רש"י על הש"ס/ברכות/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים



ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות ל ב (עריכה)


בנהרדעא - לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני:

פולמוסא - חיל:

דצלי והדר צלי - ולמה ליה ב' תפלות אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין ש"מ לית ליה דראב"ע:

ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה - ותרווייהו דשחרית:

מאן גברא רבא דקמסהיד עליה - רבי יוחנן שהעיד על הדבר יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה:

משום רבינו - רב:

בצבור שנו - דאין מחזירין משום דשמע ליה מש"צ ואיכא מקצת הזכרה אבל ביחיד צריך לחזור ובה"ג מפרש לה בש"צ משום טירחא דצבורא אבל יחיד הדר:

טעה ולא הזכיר במוספין - שהתפלל אתה חונן:

כמה ישהה בין תפלה לתפלה - מי שיש עליו לחזור ולהתפלל או משום דטעה או משום מוספין כמה ישהה בין זו לזו:

שתתחונן - שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה:

שתתחולל - לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי:

בחדש מלא - כשהחדש שעבר מלא עושין ר"ח ב' ימים הלכך יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון:

מכדי טעמא קאמר - שאין מקדשין את החדש בלילה:

הדרן עלך תפלת השחר


פרק חמישי - אין עומדין

כובד ראש - הכנעה:

שוהין שעה אחת - במקום שבאו להתפלל:

גמרא

אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך - מתוך יראה:

מציין נפשיה - מקשט עצמו בבגדיו:

עבדו את ה' ביראה - תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה:

בכל עצב יהיה מותר - כשאדם מראה את עצמו עצב יהיה לו שכר:

דהוה קא בדח טובא - יותר מדאי ונראה כפורק עול:

תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לא א (עריכה)

כסא דמוקרא - כוס של זכוכית לבנה:

לישרי לן מר - שירה:

הי תורה והי מצוה דמגנו עלן - היכן התורה שעסקנו והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם:

הלכה פסוקה - שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו:

יושבת עליה ז' נקיים - לבד מאותו יום שפוסקת והתורה לא הצריכה ז' נקיים אלא לזבה שנאמר ואם טהרה מזובה ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י"א יום שבין נדה לנדה:

ומכניסה - בבית:

במוץ שלה - קודם שיזרה אותה שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנמרח בכרי אבל לפני מירוח אין ראיית פני הבית קובעתו דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן ראשית דגנך (דברים יח) והוא המירוח לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח לא הוקבעה למעשר מן התורה ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו אבל אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה עראי הוא דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה חיה ועוף עד שימרח הלכך בהמתו אוכלת ופטורה אבל איהו אסור באכילת קבע:

אסור בהנאה ומועלין בו - ואע"ג דקי"ל אין מועלין בדמים ילפינן לה מקראי במסכת יומא (דף נט:) ובשחיטת חולין (דף קיז.) ה"מ כשנשחטו בעזרה דאיכא למימר נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא יז) לכפר נתתיו לך ולא למעילה אבל בדם הקזה מועלין כלומר אם נהנה מביא קרבן מעילה והנך הויין הלכות פסוקות שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן:

כמתניתין - מתוך כובד ראש:

כברייתא - מתוך הלכה פסוקה:

שיחה - ליצנות:

מתוך קלות ראש - חילוף של כובד ראש מתוך זחות לב ועתק.

אלא מתוך שמחה - כגון דברי תנחומים של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו וכגון מקראות הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש ה' את עמו וכיוצא בהן:

אלוייה - ליוהו בדרך:

צניתא - דקלים:

אדכרתן מילתא כו' - וזה שאומרים מימות אדם הראשון הם שהוא גזר על אותו מקום לישוב דקלים:

אם תכין לבם - אז תקשיב אזנך:

זמנין תלתא - שחרית מנחה וערבית:

יכול משבא לגולה הוחלה - התפלה הזאת הוחלה כמו נתחלה אבל קודם לכן לא היה רגיל בכך:

יכול יהא כוללן - לשלש תפלות הללו בשעה אחת:

יכול ישאל צרכיו - כגון ברכות דאתה חונן עד ש"ת ואח"כ יתפלל שלש ברכות ראשונות שהן של שבח:

רנה זו תפלה - של שבח:

בקשה - שאלת צרכיו:

אחר אמת ויציב - קודם ג' ראשונות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לא ב (עריכה)


שצריך להודיעו - הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה:

לפני בת בליעל - אל תתנני כבת בליעל לחשדני בשכרות:

ואסתתר - אתייחד עם אחרים ויחשדני בעלי:

פלסתר - שקר:

