קטגוריה:שמות יב כט
נוסח המקרא
ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֮ הִכָּ֣ה כׇל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃
וַ/יְהִ֣י׀ בַּ/חֲצִ֣י הַ/לַּ֗יְלָה וַֽ/יהוָה֮ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֮ בְּ/אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִ/בְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַ/יֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔/וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַ/שְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּ/בֵ֣ית הַ/בּ֑וֹר וְ/כֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וַייָ קְטַל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם מִבּוּכְרָא דְּפַרְעֹה דַּעֲתִיד לְמִתַּב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ עַד בּוּכְרָא דְּשִׁבְיָא דִּבְבֵית אֲסִירֵי וְכֹל בּוּכְרָא דִּבְעִירָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא דַּחֲמֵיסַר וּמֵימְרָא דַיְיָ קָטַל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבִּיר בּוּכְרָא דְפַרְעה דְּעָתִיד לְמִיתַּב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ עַד בּוּכְרַיָיא בְּנֵי מַלְכַיָא דְאִשְׁתְּבִין וְאִינוּן בֵּי גוֹבָא מִתְמַשְׁכְּנִין בְּיַד פַּרְעה וְעַל דַּהֲווֹ חָדָן בְּשִׁעְבּוּדְהוֹן דְּיִשְרָאֵל לָקוּ אוּף הִינוּן וְכָל בּוּכְרֵי בְּעִירָא מֵתוּ דְּמִצְרָאֵי פַּלְחִין לְהוֹן: |
רש"י
"הכה כל בכור" - אף של אומה אחרת והוא במצרים
"מבכור פרעה" - אף פרעה בכור הי' ונשתייר מן הבכורים ועליו הוא אומר (שמות ט) בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, בים סוף
"עד בכור השבי" - שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי
[נז] אף של אומה אחרת. דאם לא כן 'כל בכור מצרים' מיבעי ליה, אלא כל בכור שהוא במצרים. והא דלא פירש (רש"י) זה בהתראה, לומר לך שלא היה ההתראה על זה, דמה אכפת למצרים בבכורי אחרים, וכמו שנתבאר למעלה (פי"א אות ה) שבשביל כך לא אמר למעלה (יא, ה) 'בכור השבי', דלא אכפת להו בהם, ולא הזכיר בהתראה דבר זה, רק שהאמת הוא שאינו תולה הדבר בבכורי מצרים, שאף בכורות אחרים והם במצרים נלקו עמהם. וכדי שלא יאמרו שלא ידע משה המכה באיזה ענין תהיה המכה, לכך אמר הדבר כמו שתהיה המכה, "ומת כל בכור בארץ מצרים" (שם). והא דלא אמר משה גם כן בהתראה 'בכור השבי' לומר להם באיזה אופן תהיה המכה, שזה אינו דומה, שאם כן יהיה משמע שבא להתרות עליהם בפרט על זה, כיון שהזכיר בפרט 'בכור השבי', ודבר זה אינו, כי לא שייך התראה בבכור השבי, דמה אכפת להו בבכור השבי. אבל דבר זה, שלא הזכיר בפרט שבכורות אחרים שיהיו במצרים יהיו נלקים, רק שהם בכלל "כל בכור בארץ מצרים", אמר להם כזה, ומכל מקום בודאי לא היה התראה עליהם. לכך לא פירש (רש"י) מידי למעלה (יא, ה), לומר שלא היה התראה בשביל זה:
ואם תאמר מנא ליה לומר כך, שמא "בכור בארץ מצרים" למעוטי אתא, לומר דוקא בכורי מצרים שהם במצרים נלקו, אבל בכורות של מצרים שלא היו במצרים לא נלקו, והא דכתיב (תהלים קל"ו, י') "למכה מצרים בבכוריהם", אין זה ראיה, דודאי בתרווייהו תליא; שצריך שיהיו בכורי מצרים, וגם בארץ מצרים. בוודאי אחר שלמדנו שאף בכורות אחרים והם במצרים נלקו - על כרחך צריך לומר דהא דכתיב "למכה מצרים בבכוריהם" ללמוד אף בכורי מצרים והם בארץ אחרת נלקו, דאם לא כן למה תלה הדבר "בבכוריהם" דוקא, אלא ללמוד שבכורי מצרים והם בארץ אחרת נלקו, אבל אם נאמר שתרווייהו בעינן - בארץ מצרים, וגם בכורי מצרים, לא יקשה כלל, אמנם לכך פירש רש"י "כל בכור" אפילו מארץ אחרת, כלומר דודאי "כל בכור בארץ מצרים" משמע כך - כל בכור, יהיה אף מארץ אחרת, והוא במצרים - נלקה. ולכך אף על גב דפירש רש"י דבר זה למעלה (פסוק יב) אצל "והכיתי כל בכור בארץ מצרים" חזר לפרש פה על "כל בכור" לומר לך כי לא מן "בכור בארץ מצרים" לחוד יליף, רק מדכתיב "כל" וגם "בארץ מצרים". [ו]כתב לך למעלה (פסוק יב) שיש ללמוד ממה שנכתב "בארץ מצרים" ולא כתב 'בכור מצרים', אלא ללמוד שאף בכורות אחרים והם במצרים נלקו, וכאן הוסיף לומר שלא מזה לבד אנו למדין, דאם כן יקשה כמו שאמרנו, אלא מדכתיב "כל בכור בארץ מצרים" גם כן. ומשום כך אין ללמוד מן "כל בכור" דכתיב בהתראה (לעיל יא, ה), דהתם אפשר לתרץ דשמא בא ללמוד שהכה כל בכור אף בכור השבי דלא נזכר בפירוש, ומשום כך לא כתב רש"י שם מידי. אבל אינו צריך, שכבר נתבאר הטעם:
[נח] אף פרעה בכור היה. פירוש דיש לפרש "מבכור פרעה" דומיא ד"בכור השבי", מה "בכור השבי" רוצה לומר השבוי עצמו בכור היה, אף "מבכור פרעה" פרעה עצמו בכור, ולפיכך לעיל דכתיב (יא, ה) "בכור השפחה" לא פירש על "בכור פרעה" מידי, כי שם אדרבא יש לפרש דומיא ד"בכור השפחה", שרוצה לומר בכור של שפחה, אף "בכור פרעה" בכור של פרעה. אבל במכילתא (כאן) דריש "מבכור פרעה" ללמדך על פרעה שהוא בכור, או אינו אלא על בנו שהוא בכור, כשהוא אומר "היושב על כסאו" הרי בנו אמור, ומה אני מקיים "מבכור פרעה וכו'". ולא דמי ל"בכור השבי אשר בבית הבור" או "עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים" (לעיל יא, ה), דודאי עכשיו שכתב "מבכור פרעה היושב על כסאו" הוצרך גם כן לכתוב "עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים", ואי לא כתב "היושב על כסאו" בודאי לא הוצרך למכתב גם כן "אחר הרחיים". אבל מה שלא פירשו רש"י למעלה (יא, ה), מפני שהוא רחוק מפשוטו, רק כאן נראה שהוא קרוב לפשוטו, דהא "בכור השבי" פירושו בכור שהוא שבי, וכן "בכור פרעה" שהוא עצמו בכור. ועוד דלא פירש רש"י זה למעלה משום דלא היה דבר זה צורך התראה, דכיון דלא היה מת פרעה - מה היה צריך זה בהתראה, אלא שנזכר זה במעשה לומר כי היה בכור, ואפילו הכי לא מת כדי להראות לו כחו בים סוף, אבל בהתראה לא היה אומר לו דבר זה כלל, שאין זה שייך בהתראה, ולפיכך בהתראה הדברים כפשוטם, וזה נכון:
[נט] ועליו אומר בעבור זאת העמדתיך. אף על גב כי מקרא הזה (לעיל ט, טז) נאמר לעיל במכת הברד, וקאי על כל המכות, שכן אמר "כי עתה שלחתי את ידי וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו'" (שם שם טו, טז), אם כן קרא כתיב על מכת הברד דאיירי ביה קרא, מכל מקום מדכתיב "ואולם בעבור זאת העמדתיך" ולא כתיב 'העמדתי אותך ואת עמך' כדכתיב רישא דקרא, אלא דכך פירושו - אילו רציתי הייתי מכה אותך ואת עמך בדבר, ואולם בעבור זאת העמדתי אותך אף במכת בכורות למען הראותך כחי בים, ואת עמך העמדתי במכות הרבות, רק שנקט הכתוב "העמדתיך" את פרעה, שאותו העמיד מעמו, לכך אמר "העמדתיך" עליו בפרט:
[ס] כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם ושהיו שמחים לאידם. הוצרך ליתן ב' טעמים, דאי בשביל שלא יאמרו [יראתם] תבע עלבונם - דבשביל זה אין להרוג אותם, דמה עשו שיהיו נלקים, ואף בטעם שהיו שמחים לאידם לא היה סגי, מפני שכתוב (משלי י"ז, ה') "שמח לאיד לא ינקה", אבל לא היה ראוי שיהיה נלקה במכת בכורות, שהרי מכת בכורות לא היתה רק לגאולת ישראל ולא להגבות עונש ששמחו לאידם, ולפיכך צריך לטעם כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם, והוי שפיר שייך בגאולת ישראל, ולפיכך נלקו:מה שפרש"י בכור השבי לפי שהיו שמחין לאידן של ישראל ועוד שאמרו כו' ולא די לו בזה הטעם לחוד שלא יאמרו יראתם כולו ובפרט לפי מה שפירשנו לעיל שזה הפי' הוא מוכרח דאל"כ היה משה בדאי ונ"ל דבע"כ צ"ל נמי משו' שהיו שמחין דאל"כ הא אין יסורין בלא חטא וא"כ איך יענשו מפני שלא יאמרו כו' אלא שהיו שמחין לאיד ומ"מ בעבור זה לחוד לא היה רוצה הקב"ה לענש' ותדע שהרי בכור השפחה שהיו ג"כ שמחין לאידם ואפ"ה צריכין אנו לפרש שהיו ג"כ משועבדין בישראל אלא דמשום שמחי' לחוד לא היה רוצה הקב"ה ללקותן ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הִכָּה כָּל בְּכוֹר – אַף שֶׁל אֻמָּה אַחֶרֶת וְהוּא בְּמִצְרַיִם (מכילתא כאן).
מִבְּכוֹר פַּרְעֹה – אַף פַּרְעֹה בְּכוֹר הָיָה, וְנִשְׁתַּיֵּר מִן הַבְּכוֹרִים; וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: "בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ" (שמות ט,טז) (מכילתא כאן)[4].
עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי – שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין לְאֵידָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה הַפֻּרְעָנוּת (מכילתא כאן). וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה בַּכְּלָל הָיָה (שם), שֶׁהֲרֵי מָנָה מִן הֶחָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן עַד הַפָּחוּת, וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה חָשׁוּב מִבְּכוֹר הַשְּׁבִי.
רשב"ם
הישב על כסאו: העתיד לישב על כסאו אילו חייה:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
והוסיף המקרא להודיע "אשר בבית הבור", שהוא למטה מעשרה [טפחים], כסתם בור בבבא קמא פרק ה משנה ה. ומזה המקרא למדו חז"ל, דסתם בור עשרה טפחים, דזהו עיקר הרבותא כאן.
ומכל מקום, לא היה מועיל מחיצה כזו לגבי העברת ה' בכבודו ובעצמו כ"י. והוי כדאיתא בברכות כו., דבספר תורה, דקדוש יותר, לא מהני מחיצה עשרה, אלא בית בפני עצמו. ומכל שכן קדושת כבודו יתברך.
והנה, לעיל, במאמר משה לפרעה, (שמות יא ה): "אמר עד בכור השפחה...", דזה הוא נוגע לפרעה; מה שאין כן בכור השבי, מה איכפת לפרעה? אבל הכא, בסיפור העניין, להודיע פעולת ההעברה, וכדי להגיע מזה לקדושת בכורי ישראל, נצרך לפרש יותר "בכור השבי".מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
וה' הכה כל בכור שומעני על ידי מלאך או על ידי שליח- תלמוד לומר והכיתי כל בכור. לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.
וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, אפילו ממקומות אחרים. בכורי מצרים שהן במקומות אחרים מנין? תלמוד לומר למכה מצרים וגו' (תהלים קלו). בכורי חם כוש ופוט ולוד מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים וגו' (שם עח).
מבכור פרעה היושב על כסאו בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. או לא בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור- כשהוא אומר היושב על כסאו, הרי בנו. אמור, ומה תלמוד לומר מבכור פרעה- בא הכתוב ללמדך שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות. ועליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך. בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצרים, עליהם הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב כ).
עד בכור השבי . וכי שבויים מה חטאו- אלא שלא יהו השבויין אומרים יראתנו הביאה (עליו) את הפורענות. קשה יראתן שעמדה על (עצמן) [עצמה]. קשה יראתנו שלא שלטה בנו הפורענות. (ללמדך) שכל גזרות שהיה פרעה גוזר על ישראל, היו השבויין שמחין בהם שנאמר שמח לאיד לא ינקה (משלי טז). וכתיב בנפול אויבך אל תשמח (שם כד) וכתיב בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלים האח וגו' (יחזקאל כו) וכתיב לכן כה אמר ה' צבאות הנני אליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. ולא שבויים בלבד אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר עד בכור השפחה.
וכל בכור בהמה וכי בהמה מה חטאת - אלא שלא יאמרו המצרים יראתנו הביאה עלינו זה הפורענות. קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות. קשה יראתנו שעמדה לעצמה. (קשה יראתנו שלא) שלטה בה פורענות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עט. ויהי בחצי הלילה יוצרו חלקו. התבאר בפירוש הספרא ( צו מד ) על פי כללי הלשון.
וה' הכה כל בכור דרך הלשון תמיד להקדים את הפעל אל השם, וכשמקדים את השם, בא לדייק את השם (אילת השחר פרק יב ). והיה לו לומר, ויך ה' כל בכור, ודייק ה' הכה- ה' בעצמו לא על ידי שליח. כמו שאמר והכיתי כל בכור אני ה' (כנ"ל בא מה ).
ומה שכתוב מבכור פרעה היושב על כסאו היה די ,שיאמר וה' הכה כל בכור מהיושב על כסא פרעה עד בכור השבי, אולם רצה ללמדנו שבמצרים לא עלה למלכות מי שאינו בכור. והוא באור למה ישב על כסאו שזה מצד שהוא בכור פרעה, כי רק הבכורות הוקדשו לשבת על כסא המלוכה. ומזה ידעינן שגם פרעה עצמו היה בכור והוא לבדו נשאר מכל הבכורות.
ומה שאמר עד בכור השבי , ולמעלה אמר עד בכור השפחה, משה בדברו אל פרעה הזכיר לו בכור השפחה שזה נוגע להמצרים שהם קנין כספם, לא בכור השבוים שהם זרים ואין נוגע להם בזה. ובהספור הוסיף חדוש שגם בכור השבי מתו שהם פחותים בעיני המצרים מבכור השפחה. וזה שלא יאמרו שיראתם הצילה אותם, כי השבוים שהיו מארצות אחרות היו להם עבודה זרה אחרות. ובכור השפחה מתו שהיו שמחים לאידם של ישראל והיו משעבדים בהם כמו שאמרו במדרש. ובכור הבהמה מתו כי בכורי הבהמה היו מקודשים לעבודה זרה ושלא יאמרו קשה יראתם.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ ראו גם רש"י לבראשית יט,כד.
- ^ ברש"י כת"י הנוסח: "בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי" בְּיַם סוּף.
- ^ ראו גם רש"י לבראשית יט,כד.
- ^ ברש"י כת"י הנוסח: "בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי" בְּיַם סוּף.
דפים בקטגוריה "שמות יב כט"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.