רש"י על הש"ס/ברכות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יג א (עריכה)


לא שיעקר יעקב ממקומו - שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו):

הנני עושה חדשה - בתר אל תזכרו ראשונות כתיב:

בתחלה אב לארם - לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד):

אב לכל העולם - אב המון גוים (שם יז):

שרי - לשון יחיד משמע שרתי:

מסדר שבחיה - דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם:

הדרן עלך מאימתי


פרק שני - היה קורא

היה קורא בתורה - פרשת ק"ש:

והגיע זמן המקרא - זמן ק"ש:

בפרקים - בין ההפסקות ולקמן מפרש להו במתניתין בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשמע כו': שואל מפני הכבוד שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום:

ומשיב - שלום אם הקדימו לו ובגמרא פריך כיון דשואל פשיטא דמשיב:

ובאמצע - באמצע הברכה או הפרשה:

מפני היראה - אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו אבל מפני הכבוד לא:

ר"י - בגמרא מפרש פלוגתייהו:

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק - בגמרא (ד' יד סוף ע"א) מפרש טעמייהו:

והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה - דמשתעי בתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום - דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה (שבת כז ב):

גמ' ש"מ מצות צריכות כוונה - שיהא מתכוין לשם מצות ותקשה לרבה דאמר במסכת ראש השנה (ראש השנה כח א) התוקע לשיר יצא:

כוון לקרות - אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא:

הא קא קרי - הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קורא בתורה:

בקורא להגיה - את הספר אם יש בו טעות דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין:

ככתבה - בלשון הקדש:

מדברים הדברים - דהוה ליה למכתב והיו הדברים האלה (דברים ו) למדרש שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות:

לימא קסבר ר' וכו' - מדאיצטריך ליה קרא לק"ש שתהא ככתבה סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות:

משום דכתיב שמע - דלא תדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן:

עד כאן - עד על לבבך:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יג ב (עריכה)


איכא דמתני לה - להא דרבה בב"ח:

בפרק ראשון - כל פרשת שמע:

ע"כ מצות כוונה כו' - כולה מפרש לה ואזיל:

א"ר יאשיה עד כאן - פרק ראשון:

מצוות כוונה כו' - קס"ד דכוונה בלא קריאה:

מכאן ואילך - פרשת והיה אם שמוע:

שתהא שימה כנגד הלב - דהא ושמתם דכתיב לאו בקריאה וכוונה איירי אלא בשימת תפילין של יד שיהא שם אותה על גובה של יד כנגד הלב על קבורת הזרוע. ברדו"ן (חלק של הזרוע שהוא מלא בשר) :

ה"ג ההוא בדברי תורה כתיב - כדמוכח קרא ולמדתם אותם את בניכם וגו':

עד כאן - פסוק ראשון לבדו:

ובדל"ת - ולא בחי"ת דכל כמה דאמר אח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדמפרש לקמן:

ובלבד שלא יחטוף בחי"ת - בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף בלא פתח ואין זה כלום:

דאמליכתיה למעלה וכו' - שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה:

בעמידה - אפילו לב"ה דאמרי [לעיל יא.] עוסקין במלאכתן וקורין ומהלכין וקורין מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד המקרא הזה לפי שעד כאן מצות כוונה:

לא חזינא דמקבל עליה מלכות שמים - שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן ק"ש וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק:

חוזר וגומרה - לאחר שעמדו התלמידים:

דקא מהדר - לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת ויציב:

בזמנה - בזמן ק"ש:

בפסוקא קמא צערן - אם ראיתני מנמנם צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון:

פרקדן - שוכב על גבו ופניו למעלה:

לייט אמאן דגני אפרקיד - שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי:

מיגנא - לישן:

כי מצלי שפיר דמי - כשהוא מוטה על צדו מעט שפיר דמי אבל מקרי ק"ש אפילו מצלי נמי אסור שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה:

לכל אדם - אפילו אינו נכבד:

חסורי מחסרא - דהוה ליה למתני בתרווייהו אין צריך לומר ותו ליכא למקשי מידי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יד א (עריכה)


אחי - כך שמו:

תנא דבי רבי חייא - שהיה שונה בבית רבי חייא:

מהו שיפסיק - לשאלת שלום:

ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל - שהוא חובה לכל אדם והם אחד ועשרים יום בשנה כדאמרינן במסכת ערכין (ד' י.):

מהו שיטעום - את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין:

מטעמת - טעימת תבשיל:

רביעתא - רביעית הלוג:

חדלו לכם מן האדם - כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי לאו הכי למה ליה לחדול:

ושמואל - לא דריש לשון במה אלא כמשמעו במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי:

שואל מפני הכבוד - והא ק"ש קודם תפלה הוא וקתני שואל:

תרגמה רבי אבא - להא דרב ושמואל דאסרי:

במשכים לפתחו - אבל פגעו בדרך שואל:

ה"ג - אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל:

צדק - תפלה שמצדיקו לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכי חפציו:

אל תקרי שבע אלא שבע - ילין בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יד ב (עריכה)


וה' אלהים אמת - לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת:

כל אמת אמת תפסיה להאי - ריהטא של אמת תפסתו לזה:

הא שמעתתא - דרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים אני ה' אלהיכם אמת:

לא יתחיל - אין צריך להתחיל ויאמר ערבית:

אתחולי מתחלינן - דהא מתחלי במערבא:

אמר אני ה' אלהיכם - דהיינו פרשת ציצית:

צריך לומר אמת - כדכתיב וה' אלהים אמת:

והא בעי לאדכורי יציאת מצרים - דתנן (לעיל ד' יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת מצרים:

ושרנו לך - מי כמכה באלים וגו' מלכותך ראו בניך עד גאל ישראל והשכיבנו:

שזה ללמוד - ודברת בם:

וזה ללמד - ולמדתם אותם את בניכם ואם לא למד תחלה היאך ילמד את בניו:

וזה לעשות - ויאמר אין בה אלא עשייה:

וקשרתם - דתפילין:

וכתבתם - דמזוזה עשייה היא:

רב משי ידי - פעם אחת ראוהו שעשה כן:

והיכי עביד הכי - שהקדים ק"ש לתפילין:

כוך - קבר שחופרין בקירות מערה ארכו ד' ורחבו ז' טפחים:

פטור מק"ש - דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרינן בפ"ק (ד' יא.) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:

וסיפא בתרתי - והכי קאמר אם שנים הם מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות ק"ש ותפילין ותפלה וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל:

מ"מ - תפילין קודמים לק"ש:

עול מצות - דהנחת תפילין עול מצוה הוא:

קריאה לקריאה - שמע שהוא קבלת מלכות שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות:

ומקדים - משכים:

ומברך - על התורה:

ומתני פרקין - אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים:

שלוחא הוא דעוית - השליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו:

כאלו מעיד עדות שקר בעצמו - לישנא מעליא:

כאילו הקריב עולה בלא מנחה - שחייבו הכתוב להקריב עמה שנא' (במדבר כח) ועשירית האיפה וגו' אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה:

נסכים - הוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר העולה והזבח כדכת' ונסכיה' חצי ההין וגו' וה"ה דמצי למימ' כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה זבח ונסכים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות טו א (עריכה)


יפנה - לנקביו:

דכתיב ארחץ בנקיון - משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו:

קסמית - קיסם:

לק"ש - בעידנא דק"ש שזמנה קבוע פן יעבור הזמן אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא:

מתני' ולא דקדק באותיותיה - לפרשן יפה בשפתיו:

תרתי ש"מ - כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי דצריך להשמיע לאזנו:

לא יתרום - לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה:

מאן תנא כו' לא יצא - אפי' בדיעבד ה"מ כו':

ברכה דרבנן היא - דאמור רבנן (פסחים דף ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן:

וממאי דר' יוסי היא - קס"ד האי דמוקמי לה כר' יוסי משום דסבירא לן דר' יהודה לכתחלה נמי מכשיר:

דלמא ר' יהודה היא - וק"ש נמי דיעבד אין לכתחלה לא. ה"ג ול"ג אפילו:

משום ר' יוסי - להודיעך כחו דאפי' דיעבד נמי לא יצא:

בלבו - שלא השמיע לאזנו:

ואי ר' יוסי דיעבד נמי לא - דהא בהמ"ז דאורייתא היא ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח):

אלא מאי ר' יהודה - וק"ש דיעבד אין לכתחלה לא והא דתרומה וברכת המזון דר' יהודה:

אלא רבי יהודה לכתחלה קאמר - והא דרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר' יהודה היא ודתרומה ר' יוסי היא ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי והא דברכת המזון ר' יהודה היא משמיה דרביה ר' אלעזר בן עזריה דאומר צריך שישמיע לאזנו וכל צריך לכתחלה משמע הא דיעבד שפיר דמי:

אחר כוונת הלב כו' - ואפי' לכתחלה נמי א"צ:

השתא דאתית להכי - דאשמעת לן פלוגתא דר"מ:

אפילו תימא ר' יהודה - דאמר בק"ש נמי יצא דיעבד אין לכתחלה לא והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא ודקא קשיא לך דר' יהודה בריה דר"ש בן פזי מני ר"מ היא דמכשר לכתחלה:

מאן תנא חרש דיעבד נמי לא - דקתני גבי שוטה:

לא יצא - דיעבד הוא:

וממאי - דחוץ מחרש דקאמר דיעבד הוא ורבי יוסי היא דפסיל דיעבד:

ולכתחלה הוא דלא - הא דיעבד שפיר דמי. ובהא איכא למימר דאפילו ר' יהודה מודה דלא שמעינן דפליג בק"ש אלא דיעבד:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות טו ב (עריכה)


מדסיפא ר' יהודה - דקתני ר' יהודה מכשיר בקטן:

ודילמא כולה ר' יהודה היא וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו - והא כדאיתא והא כדאיתא:

בד"א - דקטן לכתחלה לא בקטן שלא הגיע לחנוך אבל הגיע לחנוך אפי' לכתחלה שרי הגיע לחנוך מצות כגון בן תשע ובן עשר כדאמרינן ביומא פרק בתרא (ד' פב.):

במאי אוקימתא - למתניתין דמגילה:

כרבי יהודה - ואשמעת לן דכי אמר ר' יהודה בק"ש יצא דיעבד קאמר ולא לכתחלה:

אלא הא דתני כו' תורם - ואע"פ שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות מני:

אלא מאי - בעית למימר דר' יהודה היא דק"ש אפי' לכתחלה קאמר כי היכי דתיקו הא דר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי אליביה והאי דאפליגו בדיעבד להודיעך כחו דר' יוסי:

אלא הא דתניא כו' - מני:

לעולם ר' יהודה אפי' לכתחלה מכשיר - ודמגילה רבי יוסי היא ואפי' דיעבד נמי פסיל והא דתורם לכתחלה ר' יהודה והא דברכת המזון דרביה הוא דאמר ר' יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה צריך להשמיע לאזנו והאי לישנא לכתחלה משמע אבל דיעבד יצא:

השתא דאתית להכי - דאשמעתן הא פלוגתא דר"מ:

אפי' תימא ר' יהודה - דאמר בק"ש יצא דיעבד אין לכתחלה לא ומתני' דמגילה לכתחלה היא דפסלה לחרש ור' יהודה היא והא דברכת המזון נמי ר' יהודה היא ודקא קשיא לך הא דר"י בריה דר' שמעון בן פזי מני ר"מ היא דמכשיר לכתחלה:

הלכה כר' יהודה - דק"ש שלא השמיע לאזנו יצא:

הוה אמינא - דרבי יהודה לכתחלה נמי אמר והאי דאפליג דיעבד משום דרבי יוסי:

ואין לו תקנה - אפילו בדיעבד:

בשאר מצות - בכל הברכות:

ההוא - הסכת ושמע בדברי תורה כתיב כדאמרי' בפ' הרואה (ד' סג:) כתתו עצמכם על דברי תורה:

ולא דקדק - שמגמגם:

הלכה כדברי שניהם להקל - הלכה כר' יהודה דלא בעי שמיעה והלכה כר' יוסי דלא בעי דקדוק:

שאול ועוצר רחם - פסוק הוא בספר משלי שלש הנה לא תשבענה:

רחם מכניס - הזרע ומוציא הולד:

שאול - קבר:

שמכניסין בו בקולי קולות - של בכי ומספד:

וכתבתם - שתהא כתיבה תמה ושלימה:

ואפילו צואות - שבפרשה כגון וקשרתם וכתבתם צריך לכתוב בתפילין ומזוזות:

דאמר לך מני - הא דאצטריך ליה קרא לרבות צואות לכתיבה:

רבי יהודה היא - דשמעינן גבי כתיבת פרשת סוטה משום דלא כתיב ביה וכתבתם אלא וכתב דאמר אלות אין צואות לא כגון והשביע אותה הכהן ואמר הכהן דתנן (סוטה דף יז.) רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה:

משום אלה הוא - דמשמע מיעוטא הא לא כתיב מיעוטא הוה משמע כולה מלתא מוכתב והכא דליכא מיעוטא למה ליה לרבויינהו מוכתבתם:

בין הדבקים - תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן כדמפרש רבא:

בפרש שדי - אם תפרש שדי ותבדיל תיבות של מלכות שמים מלכים בה תשלג בצלמון התורה אשר בה מלכים ימלוכו תשלג ותצנן לך את צל המות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות טז א (עריכה)


אהלים לנחלים - כנחלים נטיו כאהלים נטע:

אף [אהלים] - בתי מדרשות. אהלים לשון נטיעה נופלת בהם שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא):

קטרין ליה גננא - קושרין לו חופה להשיאו אשה:

יחזור לראש - כגון שהיה יודע שבפרק זה טעה ודלג אבל אינו יודע באיזה מקום בו טעה:

בין פרק לפרק - שיודע שגמר הפרשה וצריך להתחיל פרשה אחרת ואינו יודע באיזה מהן:

יחזור לפרק ראשון - להפסק ראשון והיה אם שמוע:

בין כתיבה לכתיבה - שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם ראשון אם שני:

וא"ר יוחנן - לתנא וכו':

סרכיה נקט - אין לטעות מכאן עד אמת ויציב וא"צ לחזור אלא לאמת שהפרשה שגורה בפיו:

מתני' האומנין - שהם עסוקים במלאכתן בראש האילן או בראש הנדבך והגיע זמן ק"ש קורין לשם מיד:

נדבך - בנין של אבנים כמו נדבכין די אבן גלל (עזרא ו):

מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה - דצלותא רחמי היא ובעי כוונה הלכך אין מתפללין בראש האילן ובראש הנדבך דמסתפי דילמא נפלי דאין יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק ומחמת בעתותא לא מצי מכווני:

גמ' ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה - בזמן שעוסקין בהן מפני שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול לפיכך מתפללין בראשם אבל בשאר אילנות אין מתפללין:

בין כך ובין כך - כלומר בין מתאנה בין משאר אילנות:

יורד ומתפלל - דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו:

לפי שאין דעתו מיושבת עליו - מבעתותו ואם הקלו אצל פועלים מפני בטול מלאכה לא הקלו אצל בעל הבית:

ברה דבת שמואל - בכמה מקומות קרי ליה בר רחל ובת שמואל היתה ונשבית לבין העמים כדאמר בכתובות (דף כג.) ובא עליה אחד ונתעברה הימנו ואח"כ נתגייר ושמיה איסור כדאמרי' בב"ב (דף קמט.) רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה הוה לכך לא היה נקרא על שם אביו:

תנן האומנין קורין בראש האילן - אפי' בזמן שהן עסוקין אלמא לא בעי כוונה:

שבטלין ממלאכתן וקורין - כדי שיהו קורין בכוונה רשאין להיבטל ממלאכתן:

פרק ראשון - פרשת שמע בעי כוונה:

קורין את שמע ומברכין לפניה ולאחריה - כתקונה וכן בזמן תפלה:

אבל אין יורדין לפני התיבה - אינן רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד לפני התיבה לעשות שליח צבור שיש שם בטול מלאכה יותר מדאי:

מעין שמונה עשרה - הביננו לדעת דרכיך כו' שכולל י"א ברכות בברכה אחת וג' ראשונות וג' אחרונות כהלכתן:

הא ר"ג הא רבי יהושע - דתנן בפרק תפלת השחר (דף כח:) ר"ג אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י"ח ברכות רבי יהושע אומר מעין י"ח:

עושין בשכרן - שנוטלין שכר פעולתן לבד סעודתן צריכין למהר המלאכה ומתפללין מעין י"ח:

אבל עושין בסעודתן - בשביל האכילה לבדה מתפללין י"ח:

והתניא - בניחותא דיש חלוק בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן:

ואין מברכין לפניה - שאינה מן התורה:

אבל מברכין לאחריה - שהיא מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (לקמן דף מח:):

וכוללין - שני ברכות באחת שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות:

בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה - כבר פירשתיה בפרק ראשון (דף יא.):


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות טז ב (עריכה)


רחץ לילה הראשון שמתה אשתו - ונקברה בו ביום ואע"פ שאבל אסור ברחיצה הוא רחץ כדאמר טעמא אסטניס אני והוא אדם מעונג ומפונק:

גמ' קסבר אנינות לילה דרבנן - ואע"פ שהיה ליל יום המיתה וכתיבא אנינות באורייתא דכתיב לא אכלתי באוני ממנו (דברים כו) ופחות מיום אחד אינו אנינות דילפי רבנן מואחריתה כיום מר קסבר ר"ג אין לילה של אחריו עם היום אלא מדרבנן הוא כשאר ימי האבל וגבי אסטניס לא גזור בה רבנן פלוגתייהו דתנאי היא בזבחים (ד' צט:) באנינות לילה אי מדאורייתא אי מדרבנן:

אין עומדין עליהם בשורה - כשחוזרים מבית הקברות היו עושים שורות סביב האבל ומנחמין אותו ואין שורה פחותה מעשרה:

ברכת אבלים - ברכת רחבה שמברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים ומברכין שם ברכת אבלים והיא מפורשת בכתובות פרק ראשון (ד' ח.):

לאנפילון - בית קטן שלפני טרקלין הגדול:

נכוים בפושרים - כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון:

הוי - לשון גניחה וצעקה:

אין קורין אבות - לישראל:

אלא לשלשה - אברהם יצחק ויעקב לאפוקי שבטים:

אלא לארבע - שרה רבקה רחל ולאה:

אבא פלוני אמא פלונית - לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית:

כן אברכך - וכמו חלב ודשן תרי קראי דסמיכי להדדי:

רננות - שתים:

בפורינו - בגורלנו:

אחרית ותקוה - שתהא אחריתנו טובה ונראה מה שקוינו:

ותקננו - לשון תקון:

ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך - שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום אלא כשנשכים בכל בקר נמצא לבבנו מייחל לך:

ותבא לפניך קורת נפשנו - כלומר ספוק צרכנו וקורת רוחנו:

ותביט ברעתנו - תדע ותתן לבך ברעה הבאה עלינו:

מעזי פנים - שלא יתגרו בי:

ומעזות פנים - שלא יוציאו עלי לעז ממזרות:

שאינו בן ברית - שאינו מהול:

ואע"ג דקיימי קצוצי עליה דרבי - שהיו שוטרים עומדין במצות אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יז א (עריכה)


