קטגוריה:שמות יב לה
נוסח המקרא
ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.
וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃
וּ/בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּ/דְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽ/יִּשְׁאֲלוּ֙ מִ/מִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּ/כְלֵ֥י זָהָ֖ב וּ/שְׂמָלֹֽת׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבַדוּ כְּפִתְגָמָא דְּמֹשֶׁה וּשְׁאִילוּ מִמִּצְרַיִם מָנִין דִּכְסַף וּמָאנִין דִּדְהַב וּלְבוּשִׁין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּבְנֵי יִשְרָאֵל עָבָדוּ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וְשַׁיְילוּ מִן מִצְרָאֵי מָנִין דִּכְסַף וּמָנִין דִּדְהַב: |
רש"י
"ושמלות" - אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׂמָלוֹת – אַף הֵן הָיוּ חֲשׁוּבוֹת לָהֶם מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַזָּהָב (מכילתא כאן); וְהַמְּאֻחָר בַּפָּסוּק חָשׁוּב.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות שאין תלמוד לומר ושמלות, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פד. ובני ישראל עשו כדבר משה . קדימת השם אל הפעל מורה שעשו כן מקודם (כמו שאמרתי באיילת השחר כלל קי"ז ), כי בעת היציאה לא היה פנאי לזה, ועמ"ש למעלה.
ויש לומר עוד כי יש הבדל בין שם עם ובין שם בני ישראל. שבני ישראל הם הגדולים ועם הם ההמונים, שהעם העניים לא ערב לבם ללכת לשאול מאת המצרי, רק בני ישראל שהם העשירים שהיו בטוחים אצלם והיו להם בתים ושדות שנשארו למשכון הם הלכו לשאל. אבל ה' נתן גם חן העם העניים בעיני מצרים עד שהשאילו אותם. ועל כך אמר במכילהא שנתנו להם מה שלא שאלו מאתם.
ומה שאמר ר' נתן, שהיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו, הוא על פי שכתוב בברכות (דף ט) וישאילום בעל כרחם. איכא דאמרי בעל כורחן דישראל משום משוי, ואיכא דאמרי בעל כרוחן דמצרים ונות בית תחלק שלל. ור' ישמעאל סובר בעל כורחן דמצרים וההפעיל יוצא למצרים שהכריחום להשאיל. ור' נתן סובר בעל כורחן דישראל וההפעיל יוצא על ישראל, שהמצרים השאילום בעל כרוחם דישראל.
וכבר פרשתי בפרשת שמות, שה' אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, וזה יהיה במחיר שהשכנים יקחו להם את בתיהם וכליהם הנשארים. אבל במצרים נאמר דבר נא באזני העם שכולם ישאלו אף לא משכניהם, ואף לא מי שיניחו שם בתים וכלי בית. ועל זה אמר, ובני ישראל עשו כדבר משה, ואמר במכילתא וכי מה אמר להם משה במצרים. אולם במאמר שנאמר למשה במצרים לא נאמר שמלות, שזה נאמר במאמר הראשון שנאמר למשה בהר חורב. ועל זה אמרו שאין תלמוד לומר ושמלות, רק שהשמלות היו חביבין יותר מכסף וזהב, ועמ"ש בזה ( ויקרא שיב ).
ומה שאמר ר' יוסי הגלילי, שראו הכלים בימי אפלה, וראב"י אמר שידעו ברוח הקדש, תליא בפלוגתת ר' יהודה ור' נחמיה למעלה בפסוק ויהי חושך אפלה. שר' יוסי הגלילי סובר כר' יהודה שלכל בני ישראל היה אור במושבותם של המצרים, והיו נכנסים ויוצאים ורואים מה שבמטמוניות, ועל פי זה האמינו בם וישאילום. וראב"י סובר כר' נחמיה שלכל בני ישראל היה אור במושבותם, הינו בארץ גשן שם לא שמש החשך, אבל בבתי המצרים היה חשך גם לישראל, ועל כן אמר שידעו את כליהם על פי רוח הקודש.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב לה.
וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת
וַיִּשְׁאֲלוּ
'לשאל' - לקחת באופן זמני מתוך כוונה להחזיר מאוחר יותר (מילוג).
מדוע משה אמר לבני ישראל לשקר למצרים ולגנוב להם כלי זהב, כסף ושמלות?
בזמנו משה אמר לפרעה: "נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ" (שמות ה ג), ופרעה, לאחר עשרת המכות, אמר למשה: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם" (שמות יב לא). פרעה האמין שמשה יקיים את הבטחתו וישוב אחרי שהם יצאו למרחק של שלושה ימי הליכה למדבר.
כדי לשכנע את המשתתפים שאכן זאת התוכנית, לשוב למצרים אחרי מספר ימים, אלוהים אמר למשה:
- בסנה כאשר אלוהים הסביר למשה את התוכנית: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות ג כב).
- לפני המכה העשירית, וההכנות לפסח הראשון, אלוהים אמר למשה להגיד לבני ישראל: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא ב).
בצורה זאת אלוהים הטעה:
- את המצרים לחשוב שאכן בני ישראל רק יוצאים לזמן קצר, הן המצרים הכירו את בני ישראל וידעו שהם לא גנבים.
- את בני ישראל. ניתן להבין שבני ישראל לא כל כך רצו לצאת ממצרים, וכדי להרגיע אותם אלוהים הסביר להם שהם רק שואלים כלי כסף וזהב, ולא 'מנצלים' את המצרים וגונבים מהם. (שמעתי דרשה)
וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם
"מִּצְרַיִם" - האם 'מִּצְרַיִם' זה פרעה אישית, או באופן כללי אנשי מצרים?
קיים סגנון דיבור בו פונים לשליט כאילו הוא המדינה, לדוגמא: מלך העיר שכם נקרא שכם (ביאור:בראשית לד כ), והמשפט המיוחס ללואי הארבעה עשר, מלך צרפת: "המדינה - זה אני". אולם בפקודת אלוהים למשה, נאמר שבני ישראל ישאלו משכניהם ולא מפרעה, ופרעה אינו מתלונן שגנבו לו כלי זהב, אלא הוא רוצה להשיב את בני ישראל לעבדותם (שמות יד ה).
כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת
בגמרא במסכת סנהדרין צ, דנו ונאבקו החכמים בעניין הגנבה הזאת, וההסבר היה שזה היה שכר העבודה שלהם תמורת שנות העבדות. הסבר זה לא מצדיק למה השכנים החברותיים של בני ישראל נוצלו כדי לפצות את בני ישראל עבור עבודתם והמיסים לפרעה.
לפי הסיפור ניתן להבין שבני ישראל היו בעלי בתים ובעלי צאן, ככתוב: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" (שמות יב ז), ובנוסף בני ישראל הפכו את ארץ גושן, שהיתה בדלתה של הנילוס וששרצה תנינים ויתושים, לארץ נפלאה למקנה שלהם. רק בשכונה עשירה לשכנים יש כלי זהב והם מוכנים להשאיל אותם לשכניהם. ניתן להבין שכאשר בני ישראל העשירים יצאו ממצרים הם השאירו את בתיהם ואדמתם לשכניהם, ואין ספק שערך האדמה והבתים עלה בהרבה על ערך כלי הזהב והמצרים יצאו ברווח. רק פרעה הפסיד את עבדיו ולכן הוא יצא עם שש מאות מרכבות ורדף אחרי בני ישראל (שמות יד ז). השכנים המצריים העדיפו להתנחל בבתי בני ישראל ולא לרדוף אחרי בני ישראל, כי המצרים חששו שבזמן העדרם, מצרים אחרים יתישבו בבתי בני ישראל שהופקרו.
כלי כסף וכלי זהב ושמלות היו דברים יקרים שהיו שייכים לשליטים וכהנים. סביר שלאחר שמשה בקש לחגוג לאלוהיו, ופרעה בקש שיברכו גם אותו (שמות יב לב) אצילים וכהנים היו מוכנים להשאיל כלי קודש לחגיגה לאלוהי ישראל.
משה אמר לבני ישראל 'לשאול' כלי זהב, כלי כסף ושמלות.
- בשכונות עשירות היו למצרים כלי זהב כלי כסף ושמלות, והמצרים קיבלו בתים בשכונה טובה ויקרה.
- בשכונות פחות עשירות למצרים היו כלי בסף ושמלות, והמצרים קיבלו בתים פחות יקרים.
- בשכונות ענייות למצרים היו רק שמלות, והמצרים האלה קיבלו בתים זולים.
אלוהים רצה למנוע מבני ישראל לשוב למצרים
לאחר שבני ישראל לא שבו נוצרה בעיה - בני ישראל הפכו לגנבים נמלטים: הם גנבו זהב וכסף משליטים וכהנים. לפי חוקי חמורבי מספר 6 ו 8, גנב משליט או מקדש עונשו מוות. ניתן לראות שכך היה החוק כפי שאמרו בני יעקב לעבדו של יוסף: "וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת" (ביאור:בראשית מד ט). כך בני ישראל פחדו לברוח ממשה, לשוב למצרים ולהסתכן בסיבוך משפטי. פרעה לא רצה להרוג את בני ישראל אלא רק להשיב את בני ישראל לעבדותם בשבילו, כדברי פרעה ועבדיו: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות יד ה). כאשר בני ישראל ראו את פרעה רודף אחריהם, הם לא חשבו שהוא בא להשיב אותם למצרים, אלא חשבו שהוא בא להעניש ולהרוג אותם, כדבריהם: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם ... כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד יא-יב).
ניתן לראות שאלוהים חשש שבני ישראל ירצו לשוב למצרים, ככתוב: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם סוּף" (שמות יג יז-יח). כך אלוהים הביא את בני ישראל לים סוף, פרעה ראה הזדמנות ללכוד אותם כאשר הם במיצר, אלוהים פתח את הים, בני ישראל ברחו מפרעה, ואלוהים סגר את הים. כך בני ישראל נשארו לכודים במדבר בלי יכולת לשוב למצרים.
מטרתו של אלוהים היתה להפחיד את בני ישראל לא לשוב למצרים, ולנטוש את כל הרכוש ומהקרקעין שנותור במצרים. = כך יצא שבני ישראל שאלו כלי כסף וזהב, והערבון היה המקרקעין שלהם במצרים. כאשר בני ישראל לא השיבו את המשכון, המצרים קיבלו בעלות על המקרקעין, ובני ישראל איבדו את זכותם למקרקעין אפילו אם הם ישבו למצרים.
- אין ספק שערך הבתים וארץ גושן שבני ישראל עזבו למצרים עלו בערכם לאין שיעור על כלי הזהב והכסף שבני ישראל לקחו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות יב לה"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.