קטגוריה:שמות יח יד

תרגום

מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם

"מָה" - זאת פתיחה לשאלה. השואל מעוניין לדעת דבר מופלא, ומביע בקורת:

• "מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה" (ביאור:בראשית כא כט).
• "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ" (ביאור:בראשית לז י).
• "מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (ביאור:בראשית לח יח).
• "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם" (שמות יב כו).

יתרו מאשים ומבקש הסבר ממשה מדוע משה עושה דבר רע לעם. בשלב הראשון יתרו רק דואג לעם, בהמשך דבריו יתרו יסביר שמעשיו של משה פוגעים בעם ובמשה עצמו (שמות יח יח).

מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ

יתרו מגדיר את המצב. משה יושב לבדו והרבה אנשים עומדים לפניו עד שמגיע תורם להופיע לפני משה כדי שהוא ישפוט ביניהם.
סביר שכל בעל דין שבא לפני משה הביא את משפחתו ואת עדיו כדי להוכיח את צדקתו. כל וויכוח היה משפט שלם, ומשה לא קיבל זמן לחשוב ולחקור את העדים.
התהליך לא איפשר למצוא צדק, אלא היה פסיקה מהירה ביותר, שתגרום לחלק מהאנשים להרגיש מקופחים וכועסים, אפילו אם הם זכו במשפט אבל לא קיבלו את כל מה שהם רצו.

לְבַדֶּךָ

משה ישב לפני העם כמו שיוסף ישב לפני האנשים שבאו לקנות אוכל במצרים, ככתוב על אחי יוסף: "וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם, אֶת בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ: הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה" (ביאור:בראשית מג טז). כנראה כך היה נהוג במצרים שאדם בכיר ישב ושופט את העם.

יתרו שם את הדגש על המילה "לְבַדֶּךָ" - משה הוא שופט יחיד ושופט אחרון. אין אפשרות לערער על החלטתו ואין אפשרות לתקן ולהבהיר את הבעיות.
משה לא הציג את הבעיה לאלוהים לעזור לו.

מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב

יתרו הסתכל על משה מהבוקר עד הערב. יתרו היה סבלני ביותר.
יתרו לא ידע מה יקרה ואיך יעבור היום.
יתרו לא ידע אם בהמשך היום משה יזמין חכמים וילמד אותם את דברי אלוהים, או יחלק את העומדים לפניו לפי נושאים, ולפי דחיפות הבעיה.
יתרו לא ידע איך משה יגמור את היום ויחליט מי מהאנשים, שלא זכו לבוא לפניו, יופיע למחרת.
יתרו רצה לראות את עבודתו של משה עד סוף היום כדי שהוא לא יטעה ויגיד משהו למשה, שמשה עושה יותר מאוחר במשך היום.

תשובת משה

משה לא הבין שהשאלה של יתרו היתה שאלה רטורית.

משה שמע את דברי יתרו וענה: "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (שמות יח טז).

משה חשב שיתרו מוכיח אותו שהוא עובד יותר מדי שעות, והוא התנצל שאין לו ברירה, כי העם מבקש ממנו להיות שופט.
משה בתשובתו הראה שהוא לא הבין את יתרו.

משה נכשל בזה שהוא לא בקש הבהרה מיתרו לפני שהוא ענה לו. אדם במעמדו של משה, מנהיג העם, חייב לשמוע הכל עד הסוף, וגם חייב להזמין טענות שונות, ולא עונה בחופזה.

משה לא הבין את חשיבות המילה "לְבַדֶּךָ" אלא שם דגש על המילים "מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב".

משה לא חשב שמישהו אחר יכול להיות שופט על העם, לא חשב ללמד אנשים להיות שופטים, ולא חשב שהוא צריך להתיעץ עם אלוהים.

חֹתֵן מֹשֶׁה

מכאן והלאה לא פונים ליתרו בשמו אלא בתוארו: "חֹתֵן מֹשֶׁה". יתרו נתן עצה חשובה מאוד. דבריו, שמשה והעם יבלו, היו מתקיימים אם משה לא היה עולה לאלוהים, כותב את חוקי אלוהים, מלמד את העם, וממנה שופטים לעם. כדי לא לפגוע בכבודו של משה, נותן העיצה היה "חֹתֵן מֹשֶׁה" ולא איש בעל שם ובעל מוח חכם יותר ממשה, וכך הכל קרה בזכות משה שבחר לעבוד ולרעות את צאן יתרו חתנו (שמות ג א).

כאשר משה סיכם את חייו (דברים א ט-יח), משה לא הזכיר את יתרו ולא נתן לו כבוד, שיתרו הוא זה שנתן לו את העצה לבחור שופטים כדי להקל עליו את העבודה.