בפמליא של מעלה - בחבורת שרי האומות שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין האומות כדכתיב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דניאל י):

ובפמליא של מטה - בחבורת החכמים:

בקרן אורה - בזוית אורה:

ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך:

שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:

איני כדאי - לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר:

ועכשיו שנוצרתי - מה חשיבותי הרי אני כאילו לא נוצרתי:

ק"ו - שבמיתתי עפר אני:

מרק - כלה והתם:

כי הוה מסיים ספרא דאיוב - על שם שאיוב נפטר בשם טוב:

מרגלא בפומיה - דבר זה רגיל בפיו:

אני - העוסק בתורה בריה אני וכן חברי עם הארץ בריה הוא:

אני מלאכתי בעיר - כלומר נוחה מלאכתי ממלאכתו:

מתגדר - מתגדל לתפוש אומנותי:

ושמא תאמר - הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי שאילו היה תופס אומנותי לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי והיה ממעיט ואין לו שכר:

שנינו - שיש לו שכר לממעיט כמו למרבה:

ובלבד שיכוין לבו לשמים - ואצל קרבנות הוא במנחות בסופה:

ערום ביראה - להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו:

תכלית חכמה - עיקרה של תורה שיהא עמה תשובה ומע"ט:

העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא - פירוש שאינו לומד כדי לקיים אלא לקנטר דבפרק מקום שנהגו (דף נ:) אמרינן רבא רמי כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל השמים כאן בעוסק שלא לשמה כו' והתם איירי במקיים כדי שיכבדוהו וכן משמע בירושלמי דפירקין:

ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו:

גדולה הבטחה - שהרי קראן שאננות ובוטחות:

לבי כנישתא - תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת:

בי רבנן - בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא:

ונטרן לגברייהו - ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:

מפטרי רבנן - זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו:

עולמך תראה בחייך - כל צרכיך תמצא:

פיך ידבר חכמות - בלשון ברכה היו אומרים:

יישירו - לשון יושר שתהא מבין בתורה כהלכה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ברכות יז ב (עריכה)


כל העולם כולו נזונין בצדקה - בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שבידן:

והם נזונין בזרוע - בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקדוש ב"ה:

אינן נזונין - שאין להן כדי צרכיהם ומתפרנסים בקושי:

ופליגא דרב יהודה - דאיהו אמר אבירי לב היינו רשעים:

גובאי - שם אומה היא בבבל ובמסכת קדושין (פ"ד דף ע:) אמרינן שהיו מן הנתינים:

שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא - שהיו נאספים שם ישראל באדר לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב אשי ובאלול לשמוע הלכות החג:

לא כל הרוצה וכו' - אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו:

אמרי אינשי עבידתא הוא דלית ליה - הרואה אותו שאינו עושה מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה באב הוא בטל אלא אין לו מלאכה לעשות:

פרק חזי כמה בטלני איכא בשוקא - אף בימי מלאכה:

הדרן עלך היה קורא


פרק שלישי - מי שמתו

מי שמתו כו' פטור מלקרות ק"ש - לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה:

וחלופיהן - שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצין לזכות בו:

את שלפני המטה - שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם:

ושלאחר המטה - שנשאוהו כבר:

שלפני המטה צורך בהם פטורים - אם צריכים לשאתו פטורים:

ושלאחר המטה - אף אם צורך בהם חייבים הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת:

ואלו ואלו פטורין מן התפלה - דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות ולי נראה שאין זה לשון פטור:

לשורה - שהיו מנחמין את האבל בהקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר:

גמ' שאינו מוטל לפניו - כגון הוא בבית אחד והמת בבית אחר:

אוכל בבית אחר - דנראה כלועג לרש וכו':

ואינו מיסב - כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה:

ואינו מברך - ואינו צריך לברך ברכת המוציא:

ואינו מזמן - אינו צריך לברך ברכת המזון: