ממה שאמרו כאן הני ט' דראש השנה כנגד מי למדו חכמים שבגירונדאה שבכל תפלה של ר"ה אומרים ט', ומגדולי זקנינו משיבים עליהם שאף בשבת היה מן הדין לומר י"ח ביוצר, וכמו שאמרו בפרק מי שמתו גברא בר חיובא הוא ולא נאמרו ז' וט' אלא במוסף ומכל מקום משום כבוד שבת לא הטריחוהו ובר"ה מיהא דוקא במוסף, ומכל מקום בתלמוד המערב נראה שמתחלה היו אומרים ט' ותוקעין בשחרית והוא שאמרו כסבורים אויבים עלינו הם באים ותקנו שלא יתפללו ולא יהיו תוקעין אלא במוסף כיון דחמון דקרון באורייתא ומצלון והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עסקין:
מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים ר"ל מוריד הגשם בברכת תחיית המתים אין לה עוד מקום בתפלה להזכירה וחוזר לראש בשעה שנזכר הן שסיים הן שלא סיים, בד"א בשלא הזכיר אבל אם הזכיר טל אפילו בימות הגשמים ולא הזכיר גשם אינו חוזר וכן היא בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין כמו שיתבאר במסכת תענית, ויש בזה חולקים כמו שיתבאר שם ר"ל בראשון של תענית:
טעה ולא הזכיר שאלה ר"ל ותן טל ומטר בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא שואלה בשומע תפלה ואם כבר עבר שומע תפלה בשעה שנזכר אם סיים תפלתו ועקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר את רגליו אע"פ שסיים כתבו גדולי המפרשים שהוא חוזר לברכת השנים מפני שאחר שטעה בשתיהם ר"ל שלא הזכירה במקומה ולא קודם עקירת רגליו חוזר למקום הראוי לה מתחלתה דוגמת מה שאמרו בהבדלה סומך על של כוס ואם טעה בשתיהן כגון התפלל ולא הבדיל אכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהן, וכך היא בתלמוד המערב ואף שם נראה שהדין כן בין בגבורות גשמים בין בשאלה, והוא שאמרו שם לא שאל בברכת הגשמים אומרה בשומע תפלה דכותה בגבורות גשמים אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כל שכן, היכן הוא חוזר ר"ל אם לא אמרן בשומע תפלה אם עקר רגליו חוזר לראש, ואם לאו חוזר לעבודה, ואף ראשוני הגאונים פסקו כן בשאלה אבל בגבורות גשמים מודים שחוזר לראש שאם לא כן היה לו לכללם יחד טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים וגבורות גשמים בתחיית המתים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה, ומכל מקום בתוספת גורסים אותה כן אבל אנו גורסים טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני וכו' ויש שאין גורסים גבורות גשמים כלל, ואין הדברים נראין:
היה יחיד זה בצבור אינו חוזר כלל אלא מתכוין לתפלת שליח צבור ואע"פ שאין שליח צבור מוציא את הבקי כמו שהתבאר בסוף ר"ה מכל מקום אחר שהתפלל הקלו בו וכמו שתירצו תחלה הא ביחיד הא בצבור ואע"פ שנדחה תירוץ זה בסוגיא לא נדחה מפני העניין אלא מצד הלשון
טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, ואפילו לא התחיל בברכה הסמוכה לה הואיל וגמר ברכה זו שהיה ראוי להזכירה אינו חוזר, וכן הדין בכל מקום שאמרנו שאם טעה אין מחזירין אותו אלא שיש אומרים שמאחר שלא התחיל באחרת מזכיר המאורע קודם שיתחיל בה כדרך שאמרו בפרק זימון בענין הזכרה בברכת המזון שלא אמרה בבונה ירושלים, ואין זה כלום שלא אמרוה שם אלא מפני שהיא סוף ברכות של תורה אבל תפלה שהוא ענין אחד כל שעבר על מקומו ולא הזכיר שוב אינו מזכיר, כלל ידוע בכל יום שיש בו קרבן מוסף שאם שכח ולא הזכיר כעין המאורע בכל תפלה שבו שהוא חוזר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
והשקיף בה יותר משתים ושלוש שעות ולא העלוהו - פירוש לא העבירוהו מלהתפלל:
ואמאי לא העלוהו והתנן טעה בכל הברכות כולן אין מעבירין אותו וכו' - וא"ת והיכי אמרינן דאם טעה בכל הברכות אין מעלין אותו והא אמרינן בפרק אין עומדין היה יורד לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. כלומר השני. וסתם קאמר טעה אף בכל הברכות. יש לומר דהכא הכי קאמר אין מעבירין אותו לעולם כלומר שלא ירד עוד. ואין הכי נמי שמעבירין אותו לשעה כהתם דהתם מאי דאמרינן דיעבור אחר תחתיו פירוש באותה שעה אבל אין מעבירין אותו לעולם. ובברכת המינים מעבירין אותו לעולם. אי נמי יש לומר דהכא דאמרינן דאין מעלין אותו כשיודע לחזור למקום שטעה והתם כשאינו יודע:
שאני שמואל דהוא תקנה - פירוש וכיון דאיהו תקנה ליכא משום חשד. וא"ת אף על גב דליכא למיחש מכל מקום אמאי לא העלוהו כדין מי שטעה בשאר ברכות שמעבירין אחר תחתיו כדלקמן. וי"ל דכי אמרינן שמעבירין אחר תחתיו בטעה בשאר ברכות הני מילי כשאנו יודעים שאותו האחר יודע אותה ברכה שטעה בה זה. אבל הכא אם שמואל הקטן לא היה יודע אותה מי ידענה עוד:
אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן - וינאי רשע היה מעיקרו שהרג חכמי ישראל כדאיתא בקדושין:
כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה - שבראש השנה נפקדה:
הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי - התם במסכת תענית מפרש הני ברכות. והיו אומרים אותם בתענית צבור דהכי תנן בפרק סדר תעניות ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עוד עליהם שש. ואמרינן בגמרא שהיה אומר אותם בין גואל לרופא.ומפרש להו בגמרא כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה. פירוש בשעה שרצה להכניס ארון לבית קודש הקדשים שדבקו שערים זה בזה ולא הניחוהו ליכנס:
מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה - כלומר אומרן בקצור אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה ה' חונן הדעת וכן כולם:
ושמואל אמר הביננו - שהוא ברכה אחת מעין כולם. כגון הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך כנגד אתה חונן. ומול את לבבנו ליראתך השיבנו. ותסלח לנו סלח לנו. להיות גאולים ראה בענינו. ורחקנו ממכאוב רפאנו. ודשננו בנאות ארצך ברך עלינו. והנפוצים מארבע כנפות הארץ תקבץ תקע בשופר. והתועים בדעתך ישפטו השיבה שופטינו. ופירושו אותם שהם תועים עכשיו במשפט תשיבם ותלמדם לשפוט בדעתך שתשרה שכינתך על הסנהדרין. ועל הרשעים תניף ידיך ולמלשינים. וישמחו צדיקים על הצדיקים. בבנין עירך בתקון היכלך תשכון. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך את צמח. טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה ה' שומע תפלה כנגד שמע קולנו:
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו במתא - וקיימא לן כאביי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דהביננו דלקמן. ודוקא במתא אבל בדרך מותר ויוצא בה ידי חובתו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה