קטגוריה:שמות כג ו

מלבי"ם - התורה והמצוה

רט. לא תטה משפט אבינך בריבו.

אין צריך לומר שלא יטה משפט האביון לחובתו, דהא אפילו משפט עשיר אסור להטות וכל שכן משפט אביון. ועל כן פירש שלא יטה המשפט לזכותו.

והגם שכבר אמר ודל לא תהדר , האביון גרוע מן הדל. שהוא העני התאב לכל דבר ואין לו מאומה. והייתי סובר שיכול להטות כדי שיזכה ויתפרנס באשר העשיר מחויב לפרנסו.

ועל פי סברא זו, דייק ר' אליעזר מלת בריבו . שדוקא בריבו אין להטות לזכותו. אבל בלקט שכחה ופאה, יכול להטות, וכמה שאמרו כן בירושלמי (פ”ד דפאה).

וכבר דייק כן למעלה על ודל לא תהדר בריבו .

והדבר אחר לא רצה לפרש כן, כי הטיית משפט איש, פירושו תמיד הטיה לחובה ולא נמצא לשון זה על הטיה לטובה. ועל כורחך שהאביון הוא הרשע, האביון במצות. והייתי אומר שמותר להטות משפטו לחובה.