מ"ג שמות יב לה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבַדוּ כְּפִתְגָמָא דְּמֹשֶׁה וּשְׁאִילוּ מִמִּצְרַיִם מָנִין דִּכְסַף וּמָאנִין דִּדְהַב וּלְבוּשִׁין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְנֵי יִשְרָאֵל עָבָדוּ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וְשַׁיְילוּ מִן מִצְרָאֵי מָנִין דִּכְסַף וּמָנִין דִּדְהַב: |
רש"י
"ושמלות" - אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׂמָלוֹת – אַף הֵן הָיוּ חֲשׁוּבוֹת לָהֶם מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַזָּהָב (מכילתא כאן); וְהַמְּאֻחָר בַּפָּסוּק חָשׁוּב.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות שאין תלמוד לומר ושמלות, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פד. ובני ישראל עשו כדבר משה . קדימת השם אל הפעל מורה שעשו כן מקודם (כמו שאמרתי באיילת השחר כלל קי"ז ), כי בעת היציאה לא היה פנאי לזה, ועמ"ש למעלה.
ויש לומר עוד כי יש הבדל בין שם עם ובין שם בני ישראל. שבני ישראל הם הגדולים ועם הם ההמונים, שהעם העניים לא ערב לבם ללכת לשאול מאת המצרי, רק בני ישראל שהם העשירים שהיו בטוחים אצלם והיו להם בתים ושדות שנשארו למשכון הם הלכו לשאל. אבל ה' נתן גם חן העם העניים בעיני מצרים עד שהשאילו אותם. ועל כך אמר במכילהא שנתנו להם מה שלא שאלו מאתם.
ומה שאמר ר' נתן, שהיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו, הוא על פי שכתוב בברכות (דף ט) וישאילום בעל כרחם. איכא דאמרי בעל כורחן דישראל משום משוי, ואיכא דאמרי בעל כרוחן דמצרים ונות בית תחלק שלל. ור' ישמעאל סובר בעל כורחן דמצרים וההפעיל יוצא למצרים שהכריחום להשאיל. ור' נתן סובר בעל כורחן דישראל וההפעיל יוצא על ישראל, שהמצרים השאילום בעל כרוחם דישראל.
וכבר פרשתי בפרשת שמות, שה' אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, וזה יהיה במחיר שהשכנים יקחו להם את בתיהם וכליהם הנשארים. אבל במצרים נאמר דבר נא באזני העם שכולם ישאלו אף לא משכניהם, ואף לא מי שיניחו שם בתים וכלי בית. ועל זה אמר, ובני ישראל עשו כדבר משה, ואמר במכילתא וכי מה אמר להם משה במצרים. אולם במאמר שנאמר למשה במצרים לא נאמר שמלות, שזה נאמר במאמר הראשון שנאמר למשה בהר חורב. ועל זה אמרו שאין תלמוד לומר ושמלות, רק שהשמלות היו חביבין יותר מכסף וזהב, ועמ"ש בזה ( ויקרא שיב ).
ומה שאמר ר' יוסי הגלילי, שראו הכלים בימי אפלה, וראב"י אמר שידעו ברוח הקדש, תליא בפלוגתת ר' יהודה ור' נחמיה למעלה בפסוק ויהי חושך אפלה. שר' יוסי הגלילי סובר כר' יהודה שלכל בני ישראל היה אור במושבותם של המצרים, והיו נכנסים ויוצאים ורואים מה שבמטמוניות, ועל פי זה האמינו בם וישאילום. וראב"י סובר כר' נחמיה שלכל בני ישראל היה אור במושבותם, הינו בארץ גשן שם לא שמש החשך, אבל בבתי המצרים היה חשך גם לישראל, ועל כן אמר שידעו את כליהם על פי רוח הקודש.