קטגוריה:שמות יח ו

[יד] אם אין אתה יוצא וכו'. דאם לא כן למה חלק הכתוב לומר "אני חותנך יתרו בא אליך", הוי ליה למכתב 'אני חותנך ואשתך ושני בניה באים אליך', אלא כך פירושו 'אם אין אתה יוצא כו, ומדהא לדרשה לומר 'אם אין אתה יוצא בגיני וכו, הא נמי לדרשה 'אם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה': [טו] צא בגיני כו'. מקשים בכאן (ר' חזקוני), וכי יתרו שהיה גדול היה רודף אחרי כבוד, שישלח 'צא בגיני', ואין זה קשיא, כי אין זה רדיפת הכבוד רק הסרת גנאי ובזיון, שכל אדם, אפילו צדיק וחסיד, מקפיד על בזיונו, [ו]מפני שדרך לכבד את האורח, ובפרט כאשר היה חותן משה, אם לא יצא לקראתו היה בזיון וגנאי ליתרו, ועשה זה להציל מן הגנאי והבזיון, ואין זה רדיפת כבוד כלל. ואחי מורנו הרב רבי חיים מורנקבורט נטריה רחמנא ופרקיה תירץ דהיו מלעיזים על משה 'בת יתרו מי התירה לך' (סנהדרין סוף פב.), ולפיכך שלח לו יתרו 'צא בגיני', שלא יאמרו שאתה מתבייש ממני שאני גוי, ואין אני ראוי להדבק בשכינה, ויהיה זה גנאי לי. ואם אין [אתה] מקפיד עלי - 'צא בגין אשתך', שלא יאמרו מי מתיר אותה לך, שהיא גויה. ואם אין אתה מקפיד עליה, שתוכל לגרשה, 'צא בגין שני בניה', שיאמרו ולד גויה חס ושלום כמוה (קידושין דף סח:), לכך 'צא בגין שני בניה', והיינו דקאמר "בניה" ולא 'בניך':אני חותנך וכו' אם אין אתה יוצא וכו' - קשה דבשלמא בדידיה מפרש קרא, מדמפסיק בתיבת "בא אליך" ולא קאמר אני חותנך יתרו ואשתך וכו' באים אליך, אלא שמע מינה להפרידו בפני עצמו, אבל מאי דדריש אחר כך 'ואם לאו בגין אשתך צא בגין שני בניה', הא מנ"ל הרי ליכא שום הפסק. ואפשר דדרשינן הכי מדכתיב "ושני בניה" וקשה דנראה לכאורה דהוה עדיף טפי לומר ושני בניך, אלא הכי קאמר יתרו "ואשתך" כלומר צא בגין שהיא אשתך דידך וחן אשה על בעלה, ואם לאו צא בשביל שני בניה שהיא ילדה וגידלה אותם, ואילו אין לך עליה אלא דבר זה די לצאת כנגדה וכההיא דאמרינן בגמרא די לנו שמגדלות בנינו: