ביאור:פריקה וטעינה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



בשני מקומות בתורה נאמר, שצריך לעזור לאדם שנתקע באמצע הדרך:

  • (שמות כג ה): "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"
  • (דברים כב ד): "לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו"

החוקים משלימים זה את זה:

  • בספר שמות, מדובר על שונא , והמצווה היא לעזור לו לעזוב - כלומר לפרוק את המשא מגבו של החמור; הצורך בעזרה הוא דחוף יותר - חייבים לפרוק את המשא בהקדם כדי שהבהמה לא תמות; העזרה היא לא רק לשונא אלא גם ובעיקר לבהמה.
  • בספר דברים, מדובר על אח (כלומר - כל אדם מישראל), והמצווה היא לעזור לו להקים - כלומר להטעין מחדש את המשא על גבו של החמור; הצורך בעזרה הוא פחות דחוף.

המצווה בספר דברים משלימה את המצווה בספר שמות כמו בתצרֵף (פאזל): בכל ספר מתואר מקרה אחר, וכדי להבין את המצווה בשלמותה יש לקרוא את שניהם. דוגמאות נוספות - במאמר המצוות שנזכרו אחרי עשרת הדברות .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-06.

תגובות[עריכה]

מאת: אביתר כהן

קראתי על כך פעם , לא זוכר איפה

ולא זוכר מה בדיוק היה כתוב בקשר לכך

אבל שורש עדב (ארמית) מקביל לגורל (חלק)

זאת אומרת שמשמעות הפסוק היא :

שתהיה שותף בגורלו ותעזור לו

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/priqa_wteina