מפרשי רש"י על במדבר יח א
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק י"ח • פסוק א' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יח • כ • כג • כד • כז • כח • כט • ל • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אַתָּ֗ה וּבָנֶ֤יךָ וּבֵית־אָבִ֙יךָ֙ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֺ֣ן הַמִּקְדָּ֑שׁ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֺ֥ן כְּהֻנַּתְכֶֽם׃
רש"י
"ויאמר ה' אל אהרן" - (ספרי) למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש
"אתה ובניך ובית אביך" - הם בני קהת אבי עמרם
"תשאו את עון המקדש" - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע
"ואתה ובניך" - הכהנים
"תשאו את עון כהונתכם" - שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן – לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן (ספרי קיז), לְהַזְהִירוֹ עַל תַּקָּנַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ.
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ – הֵם בְּנֵי קְהָת אֲבִי עַמְרָם.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ – עֲלֵיכֶם אֲנִי מַטִּיל עֹנֶשׁ הַזָּרִים שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּעִסְקֵי הַדְּבָרִים הַמְּקֻדָּשִׁים הַמְּסוּרִים לָכֶם, הוּא הָאֹהֶל וְהָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ; אַתֶּם תֵּשְׁבוּ וְתַזְהִירוּ אֶת כָּל זָר הַבָּא לִגַּע.
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ – הַכֹּהֲנִים.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם – שֶׁאֵינָהּ מְסוּרָה לַלְּוִיִּם; וְתַזְהִירוּ הַלְוִיִּם הַשּׁוֹגְגִים, שֶׁלֹּא יִגְּעוּ אֲלֵיכֶם בַּעֲבוֹדַתְכֶם.
מפרשי רש"י
[א] למשה אמר שיאמר לאהרן. שהרי בני ישראל היו אומרים למשה "הן גוענו כולנו אבדנו" (ר' לעיל יז, כז), ולא השיב להם משה רבינו עליו השלום על תקנתן, אלא שזאת התשובה היא למשה שיאמר לאהרן בשביל תקנתן. והנה על כרחך למשה נאמר, שאם לא כן, לא היה משה משיב להם על תקנתן, אלא אם נאמר שהם שאלו למשה מה תקנתן, והקדוש ברוך הוא השיב לאהרן, וזה אינו. ופירוש זה נעלם מהרא"ם, שהקשה למה לא שנו בספרי על פרשה ראשונה שהיא נאמרה למשה רבינו עליו השלום, ושנו אותו בפרשה שניה (פסוק ח). והיינו טעמא, מפני שבפרשה ראשונה הכתוב מוכיח בהדיא שלא לאהרן נאמרה אלא למשה, מטעם שפירשנו שישראל שאלו על תקנתן. וזהו שדקדק רש"י בלשונו 'למשה אמר שיאמר לאהרן על תקנתן של ישראל', ולא הוצרך (הסיפרי) לדרוש רק בפרשה שאחריה (פסוק ח):
ועוד, כאשר תדקדק בלשון הכתוב תדע ההפרש שביניהם, דבפרשה ראשונה נאמר (כאן) "ויאמר", שלשון אמירה נאמר על הענין, ושפיר יש לפרש שאמר לאהרן על ידי שליח, שכן תמצא בכתוב "ויאמר ה' לה" בפרשת תולדות (בראשית כ"ה, כ"ג), והיה זה על ידי שליח, כמו שפרשו רז"ל (ב"ר סג, ז). וכן "ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך" (שמות י"ח, ו'), על ידי שליח היה (רש"י שם). ויכול לשלוח ענין אחד על ידי שליח. אבל "וידבר" שייך על הדבור היוצא על חתוך הקול, והוה אמינא שלא נאמר דבר זה על ידי שליח, לפיכך הוצרך (הסיפרי) לפרש על "וידבר אל אהרן" (פסוק ח) 'למשה דבר שיאמר לאהרן'. אבל בלשון אמירה, שהוא נאמר על הענין, שייך שפיר על ידי שליח, ואין צריך לפרש:
ואין להקשות, תיפוק ליה מהא דכתב רש"י בפרשת ויקרא (ויקרא א', א') י"ג מעוטין נאמרו למעט את אהרן מן הדברות, יש לומר, דהתם איירי בדברות שנאמרו למשה ולאהרן, אבל כאן לאהרן בלבד נאמר, הוה אמינא כיון דלא נזכר משה כלל - לאהרן לבד נאמר (כ"ה ברא"ם):
[ב] מבני קהת אבי עמרם. דאין לומר דווקא על בני עמרם מזהיר, [ד]הרי כבר כתיב "אתה ובניך", ומה אתא עוד לרבויי "ובית אביך". [ו]אין לומר בני משה, [ד]לא מצאנו שיהיה לבני משה שום קדושה יתירה על בני קהת - שיכלול אותם בפרט על שמירת המקדש יותר מבני קהת:
בד"ה ויאמר יי' שרש"י ז"ל סובר כו' נ"ב אבל קשה מכ"ש שהיה לו לרש"י לפרש בפרשה שאחריה שהיא מקומה אלא נראה שרש"י לא הקשה מידי למי נאמרה אלא שחיבור המקראות בא ליישב דבפרשה שלפניה כתוב שבני ישראל באו אל משה ואמרו כולנו גוענו כו' ולא מצינו שהשיב להם משה ובודאי דיבר משה דבריהם אל ה' ולא מצינו שהשיב לו השי"ת על דבריו אלא בודאי א"ל ה' שיאמר לאהרן והחזקוני פירש שהפרשה נאמרה כבר ולא דק מהרש"ל:
(בד"ה) [בא"ד] ת"ל זכרון לבני כו' פירש האי קרא כתיב לעיל בשריפת עדת קרח ובסיפא כתיב כאשר דיבר יי' ביד משה לו ומשמע ליה שכל הדברים שדיב' לאהרן כולן דיבר לו ע"י משה מצאתי בספר ישן פירוש על הספרי: