ביאור:איוב כ

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

---

צופר: רוחי מעוררת אותי לחשוב על דבריך, ולומר דברים שידועים מימי קדם

א וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר:

ב לָכֵן לאור טענותיך שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי הרהורי יגבשו תשובות לשאלות שעוררת בי, וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי תחושותי בקירבי - ג מוּסַר כְּלִמָּתִי שבייש אותי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי תבונתי תענה לך (כמו "שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי" בפסוק הקודם). ד הֲזֹאת את מה שיתואר בהמשך הפרק יָדַעְתָּ מִנִּי עַד מאז ומתמיד? מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ?

רשע נהנה מרכושו לזמן קצר; לאחר מותו בניו צריכים לפצות את מי שגזל מהם; במהלך חייו הוא נענש על רשעתו

ה כִּי רִנְנַת שמחת רְשָׁעִים - מִקָּרוֹב החלה לא מזמן, וְשִׂמְחַת חָנֵף רשע - עֲדֵי רָגַע נמשכת רק רגע קצר. ו אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ גובהו, וְרֹאשׁוֹ לָעָב עד העננים יַגִּיעַ - ז כְּגֶלֲלוֹ כמו צואתו, כך גם הרשע לָנֶצַח יֹאבֵד. רֹאָיו יֹאמְרוּ: "אַיּוֹ?". ח כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ, וְיֻדַּד ינדוד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה. ט עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף אך לא תוסיף לראותו עוד, וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ יראו אותו עיניהם של אנשי עירו. י בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים יצטרכו לפייס את העניים שהוא גזל מהם, וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ את העושר שעשה ברשעתו.

"אֶפְעֶה" - פסוק טז

יא עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ (עלומו) עֲלוּמָיו בכוחות נעורים (בצעירותו), וְעִמּוֹ אבל עם הרשע, היא (עֲלוּמָיו) לבסוף עַל עָפָר תִּשְׁכָּב. יב אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יהיה בפיו דבר מתוק, אך רעיל (נמשל: הזדמנות למעשה רשע), יַכְחִידֶנָּה הוא יסתיר אותה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ כדי שהטעם ימשך יותר זמן. יג יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה, וְיִמְנָעֶנָּה ימנע ממנה לצאת בְּתוֹךְ חִכּוֹ פיו, כדי שלא יבלע מהר מדי (נמשל: הוא מנסה להנות מגזלות כמה שיותר זמן). יד לַחְמוֹ אך לאחר שיבלע את המזון בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ, מְרוֹרַת פְּתָנִים יהפוך לארס מר של נחשים בְּקִרְבּוֹ. טו חַיִל עושר (שעשה במרמה) בָּלַע - וַיְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵל ה' ירוקן אותו. טז רֹאשׁ ארס רעיל פְּתָנִים יִינָק, תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה. יז אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת בפלגי מים (בשפע של -)-נַהֲרֵי-נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. יח מֵשִׁיב יָגָע הרשע ישיב את יגיעו, לאלו שגזל מהם וְלֹא יִבְלָע יהנה ממנו, כְּחֵיל כמו הרכוש שגזל - תְּמוּרָתוֹ באותו שווי יאלץ להחזיר את תמורתו, וְלֹא יַעֲלֹס ולכן לא יעלוז ברכוש זה. יט כִּי רִצַּץ עָזַב את הבית של ה- דַּלִּים, בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵהוּ. כ כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ שלווה בטן שלו (כי הוא תמיד רעב לעוד גזל), בַּחֲמוּדוֹ בזכות אוצרותיו לֹא יְמַלֵּט לא יוכל להציל את עצמו. כא אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ למאכלו (הוא אוכל הכל, עד תום), עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ לא יהיה לו כח לשמור את רכושו הטוב. כב בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ מידתו, צורכו - יֵצֶר לוֹ, כָּל יַד עָמֵל של מי שהוא פגע בו תְּבוֹאֶנּוּ תכה בו. כג יְהִי לְמַלֵּא כאשר כמעט ימלא בִטְנוֹ - יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ על הרשעים בִּלְחוּמוֹ בכלי מלחמתו (של ה' - כגון סופה, ושאר אסונות טבע). כד יִבְרַח אם יצליח לברוח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל - תַּחְלְפֵהוּ יעבור דרך גופו קֶשֶׁת נְחוּשָׁה חץ מקשת העשויה מנחושת. כה שָׁלַף את הנשק שדקר את הרשע שלף אויבו וַיֵּצֵא מִגֵּוָה מהעבר השני של הגוף, וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ יפגע בכיס המרה של הרשע, ויעבור דרכו, עָלָיו אֵמִים ומעל הרשע יהיו דברים מפחידים. כו כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן שמור למענו לִצְפּוּנָיו כעונש על חטאיו הנסתרים, תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח שלא נפחו בה אויר להגדילה (כך יסבול יותר זמן), יֵרַע ישבר שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ. כז יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ, וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ תתקומם כנגדו. כח יִגֶל ירחק יְבוּל בֵּיתוֹ, נִגָּרוֹת זרמי מים שוטפים יבואו עליו בְּיוֹם אַפּוֹ כעסו של ה'.

כט זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל מה שגזר עליו ה'. {פ}

<< · ביאור:איוב · כ · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "בִפְלַגּוֹת-נַהֲרֵי-נַחֲלֵי" (פסוק יז) - פלג הוא נחל זעיר, לרוב יובל של נהר או נחל.
• "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת-נַהֲרֵי-נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה" - בניגוד לברכת הארץ: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
  יש להעיר שחמאה במקרא מקבילה לחלב, והיתה משקה נוזלי, כפי שאפשר ללמוד משופטים ה כה: "בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה".
• "יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים" (פסוק כה) - מכאן הביטוי, שלא כפי פיסוק הטעמים, 'להלך אימים על מישהו'. (ד"ר דותן ארד).
  במקצת ספרים עתיקים, וכן בקצת דפוסים, "מִמְּרֹרָתוֹ" מוטעמת באתנח, והמילים "יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים" עומדות בפני עצמן כמו בביטוי המוכר. (דעת מקרא, הערת שוליים 36)