מ"ג שמות לב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות לב · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָ֩מָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לְמָא יֵימְרוּן מִצְרָאֵי לְמֵימַר בְּבִישָׁא אַפֵּיקִנּוּן לְקַטָּלָא יָתְהוֹן בֵּינֵי טוּרַיָּא וּלְשֵׁיצָיוּתְהוֹן מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא תּוּב מִתְּקוֹף רוּגְזָךְ וַאֲתֵיב מִן בִּשְׁתָּא דְּמַלֵּילְתָּא לְמֶעֱבַד לְעַמָּךְ׃
ירושלמי (יונתן):
לְמָא דֵין יֵימְרוּן מִצְרָאֵי דְמִשְׁתַּיְירִין לְמֵימָר בְּבִישָׁא אַנְפֵּיקִינוּן לְקַטְלָא יַתְהוֹן בֵּינֵי טַוְורַיָא תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן וְשִירְיוֹן וְסִינַי וּבְגִין לְשֵׁיצָאָה יַתְהוֹן מֵעַל אַנְפֵּי אַרְעָא תּוּב מִתְקוֹף רוּגְזָךְ וִיהֱוֵי תוֹהוּ קֳדָמָךְ עַל בִּישְׁתָּא דְמַלֵּילַת לְמֶעְבַּד לְעַמָּךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנחם" - התעשת מחשבה אחרת להטיב להם

"על הרעה" - אשר חשבת להם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהִנָּחֵם – הִתְעַשֵּׁת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְהֵיטִיב לָהֶם.
עַל הָרָעָה – אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ לָהֶם.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

למה יאמרו: עשה למען שמך שלא יתחלל:


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם". שכבר בארנו שהמצריים היו מאמינים שיש פועל טוב ופועל רע, וחשבו שאל מוציאם ממצרים הוא הפועל רע ומוציאם לרעתם כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם, ושהוא ברעתו הכה ג"כ את המצרים מצד שפועל רע, רק כ"ז שרואים שהציל את ישראל ומוליכם ברחמים, ראו כי אל אחד עושה שלום ובורא רע, ועתה יאמרו ברעה הוציאם, ומה שלא הרגם במצרים, מפני שרצה להרוג אותם בהרים שלא ימצאו אף מקום קברות כמ"ש המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, ולכלותם מעל פני האדמה, כי בישוב אי אפשר שלא ישאר מהם פליטה, וא"כ כל מה שפעלת היה לבלי תכלית, וע"כ נגד מ"ש למה ה' יחרה אפך בעמך אמר שוב מחרון אפך, ונגד

מ"ש למה יאמרו ברעה הוציאם אמר והנחם על הרעה לעמך:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

למה יאמרו וגו'. פירוש יש בזה חילול ה' כי יאמרו מצרים אתמול אמר (לעיל ד' כ"ב) בני בכורי ישראל שלח וגו' ויעבדני והן עתה גילה סופו על תחילתו כי לא לטובה יכוין וח"ו נראה כשקר, עוד נתכוין בזה כי דבר ידוע שישראל יעבדו ה' וכל האומות יעבדו עבודות אחרים וממה שיראו שהוציאם ה' לרעה מה שלא עשה לעובדי זולתו אם כן ח"ו פגם גדול מופלא לעובדי ה' ותחזקנה ידי עובדי אלילים חזקה שיש עמה טענה, ואומרו תיבת לאמר כי אין הכרח שיאמרו הדברים כמות שהן כסדרן, אלא יאמרו דברים שזה כוונתם, או ירצה לומר שאין הדברים אמתיים ח"ו אלא בבחינת האמירה, עוד ירצה כי לא מצרים לבד יאמרו אלא יאמרו הם וישמיעו הדברים לכל שבזה יתרבה ח"ו חילול ה':

<< · מ"ג שמות · לב · יב · >>