קטגוריה:בראשית יט כד
נוסח המקרא
ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים
וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם.
וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גׇּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃
וַֽ/יהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְ/עַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָ/אֵ֑שׁ מֵ/אֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַ/שָּׁמָֽיִם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַייָ אַמְטַר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גּוּפְרֵיתָא וְאִישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּמֵימְרָא דַיְיָ אָחִית מִיטְרִין דְרַעֲוָא עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה עַל מְנַת דְיַעַבְדוּן תְּתוּבָא וְלָא עָבְדוּ אֲרוּם אָמְרוּ לָא גְלֵי קֳדָם יְיָ עוּבְדִין בִּישַׁיָא הָא בְּכֵן נַחְתוּ עֲלֵיהוֹן כִּבְרֵיתָא וְאֵשָׁא מִן קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ מִן שְׁמַיָא: |
ירושלמי (קטעים): | וּמֵימְרֵיהּ דַיְיָ הֲוָה מָחִית עַל עַמָא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה מִיטְרִין דְרַעֲוָוא דִילְמָא דְיַעֲבְדוּן תְּתוּבָא מִן עוּבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וְכֵוָון דַחָמְיָין מִטְרָא דְרַעֲוָוא הֲווֹ אָמְרִין דִילְמָא דְלֵית עוֹבָדֵינָן בִּישַׁיָא גְלַן קֳדָמוֹי חָזַר לְמֶהֱוֵי מָחִית עֲלֵיהוֹן גוּפְרֵיתָא וְאֵישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָא: |
רש"י
"המטיר על סדום" - בעלות השחר כמו שנאמר וכמו השחר עלה שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה אמר הקב"ה אם אפרע מהם ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין ואם אפרע מהם בלילה יהיו עובדי החמה אומרים אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים
"המטיר וגו' גפרית ואש" - בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש (מכילתא בשלח)
"מאת ה'" - דרך המקראות לדבר כן כמו נשי למך ולא אמר נשיי וכן אמר דוד (מ"א א) קחו עמכם את עבדי אדוניכם ולא אמר מעבדי וכן אחשורוש בשם המלך ולא אמר בשמי אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו
"מן השמים" - והוא שאמר הכתוב (איוב לו) כי בם ידין עמים וגו' כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום וכשבא להוריד המן מן השמים (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים
[לא] בעלות השחר. דאם לא כן 'וה' היה ממטיר' מבעיא ליה - אם הכתוב בא לומר שהקב"ה היה ממטיר בעת שהשמש יצא על הארץ, מאי "המטיר", אלא שלפני זה כתיב (פסוק כג) "השמש יצא על הארץ" וכתב שכבר המטיר, ורוצה לומר שכבר לפני זה המטיר על סדום מעלות השחר. והא דכתיב בקרא (פסוק כב) "כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה", היינו גמר ההפוך שהיו נהפכים לגמרי, וזה לא היה עד בואו צוערה, שזה היה כאשר יצא השמש על הארץ, אבל שהיה ממטיר עליהם גפרית ואש - זה היה בעלות השחר:
[לב] שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה. ואף על גב דאחר עלות השחר נמי הלבנה נראית, מכל מקום אינה מושלת, דשרגא בטיהרא מאי אהני (חולין דף ס:), ומעלות השחר שניהם מושלים, דאמרינן בברכות (דף ח:) לענין קריאת שמע של ערבית - אם קראה אחר שעלה עמוד השחר יוצא בה משום קריאת שמע כל זמן שלא תנץ החמה, ואם קריאת שמע של יום קרא קודם הנץ החמה משעת עלות השחר - יצא גם כן (שם), שמזה אנו רואים שנחשב קודם הנץ החמה - אחר שעלה השחר - מן היום ומן הלילה:
[לג] מתחלה מטר ונעשה גפרית. דאם לא כן איך שייך מטר גבי אש וגפרית, והוי ליה למכתב 'וישלך עליהם'. אך קשה דכתיב (שמות ט"ז, ד') "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", וכתיב (תהלים י"א, ו') "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם", ולפיכך נראה דכאן דכתיב "מאת ה'", ואין דבר רע יורד מלמעלה, מכל שכן דכתיב "מאת ה'", שאין לומר "גפרית ואש מאת ה'", לכך יש לומר שהיה ממטיר בתחלה מטר ממש, אלא שאם לא יעשו תשובה - ישנה אותו לגפרית:
[לד] דרך מקראות לדבר כן כו'. וקשה מאחר שכתב למעלה כי הוא ובית דינו המטיר על סדום, אם כן בלא דרך המקראות לדבר כן, דהא כיון ד"המטיר" הוא ובית דינו, אם כן לא יתכן לומר 'מאתו' דהא מן השם יתברך לבד לא בא המטר, ויכול שפיר לומר הוא ובית דינו המטיר מאת ה', וקושיא זו הקשה הרמב"ן, והביא דברי הב"ר (נא, ג) שכן משמע שם שדיעות חלוקים שם, וכן איתא התם; אבא חלפי בר אבא בשם רבי יהודה "וה'" זה גבריאל, "מאת ה'" זה הקב"ה. אמר ר' אליעזר כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. אמר רבי יצחק מצאנו שההדיוט מזכיר את שמו, בתורה (ר' לעיל ד, כג) "ויאמר למך לנשיו שמען בקולי נשי למך", עד כאן שם. משמע דרבי יהודה סבירא ליה כי "וה' המטיר" הוא גבריאל, וכתב "וה'" כי היה שלוח מאתו יתברך, והשליח היה גבריאל, "מאת ה'" הוא השם יתברך בעצמו. רבי אליעזר סובר כי "וה'" הוא ובית דינו, שהסכימו על הפעולה הזאת והיה דבר זה נידון בכל בית דין שלו, ולא היה זה על גבריאל שהיה שליח, רק כל בית דין של הקב"ה שהיו נידונים בו. ורבי יצחק סבירא ליה שהוא יתברך הנזכר במלת "וה'", ודרך הכתוב לדבר כן. ודבר זה הוא אמת גמור - דהשתא ג' מחלוקות יש, ורש"י חבר שני דעות יחד. והרא"ם רצה ליישב דברי רש"י ואומר שאין רבי יצחק חולק על דברי התנאים הראשונים, כי גם רבי אבא סבירא ליה שאחר שכתב לך "וה'" אפילו יהיה זה גבריאל - מכל מקום אחר שנזכר גבריאל בשם "וה'" צריך למכתב אחריו 'מאתו', רק שסבר שנכתב "מאת ה'" במקום 'מאתו' שלא כמנהג, ובא רבי יצחק לומר דכמנהג נכתב, שאף דרך הדיוט לדבר כך. כך הם דברי הרא"ם. ואינו נכון, דהא רבי אבא אמר "וה'" זה גבריאל, "מאת ה'" זה הקב"ה, משמע שבא לתרץ הא דכתיב "מאת ה'" ולא כתב 'מאתו', ואם נאמר דרבי אבא סבירא ליה דהוי כאילו כתב 'מאתו', אם כן לא תירץ מידי, אלא על כרחך דלרבי אבא שפיר הא דכתיב "מאת ה'", כיון דהא דכתיב "וה'" קאי על גבריאל. וכן אליבא דרבי (אבא) [אליעזר] "וה'" - הוא ובית דינו, הוי שפיר "מאת ה'", ופשוט הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הִמְטִיר עַל סְדוֹם – בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק טו): "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" – שָׁעָה שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ עִם הַחַמָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ מֵהֶם עוֹבְדִין לַחַמָּה וּמֵהֶם לַלְּבָנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּיּוֹם, יִהְיוּ עוֹבְדֵי לְבָנָה אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה בַלַּיְלָה שֶׁהַלְּבָנָה מוֹשֶׁלֶת – לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין. וְאִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּלַּיְלָה, יִהְיוּ עוֹבְדֵי הַחַמָּה אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה בַיּוֹם כְּשֶׁהַחַמָּה מוֹשֶׁלֶת – לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין. לְכָךְ כְּתִיב "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה", וְנִפְרַע מֵהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מוֹשְׁלִים (בראשית רבה נ,יב).
הִמְטִיר... גָּפְרִית וָאֵשׁ – בַּתְּחִלָּה מָטָר, וְנַעֲשָׂה גָּפְרִית וָאֵשׁ.
מֵאֵת ה' – דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ (לעיל ד,כג): "נְשֵׁי לֶמֶךְ", וְלֹא אָמַר "נָשַׁי". וְכֵן אָמַר דָּוִד (מל"א א,לג): "קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדוֹנֵיכֶם", וְלֹא אָמַר 'עֲבָדַי". וְכֵן אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח,ח), וְלֹא אָמַר "בִּשְׁמִי". אַף כַּאן אָמַר "מֵאֵת ה'", וְלֹא אָמַר "מֵאִתּוֹ" (סנהדרין ל"ח ע"ב; בראשית רבה נא,יב).
מִן הַשָּׁמַיִם – הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לו,לא): "כִּי בָם יָדִין עַמִּים...". כְּשֶׁבָּא לְיַסֵּר הַבְּרִיּוֹת, מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִסְדוֹם. וּכְשֶׁבָּא לְהוֹרִיד הַמָּן – מִן הַשָּׁמַיִם (שמות טז,ד): "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם".
רשב"ם
מאת ה': שכינה ממש וכן היא בבראשית רבה ובתנחומא:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה דעת ר' אליעזר הוא הנכון. וכלל גדול אמרו כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו.
ויש לך להתבונן כי בית דינו הוא שנאמר עליו (בראשית לא) אנכי האל בית אל, והוא שתרגם יונתן בן עוזיאל עילאה בית שכנתיה, הזכיר לשון בית ולשון שכינה ועליו נאמר במשה רבינו ע"ה (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא. והוא הבת הנאצלת מיסוד עולם, כמו שהזכיר הרמב"ן ז"ל בפירושיו בפסוק בכל, והוא שנאמר (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם, וסמיך ליה ויסע מלאך האלהים, ואינו סמוך רק באור. וכן הזכיר למעלה וה' אמר המכסה אני מאברהם. ואמר ושמרו דרך ה', ולא אמר דרכי. ולמען הביא ה', ולא אמר אביא. וכן בכל מקום שתמצא שם המיוחד בתוספת וא"ו הכוונה בתוספת בית דינו, ואב לכולן וה' המטיר. וכבר ידעת שהוא לשון מטרת.
מאת ה' מן השמים. הוא השם הגדול, כמו שאמר ואתה תשמע השמים, כי מאתו בא העונש, על כן נזכר בו לשון ארדה נא ואראה, כענין דור הפלגה שכתוב שם (שם יא) וירד ה', והבן זה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
רע יוצא מלמעלה, אלא מתחלה יצא מטר ואחר כך נעשה גפרית ואש (מכילתא פרשת בשלח). ויתכן לפי זה יאמר "וה' המטיר" שהוא מטר ממש ואחר כך נעשה "גפרית ואש". ופירש, מה שאמרתי "המטיר" שהוא מטר ממש הוא בצאת "מאת ה'". ומה שנראה גפרית ואש הוא "מן השמים" ולמטה:
או יתכן מה שלא אמר מאתו כי אם מאת ה', לומר אל יעלה על רוחך כי מה שוה' הוא ובית דינו גזרו היה בהכרעת הבית דין, אך לא כן היה על פי בחינת שם הרחמים, כי דע איפה כי גם היה "מאת ה'", כי ארורים הרשעים שמהפכין מידת רחמים למידת הדין. ולהורות כן אמר "מן השמים" להורות כי לא נהפך לגפרית ואש באויר למטה מיסוד האש, כי אם גם "מן השמים" בצאת המטר מן השמים מסוף גבולה, להורות כי יד ה' עליהם חזקה:
או יאמר כמו שאמרו ז"ל פרק אין דורשין (חגיגה יב ב) כי מכון הוא רקיע ששם אוצרות שלג וברד וקיטור וסערה וכו', ובגמרא הקשו הרי בארץ הם שנאמר הללו את ה' מן (השמים) [הארץ] וכו' אש וברד, ומשני דוד התפלל והורידן לארץ. הנה כי בתחלה היו בשמים מקום מלאכי השרת, כי מכון למעלה ממעון אשר גם שם כתות מלאכים. ונבא אל הענין אמר "וה' המטיר" וכו'. ושמא תאמר אם כן מה עשו המלאכים שאמרו וישלחנו ה' לשחתה, לזה אמר "מאת ה'" כלומר הגזרה היתה מאתו יתברך, אך
הפועל היה "מן השמים" הוא מן הרקיע הששי, וזה היה על ידי המלאכים:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וה' המטיר. "כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש". כהדא סליי בליי, כשלשול זה שהוא נמחה בצואה, כאשת הזאת שהיא אינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפרה. דבר אחר: כאשת איש שזנתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו קודם שלא תחזינה שמש; הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ וגו'.
וה' המטיר על סדום. לשתי מדינות שמרדו במלך; אמר המלך: אחת תשרף באש משלה, ואחת תשרף מן טמיון. כך להלן באדום, "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום. אמר ר' אבין: לשפחה שהיתה רודה פת בתנור, בא בנה ורדה גחלים ונתנה לו, בא בן גברתה רדה פת ונתנה לו; גחלים ופת יצאו מן התנור. כך להלן, "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום.
וה' המטיר על סדום, זה גבריאל; מאת ה', זה הקב"ה. כל מקום שנאמר "וה'", הוא ובית דינו. הקב"ה מזכיר שמו שני פעמים (כדכתוב ברמז ל"ט):
גפרית ואש מאת ה'. הדא הוא דכתיב: "ימטר על רשעים פחים", גומרין ומצדין. "אש וגפרית", אמר ר' יודן: אדם מריח גפרית – נפשו סולדת עליו, למה? שהיא יודעת שנדונת בו לעתיד לבוא. "ורוח זלעפות מנת כוסם", ר' ישמעאל בר נחמן משום ר' יונתן: כפיילי פוטירין לאחר המרחץ.
אמר רבי חנינא: אין דבר רע יורד מלמעלן. איתיבון, והכתיב: "אש וברד שלג וקיטור"? אמר להו: רוח סערה הוא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא, דאמר ר' חנינא בן פזי: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", מכאן שיש לו אוצרות רעות.
מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר.רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט כד.
וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם
(אילן סנדובסקי)
עובדות מהכתוב והידוע:
- סדום נמצאה באזור השבר הסורי אפריקני, מצפון או דרום לים המלח.
- השבר הסורי אפריקני חשוף לרעידות אדמה והתפרצויות געשיות.
- לא נמצא הר געש באזור סדום.
- בים המלח נמצאים מלחים בריכוזים שונים מכל ים אחר. הירדן מביא מלחים מהצפון, מאזורים של פעילות וולקנית.
- אזור סדום היה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר" (ביאור:בראשית יג י). ישנם מספר מעינות של מים מתוקים במדבר יהודה, אולם לא נראה שסדום קיבלה כמות זעומה של מים. אם ים המלח היה מלוח מדי כבר בתקופה ההיא, אז סדום היתה חייבת להיות מצפון לים המלח כדי להיות 'גן אלוהים כארץ מצרים'. אם ים המלח לא היה מלוח בזמנו, אז סדום היתה יכולה להיות גם בדרומו.
- אחרי החורבן סדום נמחקה כלא היתה. נכון להיום, הים הוא מלוח במיוחד ואין הרבה צמחיה סביבו. הירדן משקה את צפון ים המלח אבל זה לא נראה כ-"גַן יְהוָה".
- האזור לאחר החורבן אינו פורה עוד ולכן גם אינו כה מבוקש, וזו הסיבה שלא נוצרה חברה נוספת ששמרה ברוע לב על האזור מפני זרים מתנחלים.
- לאחר הפיכת סדום העיר הראשית והחזקה באזור היא יריחו.
מה כתוב על החורבן:
- לא נאמר שהאדמה רעמה ורעדה - זאת לא היתה רעידת אדמה.
- באזור ים המלח אין סימנים של התפרצות געשית - זאת לא היתה התפרצות געש.
- "ויַהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם ... מִן הַשָּׁמָיִם" - מטאור בא לכדור הארץ, נשבר באטמוספירה וירד כמטר של "גָּפְרִית וָאֵשׁ" על אזור סדום.
- נאמר שאברהם ראה: "וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (ביאור:בראשית יט כח). כלומר, ענן לבן של אדי קיטור עלה מים המלח והסביבה בגלל החום הרב, כמו כן עשן שחור של שריפת עצים עלה כמו מהכבשן. לא נאמר שאברהם הרגיש רעידות או אבק ואפר שלרוב נפלטים בעקבות התפרצות געשית.
- ריח של "גָּפְרִית" לרוב מופיע בהתפרצות געשיות, אך יכול גם להיווצר ממטאור או מקרקע לוהטת המכילה גופרית (בהנחה שהחומר שכונה אז גופרית זהה לגופרית בימינו).
- אחרי המטר שנמשך מספר שעות היתה רגיעה מוחלטת: אין רעידות לוואי או פעילות וולקנית נוספת, אין מטר של אבנים ואין ענני אבק ואפר שמכסים את השמים ואת האדמה.
- עוד לפני המטר נאמר על חמשת המלכים אשר "כָּל אֵלֶּה, חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים: הואּ יָם הַמֶּלַח". אולם מהניסוח "הואּ יָם הַמֶּלַח" כאילו נשמע 'הוא ים המלח היום', הלוא גם עמק השדים וגם סדום לא התקיימו כאשר נכתב התנ"ך, ואולי בתקופה ההיא הימה הזאת היתה של מים מתוקים.
בהקשר לסדום והמטר נאמר: "ותַַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; ותְַּהִי, נְצִיב מֶלַח" (ביאור:בראשית יט כו). כלומר, מלח מעורב במטר של חלקיקים הבא ממטאור הנשבר באוויר (אולי גוש מלח מהמטר פגע במקום שבו עמדה אשת לוט).
אחד מהמאפיינים של כוחו של אדוני הוא שנסיו המכוונים אפשריים מדרך הטבע או בעזרת טכנולוגיה מודרנית. כלומר, חייב להיות הסבר מדעי המסביר את שקרה בסדום.
איך קרה שגן פורח הפך למדבר מלוח ממטר משמים?
- אפשרי שמטאור של מלח (כולל אחוז גבוה של ברום) נע בחלל לכיוון סדום. הוא התחמם באטמוספרה, נשבר לחלקים קטנים, התלהט ופגע באזור עמק השדים ובערי הככר. המים באזור רתחו לאדים וכל העצים והבתים נשרפו ככבשן. המטאור אולי הביא למקום מלח בכמות גדולה וגרם לים המלח להיות מלוח יותר ולא מתאים לגידול צמחים ודגים. תערובת המלח בים המלח שונה מהתערובת באוקיינוסים ובים תיכון, כלומר מטאור מיוחד נפל באזור הזה בלבד והוסיף מלח נוסף ושונה למלח שהיה קיים בימה, וזה מה שעשה את ים המלח כה מלוח.[3]
- אפשרות אחרת היא שהמטאור פגע באדמה ושינה את פני האזור כתוצאה מכך, מי ים המלח הציפו את עמק השדים וזיהמו את האדמה, ואולי אף קברו את סדום בצפון (או בדרום) ים המלח.
- ניתן לראות שהתזמון של הפגיעה היה ידוע ולא ניתן לשינוי על ידי המלאכים, ולכן המלאכים היו חייבים למהר ולסלק את לוט ומשפחתו, "ויַָּאִיצו הַּמַּלְאָכִים בְּלוֹט" (ביאור:בראשית יט טו).
הערות שוליים
- ^ ראו גם רש"י לשמות יב,כט.
- ^ ראו גם רש"י לשמות יב,כט.
- ^ אין צורך להתפלא שמטאור של מלח פגע בכדור הארץ כי רוב המחצבים השונים על כדור הארץ גם הם מרוכזים במקומות מסוימים ולא מפוזרים אחיד על כל כדור הארץ. כל אתר של מינראל, שלא הובא על ידי שקיעה במים או נמצא בריכוז גבוה בלבה של כדור הארץ, מיצג פגיעה של מטאור שהכיל ריכוז גבוה של המינראל הזה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 4 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 4 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "בראשית יט כד"
קטגוריה זו מכילה את 27 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 27 דפים.