מ"ג שמות כב יט
<< · מ"ג שמות כב · יט · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יׇֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהֹוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס: | דִּידַבַּח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא יִתְקְטִיל אֱלָהֵין לִשְׁמָא דַּייָ בִּלְחוֹדוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל מַאן דְּדַבַּח לְטַעֲוַות עַמְמַיָא יִתְקְטֵל בְּסַיְיפָא וְנִכְסוֹי יִתְגַמְרוּן בְּגִין כֵּן לָא תְהוֹן פַּלְחִין אֱלָהֵן לִשְׁמָא דַיְיָ בִּלְחוֹדוֹי: |
רש"י (כל הפרק)
"לאלהים" - לעבודת כוכבים אילו היה נקוד לאלהים (הלמ"ד בצירי) היה צריך לפרש ולכתוב אחרים עכשיו שאמר לאלהים אין צריך לפרש אחרים שכל למ"ד ובי"ת וה"א המשמשות בראש התיבה אם נקוד בחטף כגון למלך למדבר לעיר צריך לפרש לאיזה מלך לאיזה מדבר לאיזה עיר וכן למלכים ולרגלים בחיר"ק צריך לפרש לאיזה ואם אינו מפרש כל מלכים במשמע וכן לאלהים (בצירי) כל אלהים במשמע אפילו קודש אבל כשהיא נקודה פתח כמו למלך למדבר לעיר (פתח וקמץ ענין אחד בענין זה וגם י"ל בדרך אחר כמ"ש בדקדוקי רש"י יעוין בו) נודע באיזה מלך מדבר וכן לעיר נודע באיזה עיר מדבר וכן לאלהים לאותם שהוזהרתם עליהם במ"א כיוצא בו (תהלים פו) אין כמוך באלהים לפי שלא פירש הוצרך לינקד פתח
"יחרם" - יומת למה נאמר יחרם והלא כבר נאמרה בו מיתה במ"א (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה שלא תאמר כל עבודות במיתה בא ופירש לך כאן זובח לאלהים לומר לך מה זביחה עבודה הנעשית בפנים לשמים אף אני מרבה המקטיר והמנסך שהם עבודות פנים וחייבין עליהם לכל עבודת כוכבים בין שדרכה לעבדה בכך בין שאין דרכה לעבדה בכך אבל שאר עבודות כגון המכבד והמרבץ והמגפף והמנשק אינו במיתה אלא באזהרהרמב"ן (כל הפרק)
מדרש מכילתא (כל הפרק)
קעז. זובח לאלהים יחרם (עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם) זביחה בכלל היתה, ויצאת ללמד. מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים, וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה בכך. אף כל כיוצא בהן עובדין לשמים יהו חייבין עליהם בין שהוא עובדה בכך ובין שאינו עובדה בכך. (אלא) כל שאין כיוצא בו עובדין לשמים לשום עבודתו חייב, שלא לשום עבודתו פטור.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קעז. זובח לאלהים יחרם. הוא העונש על עבודה שהיא עבודת פנים. והאזהרה הוא מה שאמרו לא תשתחוה להם. וכבר בארנו זה שם היטב. וכלשון שבמכלתא שלפנינו מביא הרמב”ם בס' המצות (מל"ת ס'). ועל כן אין לשנות הגי' שלנו. ודעת אחרים שרצונו לומר אם זובח רק לעבודה זרה, אבל המשתף שם שמים, אינו חמור כל כך. ורשב"י דייק ממה שאמר בלתי לה' לבדו . שמציין במלת לבדו שגם המשתף נעקר מן העולם, וכמה שאמרו בסנהדרין (דף סג). וצריך למחוק בדברי אחרים מלות בלתי לה' לבדו, ולגרסה בדברי רשב”י.
ומה שאמרו שנאמר את ה' היו יראים , נדחקו בזה המפ'. אבל למה שפירשתי הפסוקים האלה בפירוש מלכים, יש מכאן ראיה ברורה לרבי שמעון. ששם אמר שישראל שעבדו בשתוף נעקרו על זה מן העולם. כי רק הכותים היו יכולים לעבוד בשתוף. עי”ש.
והנה הראב”ע פי' שמה שאמרו זובח לאלהים יחרם , כולל גם העמים הדרים בארץ ישראל וכדעת יש אומרים. ואמרו שישראל נצטוו לשרש אחרי עבודה זרה ועובדיה. והתורה נתנה אותות להכיר המקומות ששם עובדים אותה ולאבד את שמם מן המקום ההוא. וגי' הילקוט על הגלוים לא על הנסתרים. וזה נכון יותר.
