ביאור:מעומד/מקרא/תורה/שמות/כג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ פרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד) (ומהדורות נוספות של שמות פרק כג)

---

המשך פרשת משפטים

משפט צדק

יושרת הדיין והעד גם בלחץ הרוב

ר' כוחו ומגבלותיו של הביטול ברוב

לֹא תִשָּׂא לא תאמר שֵׁמַע שָׁוְא עדות שקר: אַל תָּשֶׁת תשים (לסייע) יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס הלוקח את מה שאינו שלו.

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לפי המקובל, ובפירוש חז"ל - הרבה אנשים, ולפי משה ענת: אנשים חשובים - לְרָעֹת לעשות דבר רע בהשפעתם,

וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב ולא תעיד במחלוקת, או: במשפט - ומשחק מלים עם רבים לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים באופן שתהיה נוטה אחרי רבים. נטיה מלשון פנית לשון המאזניים לצד זה או אחר, לְהַטֹּת לגרום להטיית הדין - כלומר, במשחק מלים: אל תיטה אתה לצד שאינו נכון בלחץ הרבים, ואחריך יטה גם הדין..

וְדָל העני. מלשון דלי (המורד אל בור המים) או הדלף מהגג. שניהם מצליל הדליפה ובלעז drip לֹא תֶהְדַּר יתכן: ובכך שלא תטה את הדין, לא תתנשא על הדל בבגדים הדורים, ולפי המקובל וחז"ל: גם את העני לא תעדיף - ובאריכות על כך בספר ההפלאה בְּרִיבוֹ במשפטו - ומשחק מלים עם "רבים". {ס}

סיוע לבעלי חיים והשבתם

לפי חז"ל נלמד מכאן דין צער בעלי חיים, ולפי הראי"ה קוק בניתוח סוגיות התלמוד הבבלי, גם ההרחקה משנאה. לפי אלו, יש להבין את הכתובים כאן כמקשה אחת: העני, ואפילו בעל החיים זכאים ל'משפט ישר'.

כִּי תִפְגַּע תפגוש, תתקל ב שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. {ס}

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ של אדם שאתה שונא (וכמובן של אדם רגיל) רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ,

וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ האם לא תעזור לו??!

עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ עליך להתאמץ ולעזור לו. "עזב" - במשמעות היחלצות לקראתו. {ס}

ענייני המשפט הישר: חפים מפשע, שוחד, גרים

לֹא תַטֶּה לרעת העני, ולעיל (פסוק ג) בעדו מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג - כִּי לֹא אַצְדִּיק לפי פשוטו יש כאן הבטחה שהשופטים לא יוטעו על ידי רשע, ולפי חז"ל: שהרשע יבוא בבוא היום על ענשו רָשָׁע.

וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח -

כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים את מי שעיניו פקוחות לרווחה (מלראות את האמת), וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים!

וְגֵר אדם זר בארצך. ולפי חז"ל גר-תושב שאינו עויין לֹא תִלְחָץ, - וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ צרת נפשו, קשייו של הַגֵּר, - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם!!

פרשת המועדות בארץ ישראל

זוהי רשימה חוזרת בכמה מקומות בספר זה ובספר דברים. ועניינם הדינים הקשורים לארץ ישראל. כאן בהמשך לעניין הגרים, אשר יחיו בארץ ישראל. גם כאן בעלי החיים - חיות השדה - 'מקבלים את חלקם'

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה תנטוש את הקרקע מלעובדה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ,

וְיִתְרָם מה שיותירו אביוני עמך תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה:

- כֵּן כך - בשש השנים לעומת השנה השביעית - תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ למטע הגפנים שלך, לְזֵיתֶךָ ולעצי הזית שלך.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת,

לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ...

וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים יתכן שאזהרה זו קשורה בשבת, יום המיוחד לקב"ה, או למועדים, שדומים להם היו לעובדי האלילים לֹא תַזְכִּירוּ! לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ!

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר:

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת - כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד בבוא זמן, ולפי פשוטו: עם הגיע, או: לכינוס המיוחד של חֹדֶשׁ הָאָבִיב - כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם, וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם ואין לבוא למקדש (כביכול לראות את פניו של ה') בידיים ריקות, ללא הבאת קרבן. ולפי פשוטו: אין להגיע למקדש ללא אוכל, והמצות - אף שאינם משביעים, במקרה זה הם מה שאוכלים.

וְחַג הַקָּצִיר שימחת קציר השעורים (חג שבועות) בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ - אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה לפי פשוטו: חג הביכורים, בו אתה שמח בקציר ומביא את החיטה הראשונה, ולפי חז"ל תאריך תחילת הבאת ביכורי הפירות,

וְחַג הָאָסִף שמחת איסוף התבואה (ובעיקר החיטה) מהשדה, וההכנות לחורף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בסוף עונת החום בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ הבנים הזכרים במשפחתך אֶל ובפרשת כי תשא: את פני פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אל מול פני ה', כלומר במשכן שיעמוד 'במקום אשר יבחר' - לפי המסורת שילה, ומאוחר יותר ירושלים..

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לפי חז"ל: בהקשר לפסוקים הקודמים: דם קרבן הפסח, ולמדים שאין לזבוח כאשר ברשות אחד המנויים חמץ, וְלֹא יָלִין כביכול ישן, יושאר בלא הקרבה חֵלֶב חַגִּי השומן של קרבן ה'חג' - לפי חזל כל קרבנות המועדות עַד בֹּקֶר.

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ לפי פשוטו (והבנת השומרונים ובעקבותיהם הקראים) גדי צעיר שעדיין יונק. וחז"ל פרשוהו כמקובל: אין להתאכזר ולבשל גדי בתוך חלב אמו. איסור זה הורחב עד מאוד ור' דברי הראי"ה קוק על היבטים מוסריים של ההלכה והנוהג היהודיים. . {פ}

כיבוש הארץ

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ שליח - לפי פשוטו היורש של משה, ולפי המדרש: שליח אלוקי ממעל לְפָנֶיךָ - לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ, וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל תַּמֵּר תמרוד בּוֹ,

כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם - כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ כי פגיעה בו היא פגיעה בי, ולכן אסור לו לוותר!

כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר?

וְאָיַבְתִּי אֶת אז אני אהיה אויב ל- אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי משחק מלים, ומשמעותו: אצור עליהם, אשים עליהם מצור, או: אצר את צעדיהם אֶת צֹרְרֶיךָ השונאים שלך, מלשון צרורות: אבנים קטנות שהם זורקים עליך.

כִּי כאשר יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ - אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, - וְהִכְחַדְתִּיו ואכחיד אותם (אשמיד כאחד - כלומר בבת אחת)?

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם,

כִּי אלא הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם!

וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם -

וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. {ס}

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה אישה שמפילה ולדיה או קוברת את בניה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ,

אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא אדאג שיהיו שלמים, שלא יפסקו לפני זקנתך.

אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אטיל מהומה אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם,

וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף שתראה את עורפם כשיברחו מפניך.

וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה שליח להציק לאויביך, לא רק לשמור על העם לְפָנֶיךָ,

וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.

לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת, פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה - וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ!

וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים ים התיכון (שבחופו הדרומי ישבו הפלישתים)

וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר לפי חז"ל ובהתאם לכתובים אחרים: הכוונה ממדבר סיני ועד נהר הפרת,

כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ?

לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית.

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ - פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי -

כִּי שהרי אִם תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אז יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ. {פ}