קטגוריה:שמות יח ז
ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה.
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃
וַיֵּצֵ֨א וַ - ו' החיבור
יֵּצֵ֨א - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3318
מורפ': HC/Vqw3ms מֹשֶׁ֜ה מֹשֶׁ֜ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp לִקְרַ֣את לִ - מילת יחס
קְרַ֣את - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/7125
מורפ': HR/Vqc חֹֽתְנ֗וֹ חֹֽתְנ֗ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2859 a
מורפ': HVqrmsc/Sp3ms וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ וַ - ו' החיבור
יִּשְׁתַּ֨חוּ֙ - פועל, התפעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7812
מורפ': HC/Vtw3ms וַיִּשַּׁק וַ - ו' החיבור
יִּשַּׁק - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5401 a
מורפ': HC/Vqw3ms־ל֔וֹ ל֔ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms וַיִּשְׁאֲל֥וּ וַ - ו' החיבור
יִּשְׁאֲל֥וּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/7592
מורפ': HC/Vqw3mp אִישׁ אִישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa־לְרֵעֵ֖הוּ לְ - מילת יחס
רֵעֵ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l/7453
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms לְשָׁל֑וֹם לְ - מילת יחס
שָׁל֑וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/7965
מורפ': HR/Ncmsa וַיָּבֹ֖אוּ וַ - ו' החיבור
יָּבֹ֖אוּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/935
מורפ': HC/Vqw3mp הָאֹֽהֱלָה הָ - מילית, ה' הידיעה
אֹֽהֱלָ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
ה - סיומת, ה' המגמה
צורת יסוד: d/168
מורפ': HTd/Ncmsa/Sd׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיֵּצֵ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) מֹשֶׁ֜ה גרש (שליש, דרגא 4)
לִקְרַ֣את מונח (משרת, דרגא 5) חֹֽתְנ֗וֹ רביעי (משנה, דרגא 3)
וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיִּשְׁאֲל֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
לְשָׁל֑וֹם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיָּבֹ֖אוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
הָאֹֽהֱלָה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ משה השתחווה לו, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְפַק מֹשֶׁה לְקַדָּמוּת חֲמוּהִי וּסְגֵיד וְנַשֵּׁיק לֵיהּ וּשְׁאִילוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ לִשְׁלָם וְעָאלוּ לְמַשְׁכְּנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְפַק משֶׁה מִתְּחוֹת עֲנָנָא יְקָרָא לִקְדָמוּת חָמוֹי וּסְגִיד וּנְשֵׁיק לֵיהּ וְגַיְירֵיהּ וְשַׁיְילוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ לִשְׁלָם וְאָתוּ לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא: |
רש"י
"וישתחו וישק לו" - איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה (מכילתא)
[יז] איני יודע מי השתחווה למי. ואם תאמר, הרי בהדיא כתיב "ויצא משה לקראת חתנו וישתחו לו וגו'", וכיון שהיוצא היה משה - "וישתחו לו" גם כן קאי על זה, ויש לומר דלא היה ההשתחויה בשעה שיצא - שנאמר דקרא דכתיב "וישתחו לו וישק לו" קאי על "ויצא משה לקראת חותנו", כי שני דברים שהם ביחד בודאי קאי השני על הראשון, אבל היציאה בפני עצמו, וההשתחויה בפני עצמה, ואין ללמוד מן היציאה:
[יח] מי הקרוי איש זה משה. אף על גב דזה כתיב גבי שאילת שלום, ולא גבי השתחויה, ועוד, דהא כתיב "וישאלו" לשון רבים, ועל שניהם קאי (קושיות הרא"ם), מכל מקום כיון דאי אפשר לשניהם שישאלו בבת אחת זה לזה, ואחד שואל קודם, למדך שמשה היה שואל קודם, כדכתיב "איש לרעהו", וכיון דמשה התחיל לשאול בשלום, והוא דרך ענוה שהוא היה מתחיל, גם כן "וישתחו וישק לו" היה זה גם כן משה. ואף על גב דגם יתרו נקרא "איש", דכתיב (לעיל ב, כא) "ויואל משה לשבת את האיש" (קושית הרא"ם), האי "איש" דרך הכתוב לומר כך, כי לא הכירו משה מי הוא ומה ענינו, ומי שאינו מכיר את האדם קורא אותו 'איש', ויאמר הכתוב כי משה רצה לשבת את האיש, שלא נודע לו מעשיו עד שיראה את מעשיו וענינו. אבל משה רבינו עליו השלום נקרא אצל שמו "איש", דכתיב (במדבר י"ב, ג') "והאיש משה עניו מאד", ואין זה רק שנקרא משה 'איש' בשמו, דאם לא כן הוי למכתב 'משה עניו מאד', כך יראה פשוט:
ומה שנקרא משה "איש", מפני כי מלת "איש" בא על המיוחד, שהוא איש פרטי בדבר, ולפיכך "איש" לא יתרבה, ויאמר "אנשים" לשון רבוי, ולא 'אישים'. ומפני שמשה היה מיוחד פרטי שנאמר (ר' דברים לד, י) "ולא קם נביא כמשה עוד", נקרא משה "איש". ועוד יש בזה דבר מופלא בחכמה מאוד, וזה כי שם "איש" בא על עצם, כמו שיאמר "איש אל אחיו", "איש בתרו לקראת רעהו" (בראשית ט"ו, י'), וכן בכל מקום. וכל עצם הוא עומד בעצמו, אין לו צירוף אל זולתו. ולכך משה נקרא איש, [ש]היה נבדל במעלתו מישראל, ולפיכך הוא בעל עצם שאין לו צירוף אל אחר, עומד בעצמו, ודבר זה ברור:בד"ה כשהוא אומר כו' כמ"ד רעואל כו' נ"ב ול"נ דלק"מ כי לשם גבי יתרו הוי איש שם כינוי לאדם אבל גבי משה הוא תואר למעלה האיש שהרי הזכיר משה וכתב ג"כ והאיש משה והיה לו לכתוב ומשה לחוד אם לא לתוארו וא"כ הכא דכתיב בסתמ' ולא ידענו מי אוקימנ' אמי שקאי איש בתוארו לאפוקי בכינוי שכל העולם קרוין כך ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִשְׁתַּחֲוָה לְמִי; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ לְרֵעֵהוּ", מִי הַקָּרוּי "אִישׁ"? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב,ג): "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה".
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וישתחו וגו'. רבותינו ז"ל (שם) אמרו איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש מי הוא שקרוי איש זה משה עד כאן. הנה טעם שלא אמרו כי שניהם השתחוו זה לזה לצד שאמר לשון יחיד וישתחו וישק לו זה יגיד כי אחד לבד השתחוה. ואם תאמר לדבריהם ז"ל והלא מצינו שגם יתרו נקרא איש דכתיב (לעיל ב' כ"א) ויואל משה לשבת את האיש, יש לחלק בין קריאת איש של יתרו לקריאת איש של משה, וקודם אעירה שחר מה מעלה יש בשם זה של איש והלא כל אדם יקרא איש ונקבתו אשה, וגם בבהמות מצינו שאמר הכתוב בפרשת נח (בראשית, ז) שבעה איש ואשתו, אלא שישתנה שם איש כשיהיה במקום זכרון האדם ויוסף לו ליווי קריאת איש זה יגיד שהוא לשון מעלה לבמקום שיאמר איש בלא זכרון שמו זה ימצא במקום השם ולא יגיד מעלה, כמו שתאמר (בראשית כ"ד, כ"א) והאיש משתאה לה, וימצאהו איש (בראשית ל"ז, ט"ו), וגם זכרון אנשים שאמרו ז"ל (במד"ר פט"ז) שהוא לשון חשיבות דוקא בצירוף זכרון שמם דכתיב (במדבר י"ג, ג') כולם אנשים שאחר שזכר שמם חזר לומר כולם אנשים זה יגיד לשון חשיבות, מה שאין כן כשיהיה במקום הזכרת שמם כנוי זה אין זו מעלה כאומרו (במדבר כ"ב, ט') מי האנשים האלה עמך והנה מצינו שאמר הכתוב (לעיל י"א) גם האיש משה, כי זה משה האיש (לקמן ל"ב) הרי הזכיר שמו והוסיף לומר האיש זה יגיד כי למעלה ואדנות יכוין, וזה הוא אומרם מי הוא שקרוי איש זה משה פירוש איש לשון שררות וממשלות, אבל יתרו הגם שמצינו לו שנקרא איש לא מצינו אותו בליווי אלא במקום זכרון שמו אמר האיש והוא שם הצודק על כל נברא זכר, ומעתה כשאמר הכתוב כאן איש הדבר שקול אם הוא כנוי הרגיל בבחינת הזכרים או פירושו הוא איש הרשום למעלה וחשיבות, ותיבה זו מונחת בין יתרו ובין משה אם נאמר שפירושו הוא כנוי לזכר יכנס במשמעות גם יתרו ושניהם שקולים במשמעות ואין אני יכול לעשות שניהם שהרי הכתוב לא אמר אלא אחד כמו שדייקנו מאומרו וישתחו, ואחד זה אין אני יודע מי הוא ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ובהכרח לומר כי פירוש איש האמור כאן הוא לשון חשיבות ובאומרו כן נתחייב לומר כי זה הוא משה האיש שאליו נתייחד חשיבות זה ולא ליתרו ובזה לא סתם הכתוב כוונתו והרי פירש שעל משה הוא אומר:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות יח ז"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.