מ"ג בראשית ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ד · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְפַק קַיִן מִן קֳדָם יְיָ וִיתֵיב בַּאֲרַע גָּלֵי וּמְטֻלְטַל דַּהֲוָת עֲבִידָא עֲלוֹהִי מִלְּקַדְמִין כְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְפַק קַיִן מִן קֳדָם יְיָ וִיתֵיב בְּאַרְעָא טִלְטוֹל גָלוּתֵיהּ דַהֲוַת עֲבִידָא עֲלוֹהִי מִלְקַדְמִין בְּגִינוּנִיתָא דְעֵדֶן:
ירושלמי (קטעים):
וּנְפַק קַיִן מִן קֳדָם יְיָ וִיתֵיב בְּאַרְעָא גְלֵי וּמְטַלְטֵל מִן מִדְנַח לְגִינְתָא דְעֵדֶן וַהֲוָה קֳדָם עַד לָא קְטַל קַיִן לְהֶבֶל אָחוֹי הֲוָת אַרְעָא מִרְבַּיָא לֵיהּ פֵּרִין כְּפֵירֵי גִינְתָא דְעֵדֶן מִן דְחָטָא וּקְטַל לְאָחוֹי חָזְרַת לְמַסְקָא כּוּבִין וְדַרְדְרֵין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצא קין" - יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה

"בארץ נוד" - בארץ שכל הגולים נדים שם

"קדמת עדן" - שם גלה אביו כשגורש מגן עדן שנאמר וישכן מקדם לגן עדן לשמור את שמירת דרך מבוא הגן שיש ללמוד שהיה אדם שם ומצינו שרוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים שנאמר (דברים ד) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש דבר אחר בארץ נוד כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים סורו מעליו זהו שהרג את אחיו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בארץ נוד". קראו כן בעבור שהיה נע ונד.

"קדמת עדן". מזרח עדן, והוא צפון מהגן. ונקרא שם העיר חנוך כשומרון על שם שמר (מלכים א טז, כד), וכן מצרים. ולמך שישי לקין ושביעי לאדם.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם ויצא קין מלפני ה'" - כי עוד לא עמד לפניו לעולם כטעם שאמר ומפניך אסתר וטעם וישב בארץ נוד שלא הלך בכל העולם אבל באותה הארץ ישב נודד תמיד לא ינוח במקום ממנה כלל ונקראת "ארץ נוד" על שמו לעולם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) "ויצא קין מלפני ה'". יש הבדל בין מפני ובין מלפני, היציאה מלפניו, עמד תחלה לפניו ויצא משעמד לפניו, והיציאה מפניו היינו מסבתו וממוראו, ור"ל שיצא מלהיות לפני ה' והשגחתו ונעזב אל המקרה. וישב בארץ נוד, פי' חז"ל שע"י וידויו ותשובתו נבטלה חצי הגזירה ותחת נע ונד הי' רק נד, שהנוע הוא ממדינה למדינה והנוד הוא במקומו ויושב בארץ אחת:

 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישב בארץ נוד קדמת עדן". מצינו שכל ההורג נפש גולה למזרח שכן אדם הראשון שגרם מיתה לכל תולדותיו כתיב בו (בראשית ג, כד) וישכן מקדם לגן עדן. וכן בכל ערי מקלט כתיב (דברים ד, מא) בעבר הירדן מזרחה שמש. לפי שכל הורג נפש מקרב הערב שמשו של הנהרג כמו שנאמר (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש וגו' לפיכך יגלה לקצה אחרון שכנגדו כדרך שאמרו בהורדוס (בבא בתרא ד, א) הוא כיבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם. והוא דרך כל בעלי תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו ולעשות איזה מצוה הפכית אל העבירה שעשה. וזה דרך נכון לכל בעל תשובה והמשכילים יבינו מגלות זה לתקן כל עבירה באיזו מצוה הפכית לעבירה כי בזה יתוקן עוותו.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצא קין מלפני ה'. מהיכן יצא? הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. דבר אחר: יצא כמערים וכמרמה בבוראו. דבר אחר: יצא שמח, כמא דאת אמר: "הנה הוא יוצא לקראתך". פגע בו אדם הראשון, אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ופשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר: כך הוא כח של תשובה, ולא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות". וישב בארץ נוד.

<< · מ"ג בראשית · ד · טז · >>