ביאור:ה"אופי" של ה' בשמות לב-לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמות לב ט-יד

"(9) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: (10) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: (11) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: (12) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: (13) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם: (14) וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ:" שמות לג ב-ו

"(2) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (3) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ: (4) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: (5) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ: (6) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:" שמות לג יב-טז

"(12) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: (13) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: (14) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ: (15) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: (16) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:"

שלושה קטעים אלה קשים להבנה. בהסתכלות שטחית, מתקבל הרושם שריבון העולמים מודיע שהינו מהיר רוגז, מעדיף להתרחק מהזירה כדי לא להרוס ברוגזו, ומוכן לשלוח את "סגנו" שהוא סבלני יותר, ניתן לשכנעו לשנות את דעתו, נוטה להתחרט בקלות.

כדי להבין משמעות הדברים נקבע לנו קודם מה לא יכול להיות פירושם.

1. אין משמעות הדברים שה' התחרט על החלטתו. שמואל א פרק טו (29) "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"

2. ה' לא משנה את דעתו.- מלאכי פרק ג (6) "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי..." 3. ממילא, לא היה בכוונתו לכלות את ישראל - "... וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" :

שמות לב לג: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" : רק מי אשר חטא, ולא כולם, וכך אכן עשה.

4. משה לא מגלה לה' טיעון\סיבה חדשה אשר הוא, ה', לא ידע קודם, ולא משכנע אותו בכלום.

כעת לאור עקרונות אלה ננסה להבין את המקרא.

מעיון בפסוקים אחרים שבהם מופיעה המילה הינחם/התנחם, נראה שהיא אינה מציינת חרטה, אלא שינוי דפוס פעולה קודם .

כעת נחזור לפרשה. מתווה מקרא, לכאורה, נראה כך:

אומר ה': מפני כך וכך אני גוזר כך וכך.
עונה לו משה אין זה כדאי או ראוי מפני כך וכך.
ה' מקבל את הפצרתו ומתחרט על ההחלטה.

הבה נראה אם נתן להבינם בנימה קצת שונה:

אומר ה': מפני כך וכך הבחירה לפניך, משה, היא כך.
עונה לו משה: איני רוצה בבחירה זו מפני כך וכך.
ותשובתו רצויה לה'.

לפי זה, משמעות הפיסקה בפרק לב (ט-יד) תהיה כך:

ה': כיוון שעם זה קשה עורף הוא, התרצה אתה להיות תחילה לעם אשר רציתי ליצור?
משה: איני רוצה באפשרות זו, כי זה הופך יציאת מצרים למהלך סרק, ואיני מוכן לתפוש מקומם של אברהם, יצחק וישראל.
וה' הסיר את הבחירה אשר הציג למשה.

אך עדיין נותרה לנו הפיסקה מפרק לג' (ב-ו), ממנה משתמע, כי אף על פי שה' החליט לא לכלות את ישראל, הוא מודע כי לא יוכל לסבול לאורך זמן את עקשנותו, ועלול לא להתאפק, ולכן מעדיף לשלוח מלאך שהוא כנראה סבלני יותר.

שמות כג כ-כא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" : עוד קודם לכן מדובר על המלאך אשר ישלח לאותה מטרה, אך הוא כלל וכלל לא מצטיין בסבלונות יתר: " השמר מפניו... כי שמי בקרבו ". זה אף נשמע כאילו אין זה משנה את מי ממרים - " כי שמי בקרבו ".

על כל פנים, משמעות הדברים הוא הקטנת ההשגחה, היינו, הקטנת רף הדרישה יחד עם רף הציפייה.

הפיסקה הבאה בפרק לג (12-16) גם-כן מוזרה:

משה מתלונן על הכנה לא מספקת לתפקיד הנועד לו, ומבקש השתלמות כלשהי כדי לעמוד טוב יתר בתפקידו.

ה' חוזר שוב על כך שאינו מתכוון להוליכם בעצמו, אלא על ידי שליח.
משה מעמיד תנאי - או אתה בעצמך, או לא צריך כלום, אחרת לא כדאי, כי לא יהיה הבדל בין ישראל לגויים.

ננסה להציג הסבר לפי אותו מתווה.

הפיסקה מפרק לג (2-6):

אומר ה': כיוון שעם זה הוא קשה עורף ואינך רוצה להחליפו, אך הבעיה עדיין נשארת, ואי אפשר להשאיר הכול כמו שהוא. על כן אני אקטין רת רמת ההשגחה - גם רמת הציפייה וגם רמת האחריות.
ענה משה: אני צריך יותר דעת כדי להנחות את העם הזה כראוי.
תשובת ה': יותר דעת - "והניחותי לך" (מלשון הנחיה) פירושו יותר השגחה - גם ציפייה וגם אחריות.
משה: אכן, אך אחרת אין שום ערך להיותנו עם סגולה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-18.

תגובות[עריכה]

מאת: דוד אקסלרוד

שמות לג יג: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" :

לשם מה משה רוצה יותר ידיעה?

- כדי " למצוא חן ". לא כערך עצמי.

מטרת הלימוד אינה רק "לדעת יותר עובדות", אלא למצוא חן בעיני ה'.

אם צורת לימוד מסוימת היא ה"מוצאת חן" - אזי המשנה לצורה אחרת, אף אם ידע יותר בסופו של דבר, מאבד את הסיבה להגברת ידיעה.

לדוגמה, אם צורת הלימוד המועדפת היא ללמוד בחינם, אז רק מי שילמד בחינם ימצא חן בעיני ה'. הלומד תמורת שכר, גם אם יידע יותר, לא יזכה "למצוא חן בעיני ה'".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-32-axel