ביאור:איוב יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז חייו קצרים, אך הוא סובל הרבה דברים מרגיזים בהם. ב כְּצִיץ יָצָא - וַיִּמָּל ומיד קמל, נבל, וַיִּבְרַח כַּצֵּל כדבר חולף (ברגע שמאירים על צל הוא נעלם) - וְלֹא יַעֲמוֹד. ג אַף עַל זֶה בן אדם שפל כל כך פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ? וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ?
ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא יכול להפוך טמא לטהור (להצדיק את מי שהורשע בדין)? לֹא אֶחָד אף אחד! ה אִם חֲרוּצִים קבועים מראש יָמָיו, מִסְפַּר חֳדָשָׁיו וגם מספר חודשי חייו קבועים אִתָּךְ, (חקו) חֻקָּיו מספר ימיו (או: צעדיו ומעשיו) עָשִׂיתָ קבעת - וְלֹא יַעֲבוֹר. ו שְׁעֵה מֵעָלָיו סור ממנו, הנח לו (כמו "כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי" - לעיל ז, יב) וְיֶחְדָּל וינוח, עַד יִרְצֶה עד שימלא (כמו "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" - ויקרא כו לד), עד שיסיים לעשות את מלאכתו כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ.
ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה - אִם אפילו אם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף הוא יכול לגדול מחדש, וְיֹנַקְתּוֹ שורשיו לֹא תֶחְדָּל לא יעלמו. ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ - ט מֵרֵיחַ אפילו אז, בזכות לחות, כמות קטנה של - מַיִם יַפְרִחַ, וְעָשָׂה קָצִיר יתן פרי כְּמוֹ נָטַע עץ צעיר שזה עתה ניטע (המילה נָטַע במלעיל).
י וְגֶבֶר והאדם לעומת זאת (שלא כמו עץ) יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ, וַיִּגְוַע אָדָם - וְאַיּוֹ?! יא אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם מקור מים המזין נחלים, וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ אז נהר שמוצאו מאותו "יָם" יתייבש - כך האדם מת כאשר ה' לא נותן לו חיות. יב וְאִישׁ שָׁכַב כך איש שמת וְלֹא יָקוּם. עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם עד שיגיע יום בו לא יהיו יותר שמים (כלומר - לעולם לא) - לֹא יָקִיצוּ לא יקומו המתים לתחייה, וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.
יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי, תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ. תָּשִׁית לִי חֹק תן לי צדק וְתִזְכְּרֵנִי! יד אִם יָמוּת גֶּבֶר - הֲיִחְיֶה?! כָּל יְמֵי צְבָאִי חיי הקצובים לי אֲיַחֵל, עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי זמני לחלוף מהעולם. טו תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אלי (שבראת אותי) תִכְסֹף תשאף, תתייחס אלי. טז כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר תשגיח על דרכי לטובה, לֹא תִשְׁמוֹר עַל אל תזכור את חַטָּאתִי. יז חָתֻם בִּצְרוֹר שמור אצלך היטב, בשקית קשורה פִּשְׁעִי, וַתִּטְפֹּל הדבקת והוספת חטאים נוספים עַל עֲוֺנִי.
יח
וְאוּלָם: הַר נוֹפֵל יִבּוֹל אפילו הר יכול להתמוטט ולהתפורר, וְצוּר סלע גדול יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.
יט
אֲבָנִים אפילו אבנים - שָׁחֲקוּ מַיִם מי הנחלים שוחקים אותם עם הזמן, תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ זרם מים (את האבנים) - עֲפַר אָרֶץ ותהפוך אותם לעפר. וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ - הֶאֱבַדְתָּ וגם גוף האדם מתכלה לאחר מותו.
כ
תִּתְקְפֵהוּ תגבר, תקשה על האדם לָנֶצַח - וַיַּהֲלֹךְ והוא ילך מהעולם. מְשַׁנֶּה פָנָיו האדם משנה את מראהו לעת זקנה - וַתְּשַׁלְּחֵהוּ ואז ה' מסיים את חייו.
כא
יִכְבְּדוּ יהפכו למכובדים בָנָיו - וְלֹא יֵדָע, וְיִצְעֲרוּ או שיהיה להם צער - וְלֹא יָבִין לָמוֹ להם, לבניו (לאחר שימות לא ידע מה ארע לבניו.
כב
אַךְ הכאב הוא הדבר היחיד בו הוא יכול להתרכז בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
{פ}
<< · ביאור:איוב · יד · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה - אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף... וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ" - נראה שהדברים באים כנגד דברי בלדד בסוף פרק ח בהם טען שצדיק נמשל לעץ רענן, שגם אם נעקר הרי זה כדי לשותלו במקום טוב יותר.