שלש אמתות - דריש להו לשון מיתה:

בדקי מיתה - שהאשה נבדקת בהן בשעת הסכנה שאם ימצא בה אחד מהם תמות:

נדה וחלה והדלקת נר - של שבת על ג' עברות הללו נשים מתות וטעמא יליף במסכת שבת (ד' לא:):

שמובלע בין אנשים - רב דימי מפרש לה לא ארוך ולא גוץ וכו':

אלם - פי' עב:

' - צחור. רו"ש (אדמוני) בלע"ז:

גיחור - שהוא לבן יותר מדאי:

ולא חכם - יותר מדאי שלא יהיה תימה בעיני הבריות ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע:

הנצבת עמכה - משמע אף הוא עמה בעמידה:

אל הנער הזה - על זה ולא לאחר מכאן שחטא לעלי ורצה לענשו ולהתפלל שינתן לה בן אחר:

והקריבו הכהנים - אמרו בפרק קמא דחגיגה (ד' יא.) והקריבו זה קבלת הדם:

של שבעים שנה - כלומר אפילו נגזר עליו מנעוריו לפי שתענית קשה בשבת לפי שהכל מתענגים בו והוא מתענה:

תעניתא לתעניתא - יתענה למחר:

ותתפלל על ה' - כך כתוב הוא במקרא ולא גרסינן הכא אל תקרי:

שחזר והודה לאליהו - לדבריו הודה לאחר זמן בנבואת נביאים אחרים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לב א (עריכה)


דכתיב ואשר הרעותי - רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע:

אלמלא שלש מקראות הללו - שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו:

נתמוטטו - רגלינו במשפט אבל עכשיו יש לנו פתחון פה שהוא גרם לנו שברא יצר הרע:

הטיח - לשון זריקה כמו כמטחוי קשת (בראשית כא):

אין ארי נוהם - שמח ומשתגע ומזיק:

מלי כריסיה זני בישי - מילוי הכרס הוא ממיני חטאים הרעים. זני מתרגמינן למינהו לזנוהי (בראשית א):

הרף ממני - הראהו שיש כח בידו למחול ע"י תפלה:

הניחה לי - משמע שהיה אוחז בו:

שלש רגלים - אברהם יצחק ויעקב:

שהחלהו - הפציר בו אנויי"ר (להטריד, "לנדנד") בלע"ז:

נדרו - דבורו שאמר ואכלם:

שמסר עצמו למיתה - ויחל לשון חלל:

שהחלה עליהם מדת רחמים - כמו יחולו על ראש יואב (ג) לשון הניח:

שאחזתו אחילו - גרס:

אשתא דגרמי - מוליי"ר (מלויי"ד: מיחושים כלומר קדחת) בלעז:

אשר נשבעת להם בך - שנאמר בעקידת יצחק בי נשבעתי (בראשית כב):

עד כאן - עד ככוכבי השמים:

מכאן ואילך דברי הרב - אמר לו אעשה כדבריך:

דברים שאמרת לי - בסנה אמרת לי אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג):

החייתני - בפני האומות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לב ב (עריכה)


עלה ראש הפסגה - בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה:

ובפרשכם כפיכם - אי לאו דגדולה תפלה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרשכם הא אפילו זבחיהם לא ניחא ליה:

אל תחרש - מדלא כתיב את דמעתי תראה ש"מ נראית היא לפניו ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו:

ונתתה אותה קיר ברזל - סימן למחיצת ברזל המפסקת בינו לבינם:

ומעיין בה - מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכת חנם והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה:

תוחלת - לשון חלוי ותחנה:

ועץ חיים תאוה באה - סופו של מקרא הוא:

קוה - והתחזק ולא תמשוך ידך אלא חזור וקוה:

צריכין חזוק - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו:

דרך ארץ - אם אומן הוא לאומנתו אם סוחר הוא לסחורתו אם איש מלחמה הוא למלחמתו:

שלשים חיל - ראשי גייסות וחבורות חלוקות:

לגיון וקרטון וגסטרא - שמות של שררה כגון שלטון והגמון ודוכס ופחה:

עולה - כמו עולות וקרבנות:

גם אלה - מעשה העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב):

ואנכי זה מעשה סיני - שנאמר בו אנכי ה' אלהיך (שמות כ):

יושבי ביתך - והדר יהללוך:

יודו לשמך - והדר ישבו ישרים את פניך:

תשע שעות - לשלש תפלות:

תורתם משתמרת - בתוך לבם שאין תלמודם משתכח:

אבל למלכי עכו"ם פוסק - שלא יהרגנו:

הא דאפשר בקצור - כגון שסמוך לגמור תפלתו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לג א (עריכה)


אבל עקרב פוסק - ונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך:

אין מעידין עליו - לומר לאשתו מת בעליך להתירה לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו:

נחשים ועקרבים - או זה או זה מעידים עליו שמת אלמא מועד הנחש לישוך:

אגב איצצא - כשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו:

שור תם - שלא נגח אדם:

מועד - שנגח ג' פעמים:

בדקולא - סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:

ושדי דרגא - לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:

ביומי ניסן - מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע:

ערוד - מן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד:

את חורו - שהוא יוצא משם:

ומת הערוד - מצאתי בה"ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד ונעשה נס לר' חנינא ונקבע מעין מתחת עקבו:

מתני' מזכירין גבורות גשמים - משיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח:

ושואלין - ותן טל ומטר לשון בקשה:

והבדלה בחונן הדעת - במוצאי שבת אתה חוננתנו:

גמ' מתוך שהיא חכמה - החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור:

בין שתי אותיות - בין שתי הזכרות:

במילתה מיהא גדולה היא - במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא:

שתי נקמות הללו למה - אחת לרעה להנקם מן העכו"ם שלא קבלו את התורה:

ואחת לטובה - כדאמרינן בבב"ק (דף לח.) מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור:

הופיע - גלה והפקיר כשלא קבלו את התורה:

העשירו - לקנות יין:

קבעוה על הכוס - ואז נשתכח תקנת עזרא וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה ונחלקו היאך יאמרוה:

בתחלה - כשעלו מן הגולה והיו דחוקים:

קדושות - קדוש היום:

מפני שיכול - משמע אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל הא אם אמרה בתפלה א"צ לאומרה על הכוס:

ואנא שמעית - אני שמעתי:

חוזר לראש - לתפלה ולכוס:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לג ב (עריכה)


הלכתא מאי - המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס או לא:

ביום טוב שחל להיות אחר השבת - שאין מתפללין אתה חונן: ה"ג הלכה מכלל דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר דפליגי רבנן בשאר ימות השנה בי"ט שחל להיות אחר השבת מי פליגי והא פליג ר"ע אטו כל השנה מי עבדינן כר"ע דהשתא נעביד וכו'. והכי פריך א"ל רבי זירא הלכה מכלל דפליגי בתמיה ופריך הגמרא ולא פליגי והא פליגי רבנן וכו':

והא פליג ר' עקיבא - לומרה ברכה רביעית לעצמה ואיצטרי' למימר הלכה כר"א לאפוקי מדר"ע:

אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר"ע דהשתא נעביד כותיה - דאצטריך למימר הלכה כר"א:

הלכה - מ"ד הלכה דרשינן לה בפרקין ומ"ד מטין מדרש לא דרשינן ברבים אבל אורויי מורינן ליחיד לעשות כר"א בי"ט שחל להיות בא' בשבת ומ"ד נראין אורויי נמי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן עובדא:

מודים - חכמים לר"א בי"ט שחל להיות אחר השבת:

נקוט דר' חייא בר אבא בידך - שהוא מדקדק בלשון רבו וקובע בו סימנים שלא יתחלף לו נראין במטין או במודים:

כרחבא - שהיה מדקדק בלשון רבו ואומר סטיו כפול היה ואע"פ שבלשון משנה קורהו אצטבא בפסחים ובסוכה על גב האצטבא הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר אצטבא כפולה היתה. יש פותרין הא דרחבא מדאמר ר' יהודה דדייק ספיקי דרבוותיה אי מדרבי יהודה אי מדרב יהודה וקשיא לי בגוה טובא חדא דרחבא לא ראה רבי יהודה מימיו לא רבי. יהודה ברבי אלעאי ולא ר' יהודה נשיאה ועוד כולהו אמוראי נמי דייקו לומר דבר בשם אומרו ועוד ליכא למימר מהא דדייק לישנא דשמעתא אלא ספיקי דרבוותא:

סטיו כפול - אצטבאות זו לפנים מזו בהיקף עגול לישב שם:

לא האי ידענא כו' - לא נראין ולא מודים ולא מטים:

ותודיענו - לומר במקום ותתן לנו ולכשיגיע בין קדושת שבת לקדושת י"ט וכו' הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך יאמר ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה וכו' ומסיים מקדש ישראל והזמנים:

מתני' האומר - בתפלתו:

על קן צפור יגיעו רחמיך - אנשים שהיו מראים עצמם כמתכונים להעמיק בלשון תחנונים ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את האם או שאומר על טוב שאתה עושה לנו יזכר שמך או שאומר מודים מודים משתקין אותו:

