ביאור:איוב כח

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

המשך דברי איוב: האדם יכול למצא באדמה דברים חומריים יקרים

"עֵין אַיָּה" (פסוק ז) - איה מצויצת

א כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא מקום שממנו מוציאים אותו, מחצב (כאן מתחיל משפט ארוך שהחצי השני מתחיל בפסוק יב), וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ שבו מזקקים אותו. ב בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח, וְאֶבֶן יָצוּק ויש סלע שממנו יוצקים נְחוּשָׁה נחושת. ג קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ האדם שם סוף לחושך, בכך שהוא מגלה את המתכות במקומות חשוכים, וּלְכָל תַּכְלִית גבולות החֹשֶׁךְ הוּא חוֹקֵר, אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת אפילו את האבן שבמעמקי האדמה, בחושך מוחלט, הוא חוקר (כדי לחפש בה מתכות). ד פָּרַץ נַחַל האדם חופר ערוץ נחל (כדי לחפש מתכות) מֵעִם גָּר רחוק ממקום מגורים ויישוב הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל אותם מקומות שאין רגל אנוש בהם, דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ אותם מקומות שהאנשים זזו מהם. ה אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם יכול להיות שכלפי חוץ, האדמה נראית כמו שדה רגיל, וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ אך כאשר היא מגלה את מעמקיה, על ידי רעידת אדמה וכו' ולעיתים אש פורצת מהאדמה, כגון בסביבות הר געש. (ויתכן שהכונה כאן שהכורים הופכים את האדמה בחיפושיהם, ומשתמשים באש), ו מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ מגלים שאותה ארץ היא מקור לאבנים טובות, וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ יש לאותו המקום. ז נָתִיב מקום נידח שאפילו לֹא יְדָעוֹ עָיִט, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה לא ראתה אותו אפילו עין של עופות שרואים למרחק רב. ח לֹא הִדְרִיכֻהוּ מקום שלא דרכו בו בְנֵי שָׁחַץ חיות רעות, לֹא עָדָה לא עבר עָלָיו שָׁחַל אריה. ט בַּחַלָּמִישׁ בסלע גדול שָׁלַח יָדוֹ היכה האדם המחפש מתכות, הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ חיפש מתחת ליסודות ה- הָרִים. י בַּצּוּרוֹת מהצורים, הסלעים יְאֹרִים בִּקֵּעַ ביקע נחלים (שבר סלעים כדי לחפש מתכות, ובקעו מבין הסלעים מי תהום), וְכָל יְקָר כל מחצב יקר שמצא שם רָאֲתָה עֵינוֹ. יא מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ את נבכי הנהרות הוא סכר, וכך הוא גילה את האוצרות שבהם, וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר וכך את הנעלם הוא מוציא אל האור. {פ}

אך חוכמה (הבנת דברים רוחניים) אין האדם יכול למצא

שלוש מאבני החושן מוזכרות בפרק זה: פטדה, שוהם וספיר

יב וְהַחָכְמָה בניגוד לדברים חומריים שאדם יכול לגלות, אין האדם יכול להבין את העולם הרוחני, ובפרט איוב כנראה טוען כאן שאי אפשר להבין מדוע יש צדיק ורע לו - מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה? יג לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ את מקומה, המקום בו היא ערוכה ושמורה, וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים במקום שחיים בו אנשים. יד תְּהוֹם אָמַר: "לֹא בִי הִיא", וְיָם אָמַר: "אֵין עִמָּדִי". טו לֹא יֻתַּן סְגוֹר זהב תַּחְתֶּיהָ בתמורה לחוכמה, וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ תשלום השווי שלה. טז לֹא תְסֻלֶּה תשקל ותוערך כתמורה (כמו באיכה ד ב: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז") בְּכֶתֶם אוֹפִיר לזהב שמגיע מארץ אופיר, בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר. יז לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית, וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז לא תשתווה לכלי מזהב. יח רָאמוֹת וְגָבִישׁ אבנים יקרות לֹא יִזָּכֵר לא יוזכרו כדבר שאפשר לקנות בו חוכמה, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה הניסיון למשוך (לקנות במשיכה) חוכמה מִפְּנִינִים גדול מהניסיון למשוך פנינים יקרות. יט לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ אבן יקרה שמוצאה מארץ כוש, בְּכֶתֶם זהב טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה. {פ}

כ וְהַחָכְמָה - מֵאַיִן תָּבוֹא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה? כא וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה. כב אֲבַדּוֹן וָמָוֶת השאול ומעמקי התהום אָמְרוּ: "בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אך לא ראינו שִׁמְעָהּ".

רק ה' מכיר אותה, והוא מדריך את האדם ליראה ה' ולסור מרע

כג אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ, וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. כד כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה. כה לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל ה' משתמש בחוכמה להעריך איזה חוזק ראוי להיות לרוח בכל מקום בעולם בו היא מנשבת, וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה וכדי לקצוב מים (גשם וכו') במידה הראויה. כו בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק כמות קצובה, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת ובקביעתו מסלול לעננים מהם יוצאים ברקים ורעמים. כז אָז רָאָהּ ראה אותה, את החוכמה וַיְסַפְּרָהּ עמד על שיעורה, קבע לה גבול, הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. כח וַיֹּאמֶר לָאָדָם: "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי - הִיא חָכְמָה, וְסוּר מֵרָע - בִּינָה". {ס}

<< · ביאור:איוב · כח · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

"לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ, לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל" (פסוק ח) - לשון נופל על לשון המהווה מעין חרוז.
"וְהַחָכְמָה - מֵאַיִן תָּבוֹא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?" - פעמיים, בפסוק יב ובפסוק כ, בסגנון של שירה.