קטגוריה:שמות יד ב

<< | ספר שמות • פרק י"ד • פסוק ב' | >>

דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם.

המהדורה המוטעמת:

דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

דַּבֵּר֮ דַּבֵּר֮ - פועל, פיעל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1696
מורפ': HVpv2ms אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵל֒ יִשְׂרָאֵל֒ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp וְיָשֻׁ֗בוּ וְ - ו' החיבור
יָשֻׁ֗בוּ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/7725
מורפ': HC/Vqj3mp וְיַחֲנוּ֙ וְ - ו' החיבור
יַחֲנוּ֙ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/2583
מורפ': HC/Vqj3mp לִפְנֵי֙ לִ - מילת יחס
פְנֵי֙ - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc פִּ֣י פִּ֣י - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6367+
מורפ': HNp הַחִירֹ֔ת הַחִירֹ֔ת - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6367
מורפ': HNp בֵּ֥ין בֵּ֥ין - מילת יחס

צורת יסוד: 996
מורפ': HR מִגְדֹּ֖ל מִגְדֹּ֖ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4024 b
מורפ': HNp וּבֵ֣ין וּ - ו' החיבור
בֵ֣ין - מילת יחס

צורת יסוד: c/996
מורפ': HC/R הַיָּ֑ם הַ - מילית, ה' הידיעה
יָּ֑ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/3220
מורפ': HTd/Ncmsa לִפְנֵי֙ לִ - מילת יחס
פְנֵי֙ - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc בַּ֣עַל בַּ֣עַל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1189+
מורפ': HNp צְפֹ֔ן צְפֹ֔ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1189
מורפ': HNp נִכְח֥וֹ נִכְח֥ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5226
מורפ': HR/Sp3ms תַחֲנ֖וּ תַחֲנ֖וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 2583
מורפ': HVqi2mp עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־הַיָּֽם הַ - מילית, ה' הידיעה
יָּֽם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/3220
מורפ': HTd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

דַּבֵּר֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

אֶל־בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵל֒ סגול (מלך, דרגא 2)

וְיָשֻׁ֗בוּ רביעי (משנה, דרגא 3)

וְיַחֲנוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לִפְנֵי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

פִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) הַחִירֹ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בֵּ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) מִגְדֹּ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)

וּבֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) הַיָּ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

לִפְנֵי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בַּ֣עַל מונח (משרת, דרגא 5) צְפֹ֔ן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

נִכְח֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) תַחֲנ֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)

עַל־הַיָּֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת מקום הנקרא פי החירות, שאפשר לתרגם ממצרית ל:בית האובליסק, בֵּין מִגְדֹּל במגדול היה כנראה מגדל או מצודה וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי מול המקדש של האליל בעל הנקרא "בעל צפון" בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ מולו תַחֲנוּ עַל הַיָּם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיתוּבוּן וְיִשְׁרוֹן קֳדָם פּוֹם חִירָתָא בֵּין מִגְדּוֹל וּבֵין יַמָּא קֳדָם בְּעֵיל צְפוֹן לְקִבְלֵיהּ תִּשְׁרוֹן עַל יַמָּא׃
ירושלמי (יונתן):	מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וִיתוּבוּן לַאֲחוֹרֵיהוֹן וְיִשְׁרוּן קֳדָם פּוּמֵי חִירָתָא מַרְבִּיעָתָא דְאִתְבְּרִיוּ בְּגַוְונֵי בְּנֵי נְשָׁא דְכַר וְנוּקְבָא וְעַיְינִין פְּתִיחַן לְהוֹן הוּא אַתְרָא דְטָנֵיס דְּבֵינֵי מִגְדוֹל וּבֵינֵי יַמָּא קֳדָם טַעֲוַת צְפוֹן דְּמִשְׁתַּיֵּיר מִכָּל טַעֲוָון דְּמִצְרָיִם בְּגִין דְּיֵמְרוּן מִצְרָאֵי בָּחִיר הוּא בַּעַל צְפוֹן מִכָּל טַעֲוָותָא דְאִשְׁתַּיֵּיר וְלָא לָקָא דְיֵיתוּן לְמִסְגוֹד לֵיהּ וְיִשְׁכְּחוּן יַתְכוֹן דְּאַתּוּן שְׁרָן לְקִבְלֵיהּ עַל גֵּיף יַמָּא:
ירושלמי (קטעים):	וִיחַזְּרוּן וְיִשְׁרוֹן קֳדָם פּוּנְדְּקִי חִירָתָא בֵּין מִגְדוֹל וּבֵין יַמָּא קֳדָם טַעֲוַות צְפוֹן בִּלְקוֹבְלָהּ תִּישְׁרוּן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וישבו" - לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך כמו שנאמר ואמר פרעה לבני ישראל וגו'

"ויחנו לפני פי החירות" - (מכילתא) הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין והם שני סלעים גבוהים זקופים והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים

"לפני בעל צפון" - (מכילתא) הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותן שיאמרו קשה יראתן ועליו פירש איוב (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[א] הוא פיתום וכו'. פירוש מה שהוא אומר ש"ישובו ויחנו לפני פי החירות" למה במקום הזה דוקא, והוי ליה לומר 'וישבו ויחנו', אלא זה הוא פיתום הנזכר במקום אחר (לעיל א, יא), ונקרא "פי החירות" על שם שנעשו שם בני חורין, ולפיכך אמר ש"ישובו ויחנו לפני פי החירות". כי לכך היה נקרא "פיתום" על שם 'פה סתום', שהיו מצריים עושים בכשפים עד שלא היה עבד יכול לברוח, כמו שפירש לקמן בפרשת יתרו (לקמן יח, ט) אצל "אשר הצילו", ועכשיו שעברו זה המקום נראה שהם בני חורין, והקב"ה אמר להם "וישובו ויחנו לפני פי החירות" כאילו לא יוכלו לעבור פי החירות, וכל זה כדי להטעותם. ואף על גב דכבר עברו פי החירות, היו אומרים מצרים כי פי החירות גרם להם החזרה. אי נמי לא עברו פי החירות, ובאלכסון הלכו, וזהו "וישובו ויחנו":

[ב] הוא נשאר כו'. דאם לא כן למה דוקא במקום הזה יחנו, אלא כל זה כדי להטעותם לומר כי גדול כח עבודה זרה שלהם, ובכחה יעשו שם מלחמה:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְיָשֻׁבוּ – לַאֲחוֹרֵיהֶם; לְצַד מִצְרַיִם הָיוּ מְקָרְבִין כָּל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת פַּרְעֹה, שֶׁיֹּאמַר: תּוֹעִים הֵם בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (פסוק הבא).
וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת – הוּא פִּיתוֹם, וְעַכְשָׁו נִקְרָא פִּי הַחִירֹת, עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם בְּנֵי חוֹרִין. וְהֵם שְׁנֵי סְלָעִים גְּבוֹהִים וּזְקוּפִים, וְהַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם קָרוּי פִּי הַסְּלָעִים.
לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן – הוּא נִשְׁאַר מִכָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, כְּדֵי לְהַטְעוֹתָן, שֶׁיֹּאמְרוּ: קָשָׁה יִרְאָתָן. וְעָלָיו פֵּרֵשׁ אִיּוֹב: "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם" (איוב יב,כג, וראו ברש"י שם).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

וישובו ויחנו לפני פי החירות. צוה הקב"ה שישובו לאחוריהם כלפי מצרים לפני פי החירות, הוא פיתום, ונקרא חירות לפי ששם נעשו ישראל בני חורין. ועוד הוסיף לומר לפני בעל צפון, וכל הענינים האלה סבות באשר יתחזק לבם וכן כתוב וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם. והפרשה תבאר בזה ג' סבות, האחד הוא שכתוב ללכת יומם ולילה כדי שיחשבו שהם בורחים וכמו שבארתי, השני הוא שכתוב וישובו ויחנו, צוה להם שישובו לאחוריהם כדי שיאמר פרעה בעבור זה בני ישראל נבוכים הם בארץ ועל כן הם חוזרים כלפי מצרים, והג' הוא שכתוב לפני בעל צפון צוה להם שיקבעו מחנה לפני בעל צפון והיא היתה ע"ג כמו (מלכים ב א) בעל זבוב אלהי עקרון וכן בעל פעור, והיא היא שנשארה מכל אלהי מצרים שנעשו בהם שפטים בליל מכת בכורות, והיה הענין כדי להטעותם וכענין שנאמר (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם. ואמר נכחו תחנו על הים, כלומר נוכח בעל צפון ולכן אמר פרעה סגר עליהם המדבר כלומר בכח בעל צפון, ויש בכאן רמז בכתוב ממה שראו על הים.

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

לפני בעל צפון. הוא נשאר מכל אלהי מצרים כו', ויש לנו ליתן טעם למה נשארה זו יותר משאר אלהות, ונראה מזה שהיו להן הרבה עבודה זרות שעבדו להרבה מזלות כי כל מזל יש לו כח והשפעה על איזו ענין מיוחד, ובעל צפון היינו הע"ז אשר חשבו כי ממנו יושפע להם זהב ורב פנינים כמ"ש (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה, והשאיר הקב"ה דווקא ע"ז זו להטעותם שיאמרו שע"ז זו תתבע עלבונם על מה שנטלו ישראל ממונם שלא כדין, כי בכל שאר המכות הצדיק פרעה את הדין עליו לומר שבדין באו עליו ובדין לקו גם שרי מעלה שלהם, אבל הממון חשב פרעה שלא בצדק ולא במשפט נטלו ישראל ממונם ע"כ נשאר בעל צפון שיאמרו קשה יראתם ויתבע מן ישראל ממונם שהשאילום, וז"ש ויהפך לבב פרעה וגו' פירש"י בשביל ממונם שהשאילום, ומה שאמרו כי שלחנו את ישראל מעבדנו לפי שכל מה שקנה עבד קנה רבו ועיקר דבריו היה בעבור הממון, ותלה פרעה דבריו במה שראה שנשאר בעל צפון מכל אלהי מצרים.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

דבר וגו' וישובו וגו'. הנה כל רואה יקהה בזה למה יצטרך ה' להערים חס ושלום על הדבר והוא עשה יעשה כל אשר יחפוץ בלב פרעה לרדוף. אכן בהשכיל במה שקדם לנו בידיעת מדת הבורא כי חפץ למען צדק ישראל, הלא זה הדבר אשר דבר ה' במצוה זו שנתחכם לבל יכשלו בהכעסה לבורא ויאמרו דברי ניאוץ שאמרו אחר כך (פסוק יא) המבלי אין קברים וגו' הלא וגו' טוב לנו עבוד את מצרים וגו', ונתחכם ה' ועשה דבר מורגש ומוכר להם, כי ה' יעץ על פרעה רעה ומתחכם אליו להוציאו ממצרים לרדוף את ישראל להכבד בו. ומעתה אין מקום לישראל לחוש לפרעה ואדרבה יחילו דרכיו לראות נקמתם בו, ולא הספיק לבורא לומר להם הדברים בפה לבד כי הוא יחזק לב פרעה לרדוף אחריהם, כי לא יעשו הדברים בהם רושם ובראות אותו ירעשו ויתנו ראש לשוב אליו ממוראו עליהם, לזה צוה ה' שישובו ויחנו ויעשו מעשה המוכן לרדוף פרעה אחריהם, ודבר זה ירגישם ויעשה בהם רושם כי הם הם העושים הכנה בהרגשה רעושה שחזרו לאחוריהם ולחנות במקום מיוחד שממנו יטעה פרעה לרדוף אותם, ובזה לא יפחד לבם ובבואו יגל יעקב ישמח ישראל כי יחזה נקם באויבו, ותמצא שאף על פי כן לא הועיל בהחלט. וצא ולמד מה שאמרו בראותו ומזה תקיש מה היו עושים זולת החזרה והבן:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

נכחו. ב' במסורה דין ואידך כי נכחו יצא ביחזקאל מה התם בשער שנכנס לא יצא כדכתיב לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא אף כאן פרעה וחילו הדרך אשר נכנסו בים לא יצאו בו אלא מצד אחר כדאיתא בפסחים שאמרו ישראל כמו שאנו עולין מצד זה כך הם עולים מצד אחר אמר הקב"ה לים ופלטן לצד שיצאו בו ישראל: