ביאור:איוב כד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי מלפני ה' לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים לא שמורים מלפניו זמנים קבועים לדון את הרשעים, (וידעו) וְיֹדְעָיו ואפילו יודעי ה' לֹא חָזוּ יָמָיו אפילו הם לא יועדים מתי ידון. ב גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ הרשעים משיגים גבול, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ הם רועים את הצאן שגזלו בגלוי, מבלי לפחד. ג חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יגזלו ויוליכו אותו, יַחְבְּלוּ יקחו כמשכון להלואה שׁוֹר אַלְמָנָה. ד יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ מללכת בדרך הרגילה (האביונים נאלצים ללכת בדרכים צדדיות כדי שלא ישדדו אותם הרשעים), יַחַד חֻבְּאוּ התחבאו מהרשעים עֲנִיֵּי אָרֶץ. ה הֵן הרי הרשעים הם כמו פְּרָאִים חמורי בר בַּמִּדְבָּר, יָצְאוּ בְּפָעֳלָם לפעלם, לחפש מזון, מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף. עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים המדבר לרשע הוא מקור למזון לנעריו. ו בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ את בְּלִי-לוֹ, את מה שאינו שלהם (יקצירו) יִקְצוֹרוּ, וְכֶרֶם מתוך כרם של אחרים רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ הרשעים יקטפו. ז עָרוֹם יָלִינוּ יגרמו לעניים לישון בלי בגד, מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת בגדים (לעניים) בַּקָּרָה כאשר קר. ח מִזֶּרֶם הָרִים מנהר המים היורד מההרים יִרְטָבוּ העניים יהיו רטובים, וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר כל מה שנותר לעניים לעשות הוא לחפש מחסה בין הסלעים. ט יִגְזְלוּ מִשֹּׁד משד אימו (תינוק שעדיין יונק) יָתוֹם תינוק שיתום מאביו, וְעַל את העולל, התינוק של ה- עָנִי יַחְבֹּלוּ. י עָרוֹם הִלְּכוּ העניים התהלכו בְּלִי לְבוּשׁ, וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ סחבו בשביל הרשעים (עבדו בשבילם) עֹמֶר את אגודות השיבולים. יא בֵּין שׁוּרֹתָם שורות מטעי הזיתים של הרשעים יַצְהִירוּ הפועלים העניים יפיקו מהם שמן (אך יִּצְמָאוּ כי לא ירשו להם לשתות מהם - בדומה ל"רְעֵבִים" בפסוק הקודם), יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ אך לא יתנו להם לשתות. יב מֵעִיר מְתִים המיושבת באנשים יִנְאָקוּ יזעקו מי שהרשעים פגעו בהם, וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים הגוססים תְּשַׁוֵּעַ, וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה לא הביע ביקורת (בדומה ל"בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב, וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים" בפרק א) . יג הֵמָּה הרשעים הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר יחד עם פושעים החוששים מאור היום, כי הם עושים את פשעיהם בחושך, לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו, וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו. יד לָאוֹר לאור יום, בגלוי יָקוּם רוֹצֵחַ, יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן, וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב. טו וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף מחכה לשעת החשיכה, לֵאמֹר: "לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן", וְסֵתֶר כיסוי פָּנִים יָשִׂים יניח על פניו, כדי שלא יזהו אותו (אם בכל זאת יהיה מעט אור). טז חָתַר חפר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים פתחים כדי לפרוץ לבתי זרים, יוֹמָם במהלך היום חִתְּמוּ לָמוֹ הרשעים מכסים את הפרצות שהתחילו לחפור, לֹא יָדְעוּ אוֹר. יז כִּי יַחְדָּו לכל הרשעים בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת הבוקר בשבילם הוא כמו שעת חשיכה נוראית, כִּי יַכִּיר בשעות האור יזהו אותם בַּלְהוֹת וזה בשבילם מפחיד צַלְמָוֶת כמו שחושך מפחיד אנשים רגילים.
יח קַל הוּא העונש הראוי לרשע הוא שהוא יהיה חסר ערך, וכביכול יצוף עַל פְּנֵי מַיִם, תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ, לֹא יִפְנֶה אף אחד לא יוכל ללכת דֶּרֶךְ כְּרָמִים דרך הכרמים של הרשעים, כי הם יתמלאו עשבים ושיחים. יט צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג כשם שמקום חם וצחיח מאדה אפילו מים קרים - שְׁאוֹל חָטָאוּ כך השאול יכלה את החוטאים. כ יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם הרחם של האמא שלו, מְתָקוֹ רִמָּה גופו יהיה מתוק לתולעים בקברו, עוֹד לֹא יִזָּכֵר, וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה הרישעה. כא רֹעֶה כעונש, הוא יחיה עם עֲקָרָה לֹא תֵלֵד, וְאַלְמָנָה ולאלמנה שישאיר אחר מותו לֹא יְיֵטִיב ידאג שיהיה לה טוב.
כב וּמָשַׁךְ אבל ה' מאריך אַבִּירִים את חייהם של הרשעים בְּכֹחוֹ, יָקוּם הרשע יקום, יתחזק, וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין אפילו אם היה חולה מאוד שלא מאמין בחייו. כג יִתֶּן לוֹ ה' יתן לרשע משען לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן, וְעֵינֵיהוּ עיניו של ה' עַל דַּרְכֵיהֶם ישמרו על דרכי הרשעים. כד רוֹמּוּ מְּעַט אם רק היו מורמות עיניו של ה' לרגע מלהשגיח עליו - וְאֵינֶנּוּ. וְהֻמְּכוּ אם היו מונמכות עיניו של ה' כַּכֹּל אפילו במעט - יִקָּפְצוּן הרשעים היו ניתקים ממקומם, וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ יקטפו בקלות.
כה
וְאִם לֹא אֵפוֹ אם משהו לא נכון בדברי - מִי יַכְזִיבֵנִי מי מכם יוכל להוכיח שאני דובר כזב, וְיָשֵׂם לְאַל לאין מִלָּתִי.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים" (פסוק ה) - פירוש נוסף (על פי דעת מקרא): איש הערבה יצא לו, והוא, וחבריו השודדים מכריזים "לחם לנערים!" כאשר הם מתנפלים על העניים בדרכים ושודדים אותם. "לֶחֶם" במשמעות כפולה: מזון ומלחמה, בדומה למילה "לַטָּרֶף" בחלק הראשון של הפסוק.