מ"ג שמות כב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג שמות כב · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּלְגִיּוֹרָא לָא תּוֹנוֹן וְלָא תָעִיקוּן אֲרֵי דַּיָּירִין הֲוֵיתוֹן בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):
וְגִיּוֹרָא לָא תְקַנְטוּן בְּמִילִין וְלָא תְעִיקוּן לְמִיסַב לֵיהּ נִכְסוֹי עַמִּי בְנֵי יִשְרָאֵל הֲווֹ דְכִירִין אֲרוּם דַּיְירִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגר לא תונה" - אונאת דברים קונטרליאר"ר (בלע"ז הענען) כמו (ישעיהו מט) והאכלתי את מוניך את בשרם

"ולא תלחצנו" - בגזילת ממון

"כי גרים הייתם" - אם הוניתו אף הוא יכול להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת מום שבך אל תאמר לחברך כל ל' גר אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא ממדינה אחרת לגור שם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְגֵר לֹא תוֹנֶה – אוֹנָאַת דְּבָרִים, קונטרליי"ר [contralier = לקנטר‏[2]] בְּלַעַז, כְּמוֹ: "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם" (ישעיהו מט,כו).
וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ – בִּגְזֵלַת מָמוֹן.
כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם – אִם הוֹנֵיתוֹ, אַף הוּא יָכוֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ; מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ (ב"מ נ"ט ע"ב). כָּל לְשׁוֹן גֵּר, אָדָם שֶׁלֹּא נוֹלַד בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֶלָּא בָּא מִמְּדִינָה אַחֶרֶת לָגוּר שָׁם.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תונה: בדברים שהרו בממון כתוב לא תונו איש את אחיו, והוא הדין לכל ישראל אלא שדיבר הכתוב בהווה שיכול להונות את הגר במעשה אבותיו ועל מעשיו בגיות:
ולא תלחצנו: לעשות מלאכתך לפי שהוא בלא גואל כדכתיב וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים, כלומר מעבידים אותם:
כי גרים הייתם: כמו שמפורש לפנינו ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם ולפי שצרתו מרובה ענשו מרובה:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי גרים הייתם בארץ מצרים" - לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן ופירש רש"י כי הוא טעם ללא תונו אותו יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת מום שבך אל תאמר לחברך ור"א אמר זכור כי גרים הייתם כמוהו ואין בכל זה טעם בעיקר והנכון בעיני כי יאמר לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם שכל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם כמו שכתוב (לעיל ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וגר לא תונה. באונאת דברים, ולא תלחצנו, בגזלת ממון. בכמה מקומות כתוב בתורה והזהיר הקב"ה על הגר לפי שהגר הוא מוצא עצמו יחידי בארץ נכריה ולכך נקרא גר מלשון גרגיר הנמצא יחידי בראש ענף האילן מבזים אותו ומריעים לו על כן אמר הש"י אל תחשוב שאין לו מי שיריב את ריבו כי אני הוא הרב את ריבו והעושה נקמה בעושקיו וזהו שנתן טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, לא אמר ואתם ידעתם את הגר אלא את נפש הגר כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו ואין לו למי ישא עיניו כי אם אלי ועל כן ארחם עליו כמו שרחמתי עליכם שהייתם גרים בארץ מצרים. וצרף אליו האלמנה והיתום לפי שכולן תשושי כח והבריות מקילין בהם להרע ולהצר אותם והנה דמעתם מצויה כי שערי דמעה לא ננעלו ועל כן צריך אדם להזהר בהם להיטיב ולהתחסד עמהם בין בגופו בין בממונו וכן הזכיר הנביא (ישעיה נח) הלא פרוס לרעב לחמך והזכיר עוד (שם) ותפק לרעב נפשך אם יש לך ליתן לו לחמך תן, ואם לאו נפשך שיזמין עצמו להמציא לו קורת רוח בדברים. ומה שהזכיר לשון כל אלמנה אפילו עשירה ובעלת נכסים מפני שדמעתה מצויה ונפשה מרה לה.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וגר לא תונה וגו' כי גרים וגו'. רש"י ז"ל פירש אף הוא יכול להונותך כי גרים וגו', ור"א פי' זכור כי הייתם כמותו, ורמב"ן דחה ב' הדרכים ופי' כי תדעו שאשמע צעקת דלים כאשר שמע צעקתך וגו':

ונראה לו' על פי הקדמה הידועה כי נשמות בני ישראל הם שורש הקדושה בני אברהם יצחק ויעקב חבל נחלתו יתברך וכל זולתם הם חלק רע, ולזה לא יקפידו בזלזול אדם שאינו מהם ובאונאתו לצד שיחשבוהו שפחות הוא מהדרגות הקדושה ומזה יולד ענפי האונאה, לזה כאשר צוה עליהם לבל יונום ולא ילחצום אמר הטעם שאני מצוך לבל תונהו שאין לך לומר שהוא בחינת שורש הרע או כיון שהוא מוטבע בבחינת הקליפה הרי נגרע מערכך כי אתם גרים הייתם במצרים פירוש על דרך מה שפירשתי (ויגש מו ג) כי לגוי גדול אשימך שם ובפסוק (כ' ב') אשר הוצאתיך מארץ מצרים בפרשת יתרו שנשמות ישראל עצמם היו טבועות בקליפה ואם כן יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל ולזה לא תונהו ולא תלחצנו:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעח. וגר לא תונה ולא תלחצנו (כי גרים הייתם בארץ מצרים ) לא תוננו בדברים ולא תלחצנו בממון. שלא יאמר לו, אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שניך, ואתה מדבר מלין כנגדי. ומנין שאם הוניתו, שהוא יכול להונך, תלמוד לומר (וגר לא תונה) [כי גרים הייתם בארץ מצרים]. מכאן היה רבי נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך. חביבין הגרים (שבכל מקום) הוא מזהיר עליהם. וגר לא תונה, ואהבתם את הגר (דברים י). ואתם ידעתם את נפש הגר (שמות כג). רבי אליעזר אומר, גר לפי שסורו רע, לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים י). וכי מי גדול, מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו. הוי אומר מי שהמלך אוהבו (שנאמר ואוהב גר (דברים י)) חביבין הגרים שבכל (מקום שנקראו [נקראו] בישראל).

נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה). ונקראו גרים עבדים, שנאמר ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים (ישעיה נו). נקראו ישראל משרתים, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהים יאמר לכם (שם סא). ונקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני נכר הנלוים על ה' לשרתו (שם נו). נקראו בני ישראל אוהבים, שנאמר זרע אברהם אוהבי (שם סא) .ונקראו הגרים אוהבים, שנאמר ואהב גר. נאמר בישראל ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית י). וכן בגרים, שנאמר ומחזיקים בבריתי (ישעיה נו). נאמר בישראל רצון, שנאמר לרצון לפני ה' (שמות כח). ונאמר בגרים רצון, שנאמר עוולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי (ישעיה נו). נאמר בישראל שמירה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא). ונאמר בגרים שמירה, שנאמר ה' שומר את גרים (שם קמו).

אברהם קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג). דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ (תהלים קיט). ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על (האדמה) [הארץ] ואין מקוה (דברי הימים א' כט). ואומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט). חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים. שאלו מל בן עשרים שנה או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן [כ' או בן] שלשים. לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים (וליתן שכר ימים ושנים). לרבות שכר עושה רצונו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב). וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם. (לה' אני) שנאמר, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (שם מד). לה' אני (ואל יתערב בי חטא). וזה יקרא בשם יעקב, אלו (גרי צדק). וזה יכתוב ידו לה', אלי בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו (יראי שמים).

<< · מ"ג שמות · כב · כ · >>


  1. ^ ר' אה"ל מס' 671. בלעז שלפנינו חלה דיסימילציה (בידול) לעומת contrarier.
  2. ^ ר' אה"ל מס' 671. בלעז שלפנינו חלה דיסימילציה (בידול) לעומת contrarier.