גמ' שמטיל קנאה - לומר על אלה חסולא על שאר בריותיו:

מדותיו - מצותיו והוא לא לרחמים עשה אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חוקותיו אף בדברים שיש לשטן ולעכו"ם להשיב עליהם ולומר מה צורך במצוה זו:

ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי - שישיב לו מה שהשיב:

אי לאו דאמרינהו משה - האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י):

ותקנינהו בתפלה - כשהתפלל עזרא על מעל הגולה בספר עזרא (נחמיה ט):

הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקב"ה כגון ארוך קצר עני עשיר חכם שוטה לבן שחור הכל בידי שמים הוא אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים והוא יבחר לו יראת שמים:

מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ אמר פסוק שלם ותני ליה משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לד א (עריכה)


חברותא כלפי שמיא - מנהג שנוהג אדם בחברו ינהג אצל המקום ולא יזהר בתפלתו:

מחינן ליה - כלומר מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך:

מרזפתא - קורנס ותשם את המקבת בידה מתרגמינן מרזפתא (שופטים ד):

מתני' ולא יהא סרבן באותה שעה - לפי ששאר יורדין לפני התיבה כשאומרים לו לך רד צריך לסרב פעם אחת כלומר איני כדאי לכך כדאמרי' לקמן בשמעתין אבל זה לא יסרב מפני שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

מתחלת הברכה שטעה זה - אם דלג אחת מן הברכות ואמר אחרת ואינו יודע לשוב ולאחוז סדרו יתחיל העובר תחתיו אותה ברכה שדלג זה ואומר משם ולהלן:

לא יענה אמן אחר הכהנים - הש"צ בסוף כל ברכה וברכה:

מפני הטירוף - שלא תטרף דעתו ויטעה לפי שש"צ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולומר לפני הכהנים כל תיבה ותיבה כדאמרינן במס' סוטה (דף לט:) ובענותו אמן לא יוכל לכוין מהר ולהתחיל בברכה שלאחריו:

אם אין שם כהן אלא הוא - החזן:

לא ישא את כפיו - שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין להתחיל בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור:

ואם הבטחתו - כלומר אם בטוח הוא שאין דעתו מטורפת מאימת הצבור:

גמ' יסרב - כשאומרים לו לך יעשה עצמו כלא רוצה כלומר איני כדאי:

שהקדיחתו - לשון שריפה כמו כי אש קדחה באפי (דברים לב):

מהבהב - כלומר מזמין עצמו כמו ננער לעמוד:

אין להן סדר - ואם דלג ברכה אחת ואח"כ נזכר בה אומרה אף שלא במקומה:

מתחלת הברכה שטעה זה - וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה אלמא על סדרה צריך לחזור ולאומרה:

חדא ברכתא נינהו - ודקתני מתני' מתחלת הברכה שטעה זה היינו אתה חונן:

ונפטר - נוטל רשות:

א"צ להזכיר שמו - של חולה:

תחלה וסוף - במודים ולך נאה להודות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות לד ב (עריכה)


כהן גדול בסוף כל ברכה - כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו:

אינו זוקף - עד שיגמור:

קם מלפני מזבח ה' מכרוע - רישיה דקרא ויהי ככלות שלמה להתפלל והדר קם מכרוע:

ארצה - לשון משתטח משמע:

דמצלו אצלויי - כשנופלין על פניהם אין פושטין ידיהם ורגליהם אלא מטין על צדיהן:

בתחלה - כורע:

חזינא לרב נחמן דכרע - תחלה וסוף:

בהודאה דהלל - הודו לה' כי טוב:

מתני' אם שגורה - אם סדורה תפלתי בפי במרוצה ואיני נכשל ותחנתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ להאריך בתחנונים:

שהוא מטורף - החולה לשון אחר [לשון] טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

גמ' אהייא - בהיכא ובאיזו מן הברכות הוי טעות בסימן רע:

באבות - שהוא תחלת התפלה רמז הוא שאין חפץ בה:

בורא ניב שפתים - כשהניב בריא באדם אז מובטח על השלום:

לא נתנבאו - הטובות והנחמות:

עין לא ראתה - לא נראית ולא נגלית לשום נביא:

רחוק - שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו:

חלצתו חמה - שלפתו ניטלה מגופו החמה הוא החולי הקודחו חלצתו לשון חלץ מהם:

לא חסרתם - שעה:

כעבד - בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות:

כשר לפני המלך - שאינו רגיל לבא לפניו:

חלונות - שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע:

דמצלי בבקתא - בבקעה שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר:

הדרן עלך אין עומדין