קטגוריה:בראשית ד טו

<< | ספר בראשית • פרק ד' • פסוק ט"ו | >>

ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו.

וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה לָכֵן כׇּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כׇּל מֹצְאוֹ.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כׇּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כׇּל־מֹצְאֽוֹ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֧אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֧אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms ל֣וֹ ל֣ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms יְהוָ֗ה יְהוָ֗ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp לָכֵן֙ לָ - מילת יחס
כֵן֙ - תואר הפועל

צורת יסוד: l/3651 c
מורפ': HR/D כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־הֹרֵ֣ג הֹרֵ֣ג - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 2026
מורפ': HVqrmsc קַ֔יִן קַ֔יִן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 7014 b
מורפ': HNp שִׁבְעָתַ֖יִם שִׁבְעָתַ֖יִם - שם עצם, נקבה, זוגי, נפרד

צורת יסוד: 7659
מורפ': HNcfda יֻקָּ֑ם יֻקָּ֑ם - פועל, הופעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5358
מורפ': HVHi3ms וַיָּ֨שֶׂם וַ - ו' החיבור
יָּ֨שֶׂם - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7760 a
מורפ': HC/Vqw3ms יְהוָ֤ה יְהוָ֤ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp לְקַ֨יִן֙ לְ - מילת יחס
קַ֨יִן֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: l/7014 b
מורפ': HR/Np א֔וֹת א֔וֹת - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 226
מורפ': HNcbsa לְבִלְתִּ֥י לְ - מילת יחס
בִלְתִּ֥י - ו' החיבור

צורת יסוד: l/1115
מורפ': HR/C הַכּוֹת הַכּוֹת - פועל, הפעיל, מקור נסמך

צורת יסוד: 5221
מורפ': HVhc־אֹת֖וֹ אֹת֖ - מילית, מושא ישיר (את)
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3ms כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־מֹצְאֽוֹ מֹצְאֽ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4672
מורפ': HVqrmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

וַיֹּ֧אמֶר דרגא (משרת, דרגא 5) ל֣וֹ מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)

לָכֵן֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

כָּל־הֹרֵ֣ג מונח (משרת, דרגא 5) קַ֔יִן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

שִׁבְעָתַ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)

יֻקָּ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיָּ֨שֶׂם קדמא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) לְקַ֨יִן֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

א֔וֹת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לְבִלְתִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) הַכּוֹת־אֹת֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

כָּל־מֹצְאֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה: "לָכֵן בגלל שאתה מצטער על החטא, מובטח לך כי כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם יינקם בחומרה כפולה פי שבע". וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת סימן אזהרה להגן עליו שלא יפגעו בו לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ לָכֵן כָּל קָטוֹלַיָּא קַיִן לְשִׁבְעָה דָּרִין יִתְפְּרַע מִנֵּיהּ וְשַׁוִּי יְיָ לְקַיִן אָתָא בְּדִיל דְּלָא לְמִקְטַל יָתֵיהּ כָּל דְּיַשְׁכְּחִנֵּיהּ׃
אונקלוס (דפוס):	וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ בְּכֵין כָּל קַטוֹלַיָּא [נ"א: דְּיִקְטוֹל] קַיִן לְשַׁבְעָה דָרִין יִתְפְּרַע מִנֵּיהּ וְשַׁוִּי יְיָ לְקַיִן אָתָא בְּדִיל דְּלָא לְמִקְטַל יָתֵיהּ כָּל דְּיִשְׁכְּחִנֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ הָא בְּכֵן כָּל דְקָטִיל קַיִן לְשִׁבְעָא דָרִין יִתְפְּרַע מִנֵיהּ וְרָשַׁם יְיָ עַל אַפֵּי דְקַיִן אָתָא מִן שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא בְּגִין דְלָא לְמִקְטוֹל יָתֵיהּ כָּל דְיִשְׁכְּחוּנֵיהּ בְּאִסְתַּכְּלוּתֵיהּ בֵּיהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לכן כל הורג קין" - זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו לכן כל הורג קין לשון גערה כה יעשה לו כך וכך עונשו ולא פירש עונשו

"שבעתים יוקם" - איני רוצה להנקם מקין עכשיו לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם והיא נקמת הבל מקין למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא שלא תהא בריה מזיקתו וכיוצא בו (שמואל ב' ה') ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העורים וגו' וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא אל תוך הבית המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר כאן קצר דבריו ובדה"א (יא ו) פירש יהיה לראש ולשר

"וישם ה' לקין אות" - חקק לו אות משמו במצחו (ס"א ד"א כל מוצאי יהרגני הבהמות והחיות אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם רק אביו ואמו ומהם לא היה ירא שיהרגוהו אלא אמר עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמ"ש ומוראכם וגו' ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני מיד וישם ה' לקין אות החזיר מוראו על הכל)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[יד] וסוף המקרא מוכיח כו'. פירוש כי סוף המקרא שאמר "שבעתים יקם" - והיא נקמת הבל מקין (רש"י כאן) - מוכיח דמה שאמר "לכן כל הורג קין" אינו אלא לשון גערה. בשלמא אי הוי "שבעתים יקם" אותו שהורג קין שבעתים יוקם, לא הוי "כל הורג קין" גערה, אבל היה פירושו "כל הורג קין" - אותו הורג - "שבעתים יקם", אבל השתא ד"שבעתים יקם" הוא נקמת הבל מקין, אם כן "כל הורג קין" הוא גערה, שהרי לא פירש הכתוב מה יהיה נעשה למי שהורג קין. ואם תאמר מנלן ד"שבעתים יקם" הוא נקמת הבל מקין, יש לומר דאם לא כן למה "שבעתים יקם" שלא יקם רק עד ז' דורות, בשלמא מה שלא היתה נקמתו של [הבל מ] קין מיד - זה מפני שאמר "הן גרשתי וגו'" (פסוק יד), ומפני בקשתו שם לו הקב"ה אות והיה תולה לו עד ז' דורות, אבל אחר שיעבור דברי הקב"ה ויהרוג את קין - למה יתלה לו ז' דורות, דאין לפרש שבע פעמים תהיה הנקמה לאותו שהורג קין - שזה אינו דין שתהיה ז' פעמים גדולה מן החטא יקם: [טו] חקק לו אות משמו במצחו. דסתם "אות" כתב, ויש לפרש דבר הקרוב, וזה הוא הקרוב - 'אות משמו', לפי שהוא מורה על שאין השם יתברך רוצה שיהרג:

יריעות שלמה (מהרש"ל)

עריכה

• לפירוש "יריעות שלמה (מהרש"ל)" על כל הפרק •

בד"ה חקק לו אות כו' תי"ו על מצחו נ"ב ולי נראה דאף הכא נפרש בתי"ו והיינו אות אחת משמו של קין שקראו אמו קניתי את ה' ודוק א"נ הי"א והיינו אות משמו של הקדוש ברוך הוא והי"א רמז לתשובה כדאיתא במנחות ורומז נמי כל הורג קין ודוק מהרש"ל:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁקִּצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְרָמְזוּ וְלֹא פֵרְשׁוּ. "לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן" לְשׁוֹן גְּעָרָה: כֹּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָנְשׁוֹ, וְלֹא פֵרַשׁ עָנְשׁוֹ.
שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם – אֵינִי רוֹצֶה לְהִנָּקֵם מִקַּיִן עַכְשָׁו, לְסוֹף שִׁבְעָה דוֹרוֹת אֲנִי נוֹקֵם נִקְמָתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲמוֹד לֶמֶךְ מִבְּנֵי בָּנָיו וְיַהַרְגֵהוּ. וְסוֹף הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר "שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם", וְהִיא נִקְמַת הֶבֶל מִקַּיִן, לִמְּדָנוּ שֶׁתְּחִלַּת מִקְרָא לְשׁוֹן גְּעָרָה הִיא, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְרִיָּה מַזִּיקָתּוּ. וְכַיּוֹצֵא בוֹ (שמ"ב ה,ח): "וַיֹּאמֶר דָּוִד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" – וְלֹא פֵרַשׁ מַה יֵעָשֶׂה לוֹ. אֲבָל דִּבֶּר הַכָּתוּב בְּרֶמֶז: "כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר", וְיִקְרַב אֶל הַשַּׁעַר וְיִכְבְּשֶׁנּוּ, "וְאֶת הָעִוְרִים...", וְגַם אוֹתָם יַכֶּה עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ "הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת" – הַמַּכֶּה אֶת אֵלּוּ אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ רֹאשׁ וְשָׂר. כַּאן קִצֵּר דְּבָרָיו, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דה"א יא,ו) פֵּרַשׁ: "יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר".
וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת – חָקַק לוֹ אוֹת מִשְּׁמוֹ בְּמִצְחוֹ. [סְפָרִים אֲחֵרִים, דָּבָר אָחֵר: "כָּל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" – הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. אֲבָל בְּנֵי אָדָם עֲדַיִין לֹא הָיוּ שֶׁיִּירָא מֵהֶם, רַק אָבִיו וְאִמּוֹ, וּמֵהֶם לֹא הָיָה יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּהוּ. אֶלָּא אָמַר: עַד עַכְשָׁיו הָיָה פַּחְדָּתִי עַל כָּל הַחַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (להלן ט,ב): "וּמוֹרַאֲכֶם...". וְעַכְשָׁיו בִּשְׁבִיל עָוֹן זֶה לֹא יִירְאוּ מִמֶּנִּי הַחַיּוֹת וְיַהַרְגוּנִי. מִיָּד: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" – הֶחֱזִיר אֶת מוֹרָאוֹ עַל הַחַיּוֹת.]

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

"שבעתים", עד שבעה דורות. כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ושלשה וארבעים. והעד, "ואור החמה יהיה שבעתים" (ישעיה ל, כו), ואחר כן ביאר הנביא דבריו, ואמר "כאור שבעת הימים" (שם).

וטעם "יֻקָם", שתלקח נקמתו. וכן "לא יקם" (שמות כא, כא). והטעם, כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות. ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים. והנה שת אחיו היה עם נח שנים רבות. גם יתכן, שיקרא זרע קין בשם אביהם, כמו ישראל.

ויש אומרים, כי האות - קרן. ואחרים אמרו, שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו. והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"וישם ה' לקין אות" - ולא אמר "ויתן" לו השם אות או "ויעש" יורה ששם לו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא ובבראשית רבה (כב יב) אמרו כענין זה רבי אבא אמר כלב מסר לו כי מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן שתלך לפניו ולמקום שיפנה הכלב ללכת ידע כי שם צוה לו השם ולא יהרג בה הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו אבל הכוונה שהיה עמו האות תמיד להורות לפניו הדרך שילך בה כי כן לשון "וישם"

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"כל הורג קין שבעתים יוקם" אני אומר לכל מי שהוא מוכן להרוג קין שאני גוזר שתהיה הנקמה על חטאו שבעה פעמים פעמים כי המוכן להרוג יקרא הורג כאמרו ואפרים להוציא אל הורג בניו. ומלת שבעתים תורה שבע פעמים שתי פעמים כמו ונמצא ישלם שבעתים. גזר אם כן שעל זאת הרציחה שהיתה דם אחיו ומחצית המין האנושי או שלישיתו תהי, הנקמה כרוצח שבע פעמים כפולים בזה האופן שיהי' משך זמן ו' דורות נע ונד שהם חיים רעים כמו המות או יותר ממנו כאמרו אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך ובסוף יהרג בדור השביעי כמו שקרה לו על ידי למך כפי מה שבא בקבלה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(טו) "ויאמר ה'". השיב לו הנה אני רוצה שתענש בעונש היותר מר וקשה ואחר שאתה טוב לך המות מן החיים אני רוצה שתשאר בחיים המרים האלה שהם מרים ממות, ומי שיהרוג אותך יעבור על רצוני שאני רוצה שתחיה שבזה תקבל ענשך, וע"כ לכן בעבור זה שאתה מתאוה המות, לכן כל הורג קין שבעתים יוקם. בעבור הרציחה ובעבור שבטל רצון ה' שרוצה שיחיה כדי לקבל ענשו, וגם ר"ל כי עתה לא ידעת עונש הרוצח, אבל מי שיהרוג אותך שכבר ראה גודל העונש של הרציחה ויסורים המרים שגזרתי עליך, א"כ יוקם שבעה פעמים ככה, כי היה לו ללמוד ולא למד, וישם ה' לקין אות זה בעצמו הי' האות שלא יכה אותו כל מוצאו, ממה שראו שהארץ מתקוממה לו, ובשגם למ"ש חז"ל ששם לו קרן במצחו או הזריח עליו את הצרעת כדי שיופרשו ממנו בני אדם מפני צרעתו, מזה עצמו ישמרו א"ע מן הרציחה ולא יכו אותו:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(טו) הנה המתרגם ורש"י ז"ל פירשו שבעתים יוקם כי שבעה דורות תלו לו שישוב. והנה לפי זה אומרו כל הורג קין הוא משולל גיזרה, וכן פרש"י שהוא כמתחיל להגזים ובלתי גומר הגיזרה. "לכן" אחשוב במה שידענו מרבותינו ז"ל (שמות רבה ו ה) כי "לכן" הוא שבועה, ובזה אפשר כי השביע הוא יתברך את ברואיו בל יהרגוהו, וזה אומרו "לכן כל הורג", כי יהיה חומר שבועה על "כל הורג קין". והטעם כי כבר "קין שבעתים" - שהם שבעה דורות - יאריכו לו על חטאו, ועד הזמן ההוא לא יגעו בו אולי יתקן את אשר עוות. וכן היה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה כב כז) שתלו לו עד המבול, ועליו נאמר וימח את כל היקום שהיה

תלוי ברפיון:

והנה משתי בחינות היה מתיירא, א. מכחות הרוגז המשוטטות בעולם, ב. מהבעלי חיים כחיות רעות ודומיהם. על כן על האחד אמר "לכן כל הורג קין" כו', ועל הבעלי חיים אמר "וישם ה' לקין אות" לשתפול חתת אלהים עליהם:

(טז) ואמר שעל ידי התשובה ששב, הועיל מחצה ויסירו ממנו הנע ונשאר נד, כמאמרם ז"ל (סנהדרין לז ב), וזהו אומרו "וישב בארץ נוד" כו', ויהיה לפי פירושנו כי הנע היה שלא יהיה יושב במקום אחד רק מטולטל, ונוד הוא כי גם במקום אשר ימצא לא יהיה מיושב בו רק נד. ויאמר כי עתה "וישב" בלי טלטול, כי אם "בארץ" ההיא היה "נד" מינה וביה. ואפשר כי האות ששם לו, הוא האות ו', ועל כן ניתנה במלת נד ונעשית "נוד", ויהיה על כי נתעתד לבא ביתר שנקרא "יתרו" בו' יתירה. ואפשר היה במקום קדמת עדן, למען יזכור אבידתו בעדן גן אלהים אשר איבד ברשעו, למען על ידי כן יגמור תשובתו:

או יאמר "ויצא קין" מהיות "לפני ה'", שלא היה ה' נגד עיניו לשוב בתשובה למענו, כי אם "קדמת" פניו על אהבת השכר שב "עדן", ועל כן הועיל לו החצי שביטל ממנו נע, ונשאר נד. וזהו וישב בארץ נוד קדמת "עדן", שישב בארץ נוד על היותו קדמת עדן, ולא ביטל הוא יתברך גם את הנד, כאשר ביטל הנע, על שלא היה קדמת ה':

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו". נחלקו רז"ל במהות אות זה מה היה. במדרש (בר"ר כב.כז) אמרו הזריח עליו גלגל החמה כו'. וקשה איך יתחייב מזריחת החמה לבלתי הכות אותו כל מוצאו וכפי שורת הדין רשעים בחושך ידמו ואיך יזריח החמה עליו. ונראה פירוש הדברים לפי שנאמר (שמות כב.א) אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים אם זרחה השמש עליו דמים לו. כך קין היה גנב כי היה גונב דעת עליונה כמו שפירש רש"י בפרשה זו. (ד.ט) והיה הולך כבמחתרת כי הסתיר ה' פניו ממנו וגורש מן הארץ הקדושה ארץ אשר עיני ה' דורש אותה תמיד וגרשו לחוצה לארץ שהדר בה דומה כאילו אין לו אלוה מצד הסתרת פניו ית' כמ"ש ומפניך אסתר. ואז היה דומה לנמצא במחתרת כי היה בורח ממקום למקום וכל בורח מחביא את עצמו בסתר וא"כ פשיטא שכל מוצאו יהרגהו כי אין לו דמים מאחר שבמחתרת מצאו. על כן הזריח ה' עליו החמה בכל המקומות אשר הלך להורות שאין לו דין הנמצא במחתרת כי אם דין מי שזרחה השמש עליו שדמים לו וכל ההורגו נהרג עליו וזה מופת חותך לבלתי הכות אותו כל מוצאו. ותדע ותשכיל בלשון כל מוצאי למה תלה הדבר במוצאו פשיטא שלא יהרגו מי שלא ימצאהו והל"ל כל בריה יהרגוני אלא שהורה לומר שהיה ירא פן יהיה בדין הנמצא במחתרת כי בו שייך לשון מציאה כמו שנאמר אם במחתרת ימצא הגנב. ועל ידי זריחת השמש לא יכהו כל מוצאו במחתרת זו אשר נסתר בו מצד הבריחה ממקום למקום וזה פירוש יקר.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

לכן כל הורג. טעם לכן, להיות שהכיר וידע שאם ה' לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, בשביל מצוה זו ריחם ה' עליו ואמר כל הורג וגו'. ורשם ה' אות בפניו כמשפטו הנהוג בעושה מצוה שנרשמת במצחו לטובה אות, והוא אומרו וישם ה' לקין אות, והוא על דרך מה שדרשו ז"ל (שמו"ר פי"ז) בפסוק והיה הדם (הזה) לכם לאות פירוש לאות מצוה להם לשמירה:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

רבי יוחנן אמר: לא היה יודע קין שנסתרות לפני הקב"ה, ולקח נבלתו של הבל וטמנה בשדה. אמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך? אמר לפניו: רבונו של עולם, שומר שדה וכרם שמתני; השומר אחי אנכי? אמר קין: גדול עוני מנשוא. ולא עוד, אלא עכשיו יעמוד צדיק אחד בארץ ויזכיר שמך הגדול עלי ויהרגני. מה עשה הקב"ה, נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר: וישם ה' לקין אות.

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים, והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלין עליו, ולא היו יודעים מה לעשות. עורב אחד שמת רעהו אמר: אני מלמד לאדם זה מה לעשות. נטל את רעהו, וחפר בארץ לעיניהם וקברו. אמר אדם: כעורב הזה נעשה; נטל נבלתו של הבל וקברו בארץ. ושילם הקב"ה שכר טוב, ועורבים בעולם הזה כשהן מולידין בניהן ורואין אותן לבנים, בורחין מלפניהן, סבורים שהם בני נחש. נותן מזונן בלי חוסר, שנאמר: "מי יכין לעורב צידו". ולא עוד, אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם, שנאמר: "נותן לבהמה לחמה" וכו':

לכן כל הורג קין. רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל. אמר להן הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהיה. אמר ר' לוי: בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל. אמר לו הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהי. לא כדינין של רוצחנין דינו של קין; קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד. מכאן ואילך, כל הורג קין יהרג.

וישם ה' לקין אות. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: הזריח לו גלגל חמה. אמר ר' נחמיה: לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה? אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת, כמא דאת אמר: "והאמינו לקול האות האחרון". רב אמר: כלב מסר לו; דבר אחר: קרן הצמיח לו. דבר אחר: עשאו אות לרוצחנין; דבר אחר: עשאו אות לבעלי תשובה. ויש אומרים: תלאו ברפיון, ובא מבול ושטפו.