ברכות ה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיהו לב, יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו ואב"א הא לן והא להו ואי בעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא ובנים לא היכי דמי אילימא דהוו להו ומתו והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומתו. רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא:
תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי אועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל במנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל לא תימא לפני מטתי אלא אימא גסמוך למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר (תהלים יז, יד) וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם (בראשית כה, כד) וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה:
תניא אבא בנימין אומר דשנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר (איוב יח, ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (איוב יח, ד) ויעתק צור ממקומו ואין צור אלא הקב"ה שנאמר (דברים לב, יח) צור ילדך תשי ואם המתין לו מה שכרו
רש"י
[עריכה]
ובנים - קא סלקא דעתיה הקובר את בניו:
ארבע מראות - שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה:
הא לן והא להו - בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורין של אהבה. בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה:
בצנעא - תחת בגדיו:
דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי שמת לו:
ביר - כמו בר וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש. וגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינן של אהבה:
דהוו להו בנים ומתו - הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עוונותיו:
גלייה - ר' יוחנן לדרעיה:
ונפל נהורא - שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד כדאמרינן בב"מ בהשוכר את הפועלים (דף פד.):
אי משום תורה - שלא למדת הרבה כרצונך:
אחד המרבה ואחד הממעיט - לענין קרבנות שנויה בשלהי מנחות (דף קי.) נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח ובמנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה וכו':
אי משום מזוני - שאינך עשיר:
על דא ודאי קא בכית - על זה ודאי יש לך לבכות:
דני - חביות:
תקיפו - החמיצו:
ליעיין מר במיליה - יפשפש במעשיו:
אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא - אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:
שבישא - חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן (בב"מ דף קג.) כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ):
מי שביק לי מידי מיניה - וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו:
בתר גנבא גנוב כו' - הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה:
סמוך למטתי - כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל:
צפון לדרום - ראש ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות:
וצפונך - לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים:
תמלא בטנם - תמלא ימי הריונם:
טורף נפשו באפו - לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה' (שמואל א א):
הלמענך תעזב ארץ - וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו:
תוספות
[עריכה]
הא לן והא להו. פי' רש"י לבני ארץ ישראל שצריכין שילוח חוץ לשלשה מחנות לא הוו יסורין של אהבה. ותימא דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ובתי ערי חומה. ובימי האמוראין לא היה היובל נוהג כדאמרינן במסכת גיטין (פ"ד דף לו.) והיאך היה מדבר ר' יוחנן מדבר שלא היה נוהג בימיו. וי"מ הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרין בא"י ולא בבבל:
והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר. פי' רש"י דלאדם חשוב כר' יוחנן מסתמא לא היו אלא יסורין של אהבה. ותימא דהא מסיק דהיכא דלא הוו ליה בנים כלל לא הוו יסורין של אהבה והרי כמה צדיקים שלא היו להם בנים ואי משום בנות ר' יוחנן נמי הוו ליה בנות בפ' בתרא דקדושין (דף עא:) ונראה לפרש דהכי פריך והאמר ר' יוחנן דין גרמא וכו' אלמא מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך ש"מ דהוו יסורין של אהבה. אבל אינו תלוי בכך שהצדיקים עצמם פעמים מעונים ביסורין:
ה"ג לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. אבל אין לגרוס אין אדם זוכה דהא כמה צדיקים זוכין לשתי שלחנות כגון רבי וכדאמרינן בפרק בתרא דהוריות (דף י:):
דינא בלא דינא. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם אלא הם היו יודעים שלא היה נותן שבישא לאריסיה והיו רוצים לרמוז לו שלא יעשה עוד:
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. אבל מלתא דקביעא כגון ארון ותיבה אין זה הפסק. אבל מטה נראה שאין זה קבוע:
אלא אימא סמוך למטתי. שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל. ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפלה. ולא ידעתי מנא ליה. אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני (דף יד:) אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו':
כל הנותן מטתו בין צפון לדרום וכו'. ולא בין מזרח למערב ודוקא כשישן עם אשתו מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש וכן משמע ומוכחי קראי:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
יז א מיי' פ"ז מהל' בית הבחירה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ג' סעיף ו' ובטור ושו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף י"ז:
יח ב מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה ו', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף כ"א:
יט ג מיי' פ"ו מהל' תפילה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' פ"ט סעיף ו':
כ ד מיי' פ"ט מהל' תפילה הלכה י"א, סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ט"ו:
ראשונים נוספים
דין גרמא דעשיראה ביר. פרשו רבי' שרירא ורבי' האיי חמודו ז"ל ר' יוחנן קבר י' בנים זכרים וכי העשירי שבהן נפל לתוך יורה גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק ונמס בשרו ונמק נטל ר' יוחנן עצם של אצבע קטנה שלו וצררה בסדינו והי' מנחם בה אחרים ואית דאמרי כי נשאר לו בן אחד ושמו ר' מתנה ושיגרו מארץ ישראל לבבל ללמוד תורה לפני שמואל:
הא דאמרינן במי שיש בו אחד מד' מראות נגעים הללו דהוי מזבח כפרה ואמרינן "הא לן והא להו": פירש רבינו שלה יצחק ז"ל "בני א"י שבתי ערי חומה שלהן מקודשות ומצורע טעון שלוח חוצה להן, אינן יסורין של אהבה". והקשה עליו הרב ר' אלחנן ז"ל דהא משמע בערכין (כא.) שאין בתי ערי חומה נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג ואם כן אף בארץ ישראל גופה הוה מצי לאיפלוגי- כאן בזמן שהיובל נוהג, כאן בזמן שאין היובל נוהג. ותירץ הוא ז"ל דשמא התם לא מיירי אלא לענין בתי ערי חומה ממש אבל לענין שלוח מחנות- נוהגין עכשיו, למאן דאמר "קדשה לעתיד לבא". ובמסכת כלים (ז ?) שנינו ערי חומה מקודשת שאין זבים וטמאי מתים נכנסין לשם. וגם מקצת מרבני צרפת פירשו לפני רשב"ם ז"ל שאף בזמן הזה נוהג כן בארץ למאן דאמר "קדשה לעתיד לבא".
ורבינו האיי גאון ז"ל פירש "הא לן"- לבני בבל הוי מזבח כפרה, אבל דר' יוחנן דאמר דאינן יסורין של אהבה לבני ארץ ישראל- משום טומאה. והקשה הוא ז"ל כיון שיש יסורין של אהבה מאי קא אמרי ליה רבנן לרב הונא"וקודשא בריך הוא מי עביד דינא בלא דינא?!" ? ותירץ משום דנודע להו לרבנן דלא יהיב שבישתא לאריסיה ועביד שלא כהוגן קא אמרו ליה הכין.
והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר: יש מקשין והיאך היה אוחז בידו עצם מן המת שהרי הוא מטמא. ויש אומרים ששן היה שנתלשה ממנו מחיים:
ונגעים לא והא"ר יוחנן[1] כל [מי][2] שיש בו וכו'. ואם תאמר, [והא אמרינן][3] בפרק ג' דערכין {ט"ז.} ובפרק קמא דשבועות {ח.} על ז' דברים נגעים באים, [4][ואמרינן ד]חטאת מצורע אינו בא על חטא משום דמנגעיה איכפר ליה, אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה. ויש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה יותר משאר יסורין, אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין, וקש[יא][5] ליה [6][ל]ר' יוחנן דאמר אינן יסורין של אהבה, כך נראה לומר.
הא לן והא להו. פרש"י בני א"י שמשתלחין חוץ לערי חומה אינן יסורין של אהבה. והקשה הרב אלחנן מהא דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו {כט.} דאין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג. ואם כן בא"י עצמו יכול לחלק כאן בזמן שהיובל נוהג, כאן בזמן שאין היובל נוהג. וי"ל דשמא אף על פי שאין בתי ערי חומה נוהג, קדושת שילוח מחנות נוהג עכשיו למ"ד קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא. ומיהו נוכל לפרש הא לן והא להו לענין טומאה, שנזהרים בא"י יותר מבבל.
דין גרמא דעשיראה ביר. פרש"י ואדם גדול כר' יוחנן לא בא לו [אלא][7] רק יסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק דהיכא דלית ליה כלל לא הוי יסורין של אהבה. והרי כמה צדיקים לא היו להם בנים, וגם יהושע לא היו לו בנים. ואי משום בנות, גם ר' יוחנן היו לו בנות כדאיתא פרק בתרא דקדושין {עא.}. וי"ל דהכי פריך, דין גרמא דעשיראה ביר, אלמא היה רגיל לנחם אחרים בכך, ואם לא היו יסורין של אהבה לא היה מנחם בהם אחרים.
ה"ג אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות. ול"ג אין אדם זוכה, דהא כמה צדיקים זוכין לשתי שולחנות, כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות {י:} אשרי צדיקים שמגיע להם כמעשה רשעים של עוה"ז בעולם הזה.
ואי משום בני. תימ[ה] והא הוי ליה רבי פדת, כדאמר לקמן {יא:} אורי ליה ר' [אלעזר][8] לר' פדת בריה, אהבה רבה. וי"ל דעדיין לא נולד או שמא נפטר בחייו.
וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם. אבל הם היו יודעים דלא יהיב שבשתא לאריסיה, והיו רוצין לומר לו שלא יעשה עוד.
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. והארון והתיבה שמניחין עליהם ס"ת, כיון שקבועין ועומדין לא מיקרי חציצה.
אלא אימא סמוך למטתי. פירוש שלא יעשה מלאכה בעמדו ממטתו עד שיתפלל, ורש"י פירש גם לתלמוד לא היה מפסיק. ותימא מנא ליה הא. ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשא ואינו הולך לבהכ"נ, דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפלה.
טורפין לו תפלתו בפניו. פירש ר"ת דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר, ושמא גם בשלנו בלילה. ור"י היה רגיל להמתין אפילו ביום, ודוקא כשהיה עומד ומתפלל.
- ^ כעין זה נמצא בקטע כת"י של הגמ' (השייך לאוקספורד) שכתוב בו בלשון הא אמר ר' ואחרי כן הדף קרוע. וכנראה הוא "הא אמר ר' יוחנן" כפי גרסת רבינו כאן, ולכן נראה שיש מקום לקיים גרסא זו. אך בשאר כת"י ודפוסים ישנים הגרסא היא או "דתניא" כגרסתנו בגמ', או "והאמר מר" כגרסת תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כך נראה להגיה ע"פ גרסת תוס' ר"י שירליאון, וכן הוא בכל כת"י ודפוסים ישנים. ובברכה משולשת חסר.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה ע"פ גרסת תוס' ר"י שירליאון, שהלשון מרגשת חסירה. ובברכה משולשת חסר.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת. ובברכה משולשת כתוב כאן "וחטאת" בלא כל זה.
- ^ הוגה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון. ובברכה משולשת כתוב "וקשה ליה דר' יוחנן", ולשון מגומגמת היא.
- ^ עיין בהערה הקודמת.
- ^ כך נראה להגיה וכן הגהתי בלשון תוס' ר"י שירליאון. ואולי יש להחליף את המילה "רק" ב-"אלא". וכן בלשון התוס' שבדף השתמשו במילה "אלא" להגדיר העניין ולא ב-"רק".
- ^ ע"פ גרסת הגמ' בכל הכת"י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובברכה משולשת כתוב כאן "אליעזר" בטעות.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
המתפלל צריך להזהר שלא יהא שום דבר חוצץ בינו לבין הקיר שלא יפנה לבו לאותן הדברים, ואע"פ שאנו נוהגים להיות הספסלים חוצצים בין המתפללים לבין הקיר אומר אני כיון שעומדים שם בהתמדה הכל רגילים שם ואין לבם פונה בהם, או שמא לא נאמר אלא בדברים המטלטלים על נקל כגון בגדים שעל המטה ודברים דקים אבל דברים הקבועים או שאין מטלטלים אלא בכבדות אין חשש בדברL
מדרכי המוסר ומטכסיסן של אוחזים מעשת תלמידי חכמים בידיהם שאם נשארו בערבית שנים בבית הכנסת והתפלל האחד קודם חבירו שימתין לחבירו עד שיתפלל ולא יניחהו יחידי ואם לא עשה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו ותפלתו אינה ראויה להתקבל מפני שיצא שכר תפלתו בהפסד רוע מוסרו, ואם המתין לו נכפל שכרו, ויש אומר שלא נאמר דבר זה אלא בזמנם שהיו בתי כנסיותיהם רחוקים מן העיר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
והא אמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר - יש מקשין והיאך היה אוחז בידו עצם מן המת שהרי הוא מטמא. ויש אומרים ששן היה שנתלשה ממנו מחיים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- בבלי מסכת ברכות
- רבי יוחנן
- משלי טז ו
- משלי כא כא
- משלי כג כג
- רבי שמעון בר יוחאי
- ירמיהו לב יח
- רבי חייא בר אבא
- רבי חנינא בר חמא
- רבי אלעזר בן פדת
- רב הונא
- רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא
- רב אדא בר אהבה
- אבא בנימין
- רב יהודה
- רב (אמורא)
- רבי יהושע בן לוי
- ישעיהו לח ב
- רבי חמא בר חנינא
- רבי יצחק
- תהלים יז יד
- רב נחמן בר יצחק
- בראשית כה כד
- איוב יח ד
- דברים לב יח