מפרשי רש"י על שמות לב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק ל"ב • פסוק י"ג |
א • ב • ג • ד • ז • י • יב • יג • טו • יט • כא • כב • כד • כט • ל • לב • לד • לה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות ל"ב, י"ג:

זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃


רש"י

"זכר לאברהם" - (ש"ר) אם עברו על עשרת הדברות אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו תנהו לו ויצאו עשר בעשר

"לאברהם ליצחק ולישראל" - (ש"ר) אם לשרפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן ואם אינן נצולין בזכותן מה אתה אומר לי ואעשה אותך לגוי גדול ואם כסא של ג' רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך ק"ו לכסא של רגל א' (ברכות לב)

"אשר נשבעת להם בך" - לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנא' (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה' וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וליעקב נאמר (שם לה מא) אני אל שדי פרה ורבה נשבע לו באל שדי


רש"י מנוקד ומעוצב

זְכֹר לְאַבְרָהָם – אִם עָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אַבְרָהָם אֲבִיהֶם נִתְנַסָּה בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת, וַעֲדַיִן לֹא קִבֵּל שְׂכָרוֹ; תְּנֵהוּ לוֹ, וְיֵצְאוּ עֶשֶׂר בְּעֶשֶׂר.
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל – אִם לִשְׂרֵפָה הֵם, זְכֹר לְאַבְרָהָם שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לְהִשָּׂרֵף עָלֶיךָ בְּאוּר כַּשְׂדִּים; אִם לַהֲרֵגָה, זְכֹר לְיִצְחָק שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ לַעֲקֵדָה; אִם לְגָלוּת, זְכֹר לְיַעֲקֹב שֶׁגָּלָה לְחָרָן. וְאִם אֵינָן נִצּוֹלִין בִּזְכוּתָן, מָה אַתָּה אוֹמֵר לִי: "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל"? וְאִם כִּסֵּא שֶׁל שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ בִּשְׁעַת כַּעַסְךָ, קַל וָחֹמֶר לְכִסֵּא שֶׁל רֶגֶל אֶחָד (ברכות ל"ב ע"א).
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ – לֹא נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּדָבָר שֶׁהוּא כָּלֶה: לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ, לֹא בֶּהָרִים וְלֹא בַּגְּבָעוֹת, אֶלָּא בְּךָ, שֶׁאַתָּה קַיָּם וּשְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה'" (בראשית כב,טז), וּלְיִצְחָק נֶאֱמַר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו,ג), וּלְיַעֲקֹב נֶאֱמַר: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה" (בראשית לה,יא), נִשְׁבַּע לוֹ בְּאֵל שַׁדַּי.

מפרשי רש"י

[יב] אם עברו על עשרת הדברות וכו'. ותימה לי, למה דרשו (שמו"ר מד, ד-ה) כך, דשמא כפשוטו הוא, דהזכיר ג' אבות, שכולם היו צדיקים ולא קבלו זכותם, ויתן זכותם לישראל אם חטאו, ולמה דרשו על אברהם בפני עצמו, וכאשר עיינתי בזה מצאתי דברי רז"ל נכונים שדרשו כך, דכאן אמר "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", ואילו בפרשת עקב (ר' דברים ט, כז) נזכר התפלה "זכור לעבדיך לאברהם וליצחק ולישראל", ובודאי כן הוא ראוי שאמר "לעבדיך" תחילה, שזהו העיקר, מפני שהם עבדיך וצדיקים, ובזכותם ינצלו. ובשביל שאמר "לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" דרשו, דכך פירושו; "זכור לאברהם" בפני עצמו, ומפני זה צריך ליתן טעם למה לאברהם בפני עצמו יותר מן שאר האבות, אלא מפני שנתנסה בעשר נסיונות, והכתוב רוצה לחבר "זכור לאברהם", שהרי רוצה לומר שיזכור זכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, לכך אמר "זכור לאברהם". ועוד פירשו, שהכתוב רוצה לומר 'אם לשריפה וכו', והשתא הוי גם כן שפיר שחיבר הכתוב ביחד "זכור לאברהם", ולא כתב,זכור לעבדיך לאברהם'. ופירוש זה נכון בדברי רז"ל:

[יג] אם לשריפה הם עומדים כו'. ואם תאמר, תינח שריפה או הרג או גלות, ושמא סקילה או חנק הם חייבים, ויש לומר כי השריפה וההרג דרכם לבא מן השמים; כמו שהיה אצל נדב ואביהו (ויקרא י', ב'), ואצל תבערה שבערה בם אש ה' (במדבר י"א, א'), וסדום שהמטיר עליהם אש (בראשית י"ט, כ"ד). וכן הרג הוא גם כן מן השמים, להביא עליהם מלחמה להיותם נאספים בחרב. וכן הגלות. ואם השריפה וההרג והגלות, שהם רגילים לבא מאת ה', ויהיו מכפרים עליהם האבות, כל שכן שלא יבא עליהם המיתות הרחוקות, שהם סקילה וחנק ושאר מיתות:

[יד] מה אתה אומר כו'. מפני שאמר "ואעשך לגוי גדול", אם כן קשיא מה השיב משה "זכור לאברהם וליצחק ולישראל אשר נשבעת להם בך וכו'", הרי משה גם כן מזרעם, והרי שבועות האבות יהיו מקויים במה שיעשה את משה לגוי גדול, ולפיכך צריך לפרש כי משה השיב על זה במה שאמר "זכור לאברהם", כלומר האבות הם שלשה (ברכות דף טז:), ואם לא ינצלו בזכותם אם כן אין זה נחשב אלי מה שאתה אומר אלי "ואעשך לגוי גדול". וכל זה כלל משה במה שאמר "זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך":

[טו] כסא של שלש רגלים וכו'. ואם תאמר, אדרבא, זהו כסא של ארבע רגלים, דהא זרע משה בני אברהם יצחק ויעקב, ואין זה קשיא, דמפני זה אמר,כסא של שלש רגלים', דאברהם יצחק ויעקב נקראים אבות לישראל (ברכות דף טז:), והם כמו שרשים שהאילן נסמך עליו כמו שיסמוך הכסא על הרגלים, וכאשר אמר למשה "ואעשך לגוי גדול" רצה שהוא יהיה משה האב לאומה, שהרי אמר "ואעשה אותך לגוי גדול", ולא יהיו נקראים על שם האבות, כמו שנח לא יקרא אב לישראל אף על גב שכל ישראל יצאו ממנו, וכן שם לא נקרא אב, שלא נקראו אבות לישראל אלא אברהם יצחק ויעקב, כך לא יהיה נקרא אב אלא משה, שהוא נעשה לגוי גדול:

[טז] לא נשבעת וכו'. דאם לא כן, למה לי "בך":