קטגוריה:איוב יח ד

◥

►

◄

טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

טֹרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ
הַֽ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ
וְיֶעְתַּק־צ֗֝וּר מִמְּקֹמֽוֹ׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗/וֹ בְּ/אַ֫פּ֥/וֹ הַ֭/לְמַעַנְ/ךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְ/יֶעְתַּק־צ֝֗וּר מִ/מְּקֹמֽ/וֹ׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים:

• ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"טורף נפשו" - חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו

"הלמענך" - הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה

"ויעתק צור" - היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"טורף נפשו" - אתה איוב הטורף את נפשו ומשחיתה בהראות כעסו מול המקום וכי למענך תעזב הארץ ר"ל וכי ע"י צעקתך שתאמר צדיק אתה ומיוסר על לא חמס וכי בעבור זה נחליט לומר שהארץ עזובה ביד מערכת השמים והיוצר נעתק ממקום העולם ולא ישגיח בו

מצודת ציון

"צור" - היוצר

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"טורף" אתה "הטורף נפשו ע"י אפו", שע"י אפך תחליט שהנפש היא בת תמותה.

"הלמענך". לקח מליצתו ממ"ש שהארץ יש לה יסוד צור חזק ודבר מצוק הנתון באמצעותה אשר ימשוך הכל אלי, וגם אם תחרב הארץ בכללה ישאר צור הארץ ויסודה תלוי על בלימה וממקומו לא ימוש, עפ"ז יצייר שהאדם י"ל ג"כ צור חזק שהוא לו יסוד, שהיא נפשו האלהית שגם בעת שתעזב הארץ. ר"ל שימות הגוף הארצי. בכל זאת הצור והיסוד לא ימוש. דהיינו שהנפש האלהית תשאר בחיים ותחיה לנצח. וא"כ וכי "למענך" בעבור שאתה רוצה להתלונן על מעשי ה'. נאמר שבעת "תעזב הארץ" וימות הגוף ויבלה. גם "הצור יעתק ממקומו", דהיינו שאז תמות גם הנפש עם הגוף:

ביאור המילות

"צור". כן קורא הנפש האלהית, כמ"ש צור לבבי וחלקי אלהים, וכבר חשבו שבאמצע כדור הארץ יש צור חזק שהוא אבן שתיה ויסוד הארץ ומושך כל הארץ ואשר עליה אליו, וממקומו לא ימוש גם בהמיר ארץ ובמוט הרים, ואליו ימשיך את הנפש שהיא יסוד הגוף, והיא הצור שצייר את הגוף ונותנת צורתו, ועז"א וצורם לבלות שאול (תהלות מ"ט), ועפ"י מליצה זו נקרא ה' צור עולמים: