מצוה:לא להטות משפט רשע
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.
(שמות כג, ו)
שהזהיר הדיין כשידע שהוא אדם רשע ובעל עבירות – להטות דינו, והוא אמרו יתעלה "לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כג, ו).
ולשון מכילתא: רשע וכשר עומדין בדין לפניך, לא תאמר: "הואיל ורשע הוא – אטה דינו". תלמוד לומר "לא תטה משפט אביונך בריבו", אביון הוא במצוות. כלומר אף על פי שאביון הוא במצוות, לא תטה דינו.
שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות, שנאמר "לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כג, ו). ופירושו שהוא אביון במצוות, שאין במשמע שיהא אביון בממון שאין צריך לומר שלא יטו עליו הדין לגזול ממנו בעניו. אלא נצטוינו שאף על פי שהוא רשע, לא יאמר הדיין: "הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין". כי המשפט ברשעים לאלהים הוא ולא לך. וכן הוא במכילתא (על שמות כג, ו): רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שמא תאמר וכו'.
שורש השוויית הדין בכל אדם – דבר מושכל הוא.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות, שאינן דנות. ועובר עליה והטה הדין על הרשע, עבר על מצות מלך.